במוצאי שבת, אחרי סכסוך ממושך עם השר דודי אמסלם, הגישה מנכ"לית רשות החברות מיכל רוזנבוים את התפטרותה והפכה לאחרונה בשלב זה בשורה ארוכה של פקידים, שומרי סף ועובדי ציבור בכירים שהניחו את המפתחות אחרי שלא הצליחו לשרוד תחת ממשלת נתניהו המכהנת בסך הכול שנה. לרבים במערכת המשפט, במשטרה, במשרדים ממשלתיים השונים ואפילו במערכת הביטחון הוצבה הברירה – לספוג בשקט את ההשתלחויות והעלבונות שהטיחו בהם שרים וח"כים מהקואליציה, או לעזוב. רבים מהם בחרו באפשרות השנייה. לאחרים הראו את הדרך החוצה.
מאז טבח 7 באוקטובר מדברים בקואליציה על אחדות, אך אפילו בימי מלחמה מותקפים הרמטכ"ל, בכירי צה"ל, ראש המוסד וראש שב"כ בדיוני הקבינט המדיני-ביטחוני או בהתבטאויות פומביות. לא היה בכך חדש, הרי מאז כינון הממשלה נאלץ בנימין נתניהו להתנצל שוב ושוב על אמירות בוטות של שרים וח"כים מהקואליציה כלפי ראשי מערכת הביטחון. אלא שבמסע ההצטדקות וההתחמקות מאחריות על אירועי 7 באוקטובר גם הוא עצמו שם אותם על המוקד כאשמים.
אנשי מערכת הביטחון לפחות נהנו מגיבוי של השר יואב גלנט, שהשתדל לגנות את הפוליטיקאים שחצו את הגבול. פחות מזל היה למקביליהם במשטרה שנשארו חשופים. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הספיק תוך זמן קצר להסתכסך כמעט עם כל בכיר שכפוף אליו. בשנה שחלפה התפטרו על רקע זה כמה קצינים בכירים, ואיתם מנכ"ל המשרד לביטחון לאומי שלמה בן אליהו, ולאחרונה גם ראש אגף כלי ירייה ישראל אבישר, שלא היה מוכן להמשיך מול הזילות והכאוס במתן אישורי רישיונות נשק.
העימות המרכזי היה כמובן עם המפכ"ל קובי שבתאי. כבר עם כניסתו לתפקיד התעקש בן גביר לחוקק את כפיפות המפכ"ל אליו, מה שהוביל לשורה של התנגשויות ביניהם, כולל הדלפות מביכות משיחות סגורות והשמצות מצד השר. היחסים העכורים הובילו לכך שהמפכ"ל הודיע שלא ישלים את כהונתו וסוכם שיעזוב בינואר. אולם בצל המלחמה הקפיא בן גביר את הליך מינוי המפכ"ל הבא וכהונתו של שבתאי תוארך, עדיין לא ברור לכמה זמן.
לעומת זאת, השר הודיע בשבוע שעבר שהוא לא מעוניין להאריך את כהונתה של נציבת שב"ס קטי פרי, אחרי שנה של מתח ביניהם על רקע אופי ניהול בתי הסוהר והטיפול באסירים הביטחוניים. לא פעם היא חלקה על שאיפת השר להחמיר את התנאים שלהם ואף פעלה בניגוד למדיניות שביקש להכתיב. היא גם הואשמה בטיפול רפה וללא ענישה ראויה כלפי הסגל הבכיר באירועים חמורים כמו הטרדות מיניות של אסירים כלפי סוהרות והתפרעויות קיצוניות.
השתלשלות האירועים הובילה ליחסים עכורים בין הנציבה לבין השר, באופן שפגע קשות במערכת האמון ביניהם. אחרי שבן גביר הודיע כי אינו מעוניין להאריך את כהונתה, על אף המצב הביטחוני, יצאה רב-גונדר פרי למתקפה וכינתה אותו "שר חסר אחריות" שמתנהל באופן ילדותי ולא מבין איך עובד הארגון.
