בצער רב וביגון קודר אני נפרד בימים אלה ממורי וצור מחצבתי, ומידידי, רעי וחברי מזה כ-25 שנה, השופט סלים ג׳ובראן, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון בדימוס - אבו אסעד, כפי שאהב שיקראו לו.
עבורי ועבור רבים השופט ג׳ובראן הוא מודל לחיקוי. הוא סלל, במו ידיו ממש את הדרך שבה הוא צעד - והוא סלל, בזיעה רבה, את הדרך שבה אני ורבים אחרים צועדים כיום. כל זאת, עבור עתיד טוב יותר לחברה הישראלית בכלל ולחברה הערבית בפרט. הוא ייצג את הטוב והיפה שבאדם, והיה מזוהה עם ערכי היסוד של הרעיון הדמוקרטי הליברלי, וכן עם ערכים של יושר, הוגנות, ניקיון כפיים, סבלנות וסובלנות.
פרופ' מוחמד ותדללא קרדיטביני לבין עצמי, ידעתי גם ידעתי כי הבשורה המרה בוא תבוא, אולם קיוויתי כי לא תבוא. בשיחתי האחרונה עימו, כיומיים לפי שנפח את נשמתו, הוא נשמע כמי שמתקשר להיפרד; קולו היה דהוי, וחרף זאת, וכדרכו הטובה, בסוף השיחה כאשר דרשתי בשלומו, הוא ענה בחיוך: ״יהיה טוב, המצב משתפר״. מילותיו האחרונות באוזני מאפיינות את סיפור חייו: אדם מחויך ומסביר פנים בצורה בלתי מסויגת, אופטימי, חסר תקנה, ממלכתי, לעילא ולעילא, ואוהב ומכבד, בנדיבות אין קץ.
בפסיקתו השיפוטית הענפה - במיוחד, אך לא רק, בבית המשפט העליון - ניתן להצביע על היקף פארות יצירתו המשפטית החשובה של השופט ג'ובראן. ברשימה זו אין כדי למצות את מלוא הפרדס המשפטי שבו עסק, אך ניתן להצביע על גוונים חשובים בפסיקותיו: משפט חוקתי, משפט מנהלי, דיני עבודה, משפט פלילי, משפט אזרחי, דיני משפחה, ועוד.
כוכב הצפון שלו היה תמיד יושרה מקצועית, ומחויבות לערכים ליברלים, ובראשם כבוד האדם באשר הוא אדם, והזכות לשוויון. הוא האמין בכל נימי נפשו בצורך לחנך לשוויון, כערך עצמאי, העומד בפני עצמו, וכדרך חיים, לשם בניית חברה טובה יותר
כוכב הצפון שלו היה תמיד יושרה מקצועית, ומחויבות לערכים ליברלים, ובראשם כבוד האדם באשר הוא אדם, והזכות לשוויון. הוא האמין בכל נימי נפשו בצורך לחנך לשוויון, כערך עצמאי, העומד בפני עצמו, וכדרך חיים, לשם בניית חברה טובה יותר. לגישתו, הזכות לחינוך שווה היא זכות בסיסית ותנאי עיקרי למימוש עצמי לכל פרט לפי צרכיו.
כאשר נדרש לזכות לכבוד, הוא התייחס אליה במלוא הדרה, ונצמד למשמעותה המהותית ביותר. לשופט ג׳ובראן לא היה כל ספק כי הזכות לכבוד כוללת גם הזכות לקיום מינימלי בכבוד. לדידו, ללא תנאי מחייה מינימליים אין האדם יכול לממש את חירותו ואין באפשרותו לקיים חיים אוטונומיים ומלאים ולהפוך לחלק פעיל מחברתו וקהילתו.
פסיקותיו של השופט ג׳ובראן ניחנות גם באומץ שיפוטי ואינטלקטואלי ניכר. הוא לא היסס, אף פעם, להיות בדעת מיעוט, ולעיתים אף בדעת יחיד. הוא ידע להשמיע קול זעקה בודד - למשל, בפרשת החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד לדין, מחוסר ראיות מספיקות, את מחברי הספר "תורת המלך", בין היתר בעבירות של הסתה לגזענות והסתה לאלימות, לאחר שלא מצא כי הספר עולה כדי הסתה לגזענות. שם, בדעת יחיד, השופט ג׳ובראן קבע כי יש להורות ליועץ לבחון מחדש את התשתית הראייתית לקיומה של מטרה להסית לגזענות.
