הורים יקרים, אתם צריכים להיות הרבה יותר מודאגים ממצבו של החינוך לגיל הרך. זה אמור להדיר שינה מעיניכם, להיות בלב נושאי השיחה שלכם. זה אמור להיות המאבק שלכם. כן, שלכם. שנת לימודים נוספת בפתח, ובחודשים האחרונים יותר ויותר גנים נסגרים, בדגש על גנים עם מחיר מפוקח, ומנגד המחירים עולים והופכים את המערכת הזו, שלה אמור להיות זכאי כל ילד, לפריבילגיה של ממש.
המשבר המתמשך במסגרות שמיועדות לגילי לידה עד שלוש לא התחיל בשנה האחרונה, אבל בחודשים האחרונים הוא הגיע לשפל חדש. כבר שנים ארוכות שהממשלות המתחלפות מבטיחות רפורמה משמעותית, שהייתה אמורה להעלות הילוך לפני כחצי שנה, כשתחום המעונות עבר סוף סוף למשרד החינוך. בפועל - שום דבר משמעותי לא השתנה.
המשבר הכלכלי שנוצר בעקבות הקורונה פגע קשות במסגרות הפרטיות לגיל הרך, שרובן הם עסקים משפחתיים קטנים שנותנים מענה לכ-70% מהתינוקות והפעוטות. הן ספגו הפסדים רבים ולא פוצו כראוי על ידי המדינה. רבות מהן לא הצליחו לשרוד את המשבר ונסגרו. בחודשים האחרונים הן גם נמחצות תחת גל עליית המחירים - מחירי השכירות שמרקיעים שחקים, התייקרויות החשמל ומוצרי המזון – שהיווה עבורן מכה כלכלית קשה נוספת. כתוצאה מכך חלקן לא יוכלו לפתוח את שנת הלימודים הבאה ואחרים העלו מחירים.
גם מעונות היום המפוקחים, שבהם שוהים כמעט 30% מהפעוטות, נמצאים בקריסה. כבר חודשים ארוכים שהם מתריעים על מצוקת כוח אדם, אבל אף אחד לא שומע. השעות הארוכות, התנאים הקשים, תנאי השכר העלובים וההערכה המועטה, גרמו לנטישה מסיבית של סייעות את המקצוע, והיכולת להעסיק במקומן עובדות אחרות בתנאים הקיימים, שלא נאמר, עובדות איכותיות - אפסית.
(צילום: נויל האריס)
בחודשים האחרונים, כך הם מדווחים, נסגרו עשרות כיתות מעון בגלל מחסור בנשות צוות, והמשמעות היא אלפי ילדים שנותרו ללא גן בשנת הלימודים הקרובה. צריך לזכור שחלק גדול מהזכאים למחיר מפוקח הן משפחות קשות יום שגם ככה בקושי מחזיקות את הראש מעל המים. את אותן משפחות המדינה שולחת לחפש מסגרת פרטית שתעלה אלפי שקלים יותר בכל חודש. זה לא פחות מאבסורד. ואם זה לא מספיק כדי להראות להורים שאף אחד לא רואה אותם ממטר, רק לאחרונה המליצה ועדת המחירים לייקר במאות שקלים את תשלומי ההורים במעונות היום ובמשפחתונים.
הדר גיל-עדצילום: קובי קואנקסאז מי ישלם את המחיר? בראש ובראשונה, משפחות ממעמד סוציואקונומי נמוך. עבורן חינוך לגיל הרך בתנאים הקיימים הוא פריבילגיה כלכלית, שאין להם. אז הן יוותרו, ויחכו שילדיהם יגיעו לגיל שלוש ומדינת ישראל תתחיל לקחת עליהם אחריות. עד אז, ברוב הבתים יהיו אלה האימהות שיוותרו על עצמן, על העבודה שלהן, על העצמאות הכלכלית שלהן ויישארו בבית. אי אפשר להתווכח על ההיגיון שאומר שכשצריך לבחור מי מבין ההורים מוותר על עבודתו, יהיה זה ההורה שמרוויח פחות, ברוב המוחץ של המקרים תהיה זו האישה. נדבך נוסף להעמקת הפערים המגדריים בחברה הישראלית.
זה לא יכול להימשך כך. כך נראית רגרסיה חברתית, בטח לא צמיחה. הקריסה המתמשכת של המסגרות הללו מעצימה פערים וגורמת להעמקת אי השוויון בחברה. חינוך זה לא מותרות והגיע הזמן שתיעלם התפיסה הארכאית שמתייחסת לגיל הרך כאל תקופת זמן דלת חשיבות, שכבר הוכחה כשגויה ומנותקת. הגיע הזמן שהממשלה תבין שמדובר בגילים קריטיים, ותשלים את הפער. אלו לא שמונה שעות יומיות של בייביסיטר, זו מסגרת חינוכית לכל דבר שיש לה אחריות ענקית על ההתפתחות של הילדים שמגיעים אליה, שבכוחה לצמצם פערים, לתת לילדים את מה שלפעמים אין להם בבית או לזהות מצוקות. עצוב שצריך להילחם על זה, אבל זה חלק אקוטי מהמאבק על חברה שוויונית יותר, וזה צריך להיות המאבק של כולנו.
- הדר גיל-עד היא עיתונאית ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