עוד נמשכת השרשרת (של עוזבים ומתפטרים)
גם במשרד החינוך, שעליו אמון השר יואב קיש, לא היה שקט. ביולי האחרון, על רקע החקיקה המשפטית שהובילה הקואליציה והעברת סמכויות לסגן השר אבי מעוז, התפטר מנכ"ל המשרד אסף צלאל, חצי שנה בלבד לאחר שנכנס לתפקידו. במכתב לעובדים הוא רמז לפגיעה במערכת מאז הוקמה הממשלה: "מערכת החינוך היא ממלכתית ויש לשמור עליה כזו. יש לחשב מסלול מחדש ולפעול לאיחוי הקרעים".
במשרד התחבורה שעליו אמונה השרה מירי רגב התפטר לאחרונה מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ד"ר ארז קיטה, אחרי שנה וחצי בלבד בתפקיד. במאי הודיע מנכ"ל רכבת ישראל מיכה מייקסנר שהחליט לסיים את תפקידו לאחר כארבע שנות כהונה. הופסקה גם כהונתו של ראש מינהל התשתיות שי קדם. אליאס מטר, שכיהן כמנהל אגף בכיר במשרד התחבורה, עזב את תפקידו וכך גם מנהל רשות התחבורה הציבורית הארצית רן שדמי. בעלי תפקידים נוספים שלא המשיכו הם היועצת המשפטית של רשות המטרו, עו"ד יערה למברגר, שרגב החליטה לסיים את כהונתה, ומנכ"ל רשות שדות התעופה חגי טופולנסקי שהתפטר מתפקידו. רוב חברי הרשימה הזאת עשו זאת בשל מעורבותה של השרה בעבודתם.
מאי גולן, שמונתה לשרה לקידום מעמד האישה, לקחה לעצמה כמשימה ראשונה עם כניסתה למשרד להדיח את מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה, איילת רזין, שמונתה רק שנה וחצי קודם לתקופה של ארבע שנים (על ידי ועדת איתור במינוי מקצועי ולא במסגרת משרת אמון).
במרץ פרשה מתפקידה מנכ"לית משרד התקשורת, לירן אבישר בן חורין, ובמכתבה לעובדי המשרד התייחסה לקשיים תחת השר שלמה קרעי: "הביעו את עמדותיכם בעומק המקצועי ובנחישות האופיינית לכם. כמשרתי ציבור אין לנו פריבילגיה לנהוג אחרת".
קורבנות המהפכה
בראש הרשימה של עובדי הציבור שספגו האשמות, גידופים ועלבונות מצד חברי הקואליציה עמדו מן הסתם אנשי מערכת המשפט, ובעיקר היועמ"שית גלי בהרב-מיארה ונשיאת העליון היוצאת אסתר חיות, שהציגו עמדה נחרצת נגד חקיקת המהפכה המשפטית. ההתבטאויות הקשות הגיעו משורה של שרים וח"כים – מיריב לוין ועד אמסלם, מבן גביר עד רגב, מקרעי עד טלי גוטליב – שנדמה היה שמתחרים ביניהם מי יתנסח באופן יותר קיצוני.
אבל לא רק גורמי משפט שביקרו את החקיקה היו קורבן למתקפות. נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון, שהזהיר מסכנה לכלכלה הישראלית, ספג גם הוא האשמות חמורות מצד שרים וח"כים שטענו שהוא פועל ממניעים פוליטיים ולא מקצועיים (השר עמיחי אליהו אף כינה אותו "פרא אדם"). אולם כהונתו הוארכה לאחרונה בארבע שנים נוספות בצל המלחמה ובגיבוי של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' וראש הממשלה נתניהו. עם זאת, כשבמלחמה היה צורך להפנות אצבע מאשימה בגין כשל בפיצויים למפונים או בגלל קשיים בגיבוש התקציב, הקורבן התורן היה ראש אגף התקציבים במשרד האוצר.
ממשלת נתניהו השישית הקדישה את שנתה הראשונה לשלל סכסוכים ומלחמות עם אויבים מבית – חלקם מדומיינים יותר ואחרים פחות. בימים הראשונים אחרי מחדל 7 באוקטובר נדמה היה שיש סיכוי לחשבון נפש, הכאה על חטא או הבעת צניעות. אבל אחרי ההתאוששות מההלם הראשוני, ניכר שלא הרבה השתנה.
