בבית העלמין במודיעין הובא היום (רביעי) למנוחות סמ"ר עדי ליאון מהיישוב ניל"י, לוחם גדוד צבר של גבעתי, שנהרג אתמול בקרב בצפון רצועת עזה במסגרת מלחמת "חרבות ברזל". הוא הותיר אחריו הורים, אמיר ונורית, ושתי אחיות – זהר ואורי. ליאון הוא אחד מ-15 הנופלים של צה"ל ביום הקרבות הקשה ביותר עד כה מאז הכניסה הקרקעית.
ביום מתקפת חמאס על עוטף עזה ב-7 באוקטובר היה ליאון בן ה-21 בחופשת רגילה והוקפץ ממנה בחזרה לגדוד. הוא השתתף בפעילות בכפר עזה, שם סייע בחילוץ משפחות רבות, ובימים שלאחר מכן סיפר למשפחתו על מראות הזוועה שבהם נתקל. בהלוויה סיפר אביו: "היית חדור מטרה להיות לוחם אף שנפצעת והיית בהדרכה וחזרת ליחידה מבצעית. הפרידה האחרונה הייתה הכי קשה כי הבנו שהכניסה הקרקעית קרובה. הסתכלנו עלייך עד שנעלמת באופק, וביום שישי האחרון ביקשנו שתשמור על עצמך. כמה שעות לפני ההודעה אימא הבינה שמשהו רע קרה, באינסטינקטים של אימא".
האם נורית הוסיפה: "עדידוש, איך אפשר להיפרד? הרי רק התחלנו. כשמך היית התכשיט של המשפחה. ילד של חיבוקים. איך נחזור לבית שקט? בביקור האחרון בדקתי שאתה זוכר שהבטחת שתחזור הביתה בשלום. עדידוש, במשפחה שלנו הבטחות מקיימים, מה קרה הפעם?".
האחות זהר ספדה לעדי: "היית החבר הכי טוב שלי, אוזן קשבת ומודל לחיקוי. האור של כולנו עם החיוך על הפנים תמיד. תודה על מי שהיית ותהיה עבורי לנצח".
ליאון היה תקליטן ובנה לעצמו אולפן במחסן של בית המשפחה. הוא התגייס באוגוסט 2021 ובגלל פציעה שסחב שימש תקופה מסוימת בתפקידי מינהלה. אחרי שהחלים התעקש לחזור כקשר למחלקה. מפקדו, רס"ן עדן חביב, אמר עליו: "המחלקה כולה סמכה עלייך. לאחר חמישה ימי לחימה בעומק שטח האויב נפלת חלל עם חברייך. הלחימה נמשכת ולכן נבצר מהם להגיע".
חברו של ליאון מבית הספר במודיעין, יואב פילו, משבר במהלך ההספד בהלוויה: "עדי היקר, כל כך קשה לכתוב מילות פרידה. לפני כמה ימים אמרת לי שהכל בסדר והורדת לי אבן מהלב, ואז הגיעה שיחת הטלפון שבישרה לי שנמחק לי עוד חבר במלחמה הזו".
מעל הקבר אמר סבו של עדי, משה: "איזה עולם זה שבו הסבא מספיד את הנכד במקום שזה יהיה הפוך? זה לא נתפס שאנחנו נפרדים ממך. היית קרן אור ונפלת גיבור".
בראשון לציון הובא למנוחות סמ"ר איתי יהודה, לוחם נוסף מגדוד צבר שנהרג אתמול בעזה. לפני ההלוויה חלקו לו אלפי תושבי שכונת מגוריו נווה חוף כבוד אחרון ליד ביתו, הניפו דגלי ישראל וחיבקו את בני משפחתו לפני צאתם לבית העלמין.
בהלוויה ספדה לו האם רינת: "אני עומדת פה ולא מאמינה. קיבלתי אותך במתנה ליום הולדת 32 ומתנות לא מחזירים. רצית להילחם ולהגן על המדינה. בשיחה האחרונה אמרת לי: 'אימא, בשביל זה התגייסתי, לזה התאמנתי'. עכשיו אני לבד, לבד, לבד. מתגעגעת אליך איתי. אני מתגעגעת לבן שלי. יש לנו יום הולדת יחד ב-17 בנובמבר ועכשיו אין לי עם מי לחגוג. התפללתי שאלוהים יחזיר את כל החטופים והחיילים הביתה ותראה מה אני מקבלת היום".
האחות עדי הוסיפה: "אח שלי הקטן שיישאר קטן. ילד משוגע עם לב ענק. אני מתגעגעת לריב איתך, להצקות שלך, לשטויות. אהבת את החיים ואי אפשר היה להתעלם מהנוכחות שלך. אני אוהבת אותך".
נציג צה"ל אל"מ יהודה ספד לו: "אנו עומדים כאן המומים וכואבים את האובדן הנורא. הלחימה בדרום נמשכת גם ברגעים אלה. מחבריך וממפקדיך נבצר להיות כאן ולהיפרד ממך בדרכך האחרונה. אני מבטיח לך שנשיב את השקט והביטחון למדינת ישראל. איתי, תודה שהיית חלק מאיתנו".