לצד היותו שופט מקצועי ומשפטן מעולה, השופט ג׳ובראן היה אדם נעים הליכות; נועם הליכותיו בלט לא רק בחייו היומיום, כי אם גם בפסיקותיו, לרבות באופן בו הוא ניהל את אולם הדיונים. יעידו על כך כל מי שהופיעו בפניו - ואני ביניהם - וגם כל מי שישבו לצידו על כס השיפוט, ואפילו הצדדים לדיון, אשר מצאו את עצמם בלא מעט הזדמנויות זוכים לייחס אישי ומכבד מצד מי שעוטה על כפתיו את גלימת השופט. באישיותו המקצועית, המחויבת, והנעימה, הוא היה ליזם משפטי וחברתי, לפורץ דרך של ממש, ולמנפץ מיתוסים ותקרות של זכוכית - ויש שיאמרו, למנסר של תקרות בטון.
לצד עבודתו המקצועית, הייתה לשופט ג׳ובראן פעילות ציבורית וחברתית ענפה, בין היתר כנשיא העמותה למשפט ציבורי בישראל, כחבר חבר הנאמנים של אוניברסיטת חיפה ושל המכללה האקדמית צפת, כיו"ר ״קרן צלטנר״ למחקר משפטי, כיו"ר הוועדה הציבורית של שירותי בריאות כללית, כחבר הנהלת בית החולים הצרפתי בנצרת (סן ונסן דה פול), כיו"ר הוועד המנהל של עמותת קו משווה – מנהיגות בתעסוקה, וכיו"ר הוועדה המייעצת לחקר הכלכלה בחברה הערבית במכון אהרן שבאוניברסיטת רייכמן.
בנוסף, הוא היה לנגיד הערבי הראשון של ארגון רוטרי ישראל. מאז, ועד יום מותו, הוא היה – וכך יישאר – לדמות המובילה ברוטרי ישראל, בהיותו אדם המחויב לאלטרואיזם חברתי. אני עצמי הצטרפתי אל הארגון מתוך הערכה והערצה לדמותו. את הרוטרי הכרתי כבר בעודי בן 13, כנער מתבגר שליווה את אביו, עורך דין במקצועו, אל אולמות בתי המשפט - בין היתר בית המשפט המחוזי בחיפה, ששכן אז ברחוב חסן שוקרי 12. בצדו השמאלי של שער הכניסה, באולם קטן יחסית, ישב לו השופט ג׳ובראן. באחד הדיונים שבהם נכחתי צדה את עיניי סיכה מוזהבת המתנוססת על דש ז׳קט החליפה שאותה לבש מתחת לגלימתו. כאשר שאלתי את אבי אודות סיכה זו, הוא מיהר לענות לי ״הוא נגיד רוטרי ישראל״. לימים, הייתה זו סגירת מעגל עבורי כאשר זכיתי, בהשתתפות השופט ג׳ובראן, לסיכת נשיא מועדון רוטרי סטלה מאריס חיפה – שהוקם ביוזמתו של השופט ג׳ובראן – בהיכל עיריית חיפה כיום, הוא בית המשפט המחוזי לפני קרוב ל-30 שנים. במי שביקש לצעוד בדרך אותה סלל השופט ג׳ובראן, התמסרתי כל כולי לערכי הארגון - ״שירות לזולת מעל לפרט״ - ואף נבחרתי לתפקיד הנגיד המיועד של הארגון (2025-2026).
השופט ג׳ובראן עזב אותנו, אך הותיר חותם ברור וייחודי בחברה הישראלית בכלל ובעולם המשפט בפרט: קולו תמיד היה חד וברור. אין ספק שעזיבתו מותירה חלל גדול, ואולם נחמת פורתא מוצא אני בכך שחלל זה גדוש כולו בטוב וביפה שאותו ייצג בחייו
השופט ג׳ובראן עזב אותנו, אך הותיר חותם ברור וייחודי בחברה הישראלית בכלל ובעולם המשפט בפרט: קולו תמיד היה חד וברור. אין ספק שעזיבתו מותירה חלל גדול, ואולם נחמת פורתא מוצא אני בכך שחלל זה גדוש כולו בטוב וביפה שאותו ייצג בחייו. אילו היה עדיין בחיים, הרי שלאחר פרסום רשימה זו הוא ודאי היה מתקשר ואומר, בקולו החם, הרגוע, והמחויך: ״תודה״. אך האמת היא שאני זה שצריך לומר לו תודה - כולנו בחברה הישראלית חייבים לו תודה. ההיסטוריה עוד תלמד פרקים שלמים על תרומתו לחברה ולמשפט בישראל.
יהי זכרו ברוך, תהא מנוחתו עדן.
פרופ' מוחמד ותד הוא דיקן בית הספר למשפטים במכללה האקדמית צפת
