המתיחות בין ישראל למזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש מחריפה, לאחר שבירושלים לא קיבלו את הצעת האו"ם למינוי שר החוץ של פינלנד, פקה האוויסטו, לתפקיד המתאם המיוחד של האו"ם למזרח התיכון. בישראל ביקשו "שלחו שמות נוספים" לבחינה, והלכה למעשה דחו את המינוי.
באו"ם פנו לישראל באופו דיסקרטי עם ההצעה, אך כאמור לא קיבלו תשובה חיובית. כעת הכדור נמצא בידיים של המזכ"ל האנטי-ישראלי גוטרש, שנדרש להתייעץ גם עם הפלסטינים ועם המדינות החברות במועצת הביטחון.
בישראל ככל הנראה מסתייגים ממינויו של האוויסטו לתפקיד מאחר והוא נחשב למקורב לגוטרש ואף מצדד בפתרון שתי המדינות. במילים אחרות - ובצורה דיפלומטית - בישראל חוששים מהתנגשויות נוספות עם האו"ם, אם האוויסטו ימונה, מאחר ובעבר כבר ביקר את פעולותיה.
בעברו היה האוויסטו אחראי על חקירות השדה של האו"ם לגבי שימוש באורניום מדולל בקוסובו, במונטנגרו, בסרביה ובבוסניה והרצגובינה. הוא עבד גם באפגניסטן, ברשות הפלסטינית, בעיראק ובליבריה. בשנת 2005 אף היה נציג האיחוד האירופי בסודן והשתתף במשא ומתן על הסכם השלום בדארפור. הוא שימש כנציג האיחוד גם באפריקה, בדגש על סודן וסומליה.
מי שייבחר לתפקיד, בין אם זה האוויסטו או מועמד אחר, אמור להחליף את הדיפלומט הנורבגי תור ונסלנד, ששירת באזור בארבע השנים האחרונות ואף הצליח למנוע מלחמות בין ישראל וחמאס - עד שנחל כישלון לפני ב-7 באוקטובר. הוא עזב את ישראל לקראת חג המולד והיה אמור לחזור אחרי החג, אך לדברי גורמים המעורים בפרטים הודיע שלא יעשה זאת. לפי ההערכות, הוא התעייף מהאזור - שלא לומר התייאש לחלוטין. בריאיון ל"ניו יורק טיימס" אמר לפני שעזב כי "הפוליטיקה נכשלה. הדיפלומטיה נכשלה. הקהילה הבינלאומית נכשלה. הצדדים נכשלו".
רק חודש לפני הטבח, בספטמבר 2023, הוא נפגש עם מנהיגי חמאס בעזה. בתום הפגישה חשב ונסלנד שמנע הסלמה גדולה באמצעות היתרי עבודה לעובדים בעזה - אך כאמור נחל כישלון נחרץ. תפיסתו השגויה הדהדה את הגישה של הקהילה הבינלאומית לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שהתמקדו ביוזמות הומניטריות בקנה מידה קטן בעזה, על חשבון דחיפה שאפתנית יותר.
ונסלנד אמר כי "התחושה שלחמאס אין עניין בסכסוך הייתה המנטרה. היא הייתה שגויה. אני מאשים את עצמי שלא קיבלתי את זה, אבל לא הייתי היחיד. פוליטיקה ודיפלומטיה מסיימות מלחמות, אבל יותר מחצי עשור תשומת הלב הבינלאומית עברה למצב ההומניטרי היום-יומי. לא הייתה תשומת לב לפוליטיקה". דבריו סימנו אותו כחריג בקרב דיפלומטים מערביים, לאחר שאמר כי "בשיחות סגורות רבים מביעים ספקות גוברים לגבי כדאיות פתרון שתי המדינות, במיוחד לאור ההתנגדות בציבור הישראלי לריבונות פלסטינית. גישה זו עלולה להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה. היא מאפשרת למתנגי הריבונות הפלסטינית לקבוע את התנאים".
