עולם ההשכלה מייצר תחושת ביטחון, הזדמנות לבחירת מקצוע ואפשרות לקריירה עתידית. הדבר נכון במיוחד עבור צעירות מהפריפריה, ועל אחת כמה וכמה עבור אלו שנזקקות לשירותי רווחה. אלא שדווקא עבורן קיימים חסמים רבים במסלול לעבר התואר האקדמי.
במחקר שנערך עבור הביטוח הלאומי רואיינו כ-400 צעירות יהודיות ובדואיות שמתגוררות בפריפריה הדרומית של ישראל. הממצאים הראו כי 45% מהצעירות היהודיות ו-30.5% מהצעירות הבדואיות עוזרות בפרנסת המשפחה שלהן, דבר שמהווה חסם משמעותי. "לא רק שהן צריכות להשיג מימון ללימודים שלהן כדי להשתלב בהשכלה, מה שבפני עצמו הוא משימה לא פשוטה, אלא שהמשפחה לא יכולה לוותר עליהן כמקור הכנסה", טוענות עורכות המחקר, "זה עלול להיות חסם גדול להשתלבות בהשכלה עבור שיעור בלתי נתפס של צעירות".
עוד נתון מראה שכרבע מהצעירות היהודיות, ושליש מהבדואיות, דחו תוכניות ללימודים אקדמיים בעקבות מגפת הקורונה. זאת בניגוד לשליש בקבוצת ההשוואה בישראל, שבחרו להקדים את הלימודים כי לא יכלו לנסוע לטייל בחו"ל. "צעירות במצבי סיכון תמשכנה לשלם את מחירי הקורונה גם בעתיד, מכיוון שזו לא קבוצה שתלמד בשלב מאוחר יותר", אמרה ד"ר תהילה רפאלי מהמחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון. "הן נישאות בגיל צעיר ויולדות ילדים, ואז הסיכוי ללמוד קטן משמעותית. הקורונה פגעה משמעותית בסיכויים שלהן להיחלץ ממצבי עוני ומצוקה".
המחקר הציף גם את האתגרים המיוחדים שחוות צעירות מהמגזר הבדואי בתחום ההשכלה. כך, למשל, בגלל בעיות תחבורה ולאור העובדה שרובן אינן רשאיות לשהות מחוץ לבית בשעות הערב, גם לא לצורך לימודים, הן אינן יכולות ללמוד במוסדות ההשכלה הקיימים.
המחקר מצביע על כך שלצעירות בשתי הקבוצות יש מוטיבציה מאוד גבוהה לרכישת לימודים על תיכוניים. יחד עם זאת, חלקן סיפרו על קשיים להתאים עצמן לסביבה האקדמית שנתפסת עבורן כמותרות, ולא כמו מסלול אפשרי. כמו כן, הן חוות קושי ממשי לשלב בין לימודים ועבודה.
"כשהם מאורסים הוא אומר לה - אני אתמוך ואעשה מה שצריך עבורך", סיפרה אמל, אחת הצעירות במחקר על היחס מבן הזוג. "כאשר היא מקבלת את הבגרות מסתבר שזה לשווא". הצעירה לילה סיפרה: "בן דוד שלי התחתן ואשתו לומדת להיות אחות. היא הרתה והפילה, היה לה דימום והיא ישבה כמה ימים בבית. ובעלה אמר לה 'זהו, שבי לתמיד. הרי את לא צריכה את זה'".
"רציתי ללמוד, אבל אין כסף, אין בית, אין כלום"
הצעירות סיפרו כי הלימודים האקדמיים נתפסים עבורן כמותרות ולא כמסלול אפשרי. "רציתי להתחיל ללמוד חינוך מיוחד לפני שנתיים", סיפרה אחת מהן. "אבל לא היה בית. הייתי צריכה לישון ברחוב, לא היה לי כסף, לא היה לי ביטוח לאומי, לא היה לי כלום. ואני הכי רציתי ללמוד, אבל אין לי את הזמן הזה. קודם דואגים להישרדות".
את המחקר ערכו קבוצת אקדמאיות יהודיות וערביות, בהן ד"ר רפאלי, ד"ר מיכל קומם, ד"ר רג'דה אלנאבולסי, נעם שומן-הראל ואגת סולד. לצד הצפת הבעיה, קבוצת המחקר גם העלתה הצעות לשיפור. בין היתר, מלגות מחיה שיסייעו לצעירות לא רק בתשלום שכר הלימוד אלא בסיוע כלכלי מקיף יותר. בנוסף, שינוי מבני מהותי בפיתוח תוכניות לימוד המיועדות לאוכלוסייה זו, כך שיאפשרו לעבוד במקביל ללימודים. לדוגמה, פריסת קורסים לזמן ארוך יותר, לימודים בשעות אחר הצהריים והערב וסיום ימי הלימודים בשעה המאפשרת עבודה.
"ברור שמדובר בהשקעה שבסופו של דבר תתרום למדינה", אמרה ד"ר רפאלי. "כל המחקרים מראים את הקשר בין השכלה לתעסוקה ולצמצום הצורך בהישענות על תמיכה ממשלתית. הכסף שיושקע יוביל לחיסכון משמעותי למדינה בתמיכה בצעירות האלו, ויקדם מוביליות חברתית של קבוצות מדוכאות בישראל".
