כבר חודש וחצי שגיל יוחנן, צלם ynet, דואג ולא יודע מה מצבו של בנו ניב, שלוחם בנח"ל ונמצא ברצועת עזה. אתמול (רביעי), כשנכנס לג'באליה שברצועה כדי לצלם כתבה עבור האתר, הצליח לפגוש את בנו לזמן קצר באמצע שטח הלחימה, שאב המון כוחות להמשך - ונתן כאלה גם לבנו.
"הצוות שחברנו אליו לחם במקרה יחד עם הגדוד של הבן שלי, אבל הצוות שאנחנו התלווינו לו היה מפלוגה אחרת", מספר גיל. "ידעתי שניב נמצא איפשהו בסביבה הקרובה, ואמרתי לעצמי 'ניתן לזמן לעשות את שלו, נראה אם הגורל יפגיש בינינו'. שעה לפני החזרה שלנו אמרתי לעצמי 'חלאס, אני כל כך קרוב, מה אני לא אראה אותו?'. הַקַּשָר של הפלוגה שהייתי איתה עלה בקשר מול הפלוגה של ניב ואמר לו שיחבור אלינו, אבל דאג גם לוודא שהוא לא יידע בשביל מה הוא מגיע לנקודה".
גיל מספר שלפני שבנו הופיע, השיירה שאמורה הייתה להוציא את העיתונאים מעזה כבר הגיעה וביקשה לנסוע. הוא חשש שלא יספיק לראות את בנו וניסה לעכב אותה כמה שאפשר. "בדקה ה-99, לפני שעלינו לרכבים, הוא הגיע. הוא הסתכל עליי והיה מופתע. שנינו התרגשנו. הרבה זמן לא התרגשתי כל כך. היו לנו חמש דקות לקשקש קצת ולהתחבק".
ניב (19) נכנס לעזה כבר בתחילת הלחימה, ומאז גיל והמשפחה, כמו משפחות רבות כל כך בישראל, מתמודדים עם חוסר ודאות בשל היעדר היכולת לקבל ממנו עדכונים. "לא ידענו איפה הוא נמצא, לא ידענו כלום, וזאת דאגה של אבא. כולנו דואגים לו מאוד. אני מקווה שנתתי לו כוחות, חיבוק מאבא זה תמיד טוב. אמרתי לו שישמור על עצמו ושייתן להם בראש".