היום (ג') יתכנס קבינט הקורונה לדון בהקלות הסגר, בהן החזרת גני הילדים לפעילות. רגע לפני ההחלטה המכרעת, זועקים הורים רבים ברחבי הארץ למקבלי ההחלטות לאפשר להם לחזור לשגרה ולהתחשב בנתוני התחלואה הנמוכים במסגרות הללו, בפגיעה האנושה ביכולתם להתפרנס ובמחיר ההשלכות ההתפתחותיות, החינוכיות וההתנהגותיות החמורות שייאלצו ילדיהם לשלם על התקופה הארוכה בסגר.
לפי דו"ח של משרד העבודה והרווחה שפורסם רגע לפני הסגר הנוכחי, כשנתוני התחלואה בארץ נסקו, שיעור הנדבקים במסגרות לגיל הרך שאף לאפס: מתוך 2,000 גנים ו-111,169 ילדים שרשומים אליהם נמצאו רק 39 פעוטות מאומתים - 0.035%. מתוך 21,711 אנשי צוות - רק 50, שהם 0.23% - נמצאו מאומתים.
"עם שיעורי תחלואה של פחות מחצי אחוז שנרשמו אצלנו לפני הסגר, אין שום היגיון בריתוק 400 אלף הורים לבית, בשיתוק מוחלט של המשק ובפגיעה ממשית בהתפתחות הילדים", אמר אתמול שר העבודה והרווחה איציק שמולי. "אף אחד לא מדבר על חזרה של טעויות העבר, אלא שיש כאן מהלך מדוד ומבוקר שתכליתו התמודדות גם עם הקורונה הכלכלית ולא רק זו הבריאותית".
בנוסף, אתמול הציע יו"ר הוועדה לזכויות הילד, ח"כ יוסף ג'בארין (חד"ש) להגדיר את המסגרות לגילאי 3-0 כמסגרות חיוניות, כדי שלא למנוע פגיעה במאות אלפי ילדים ופעוטות בכל פעם שמוחלט על סגר. "הילדים משלמים מחיר ברמה הנפשית, לרבות קשיי ההסתגלות המוכרים שיחזרו שוב. זו גם פגיעה אדירה בהורים העובדים החיוניים", הוא אמר.
"ילדים מדביקים פחות ונדבקים פחות ואין הגיון אפידמיולוגי להשארה שלהם בבית", הבהירה יו"ר ועדת הקורונה, ח"כ יפעת שאשא ביטון (הליכוד). "צריך לייצר שגרת חיים בצד הקורונה, לא נוכל להשאיר ילדים והורים בבית ולא את הכלכלה סגורה".
ההחלטה להשבית את הגנים נוכח נתוני התחלואה הנמוכים גרמה לתהיות גם בקרב הורים. "כמה ילד בן שלוש יכול לשבת ולשחק בבית?", שאלה בדאגה אורנה כרסנטי, אמו של שחר (3.5) ואריאל (שנתיים), מרמת ישי. "אם מקדם ההדבקה כל כך נמוך - הילדים הללו צריכים לחזור למסגרות. אחרת אנחנו נגדל דור שלא יודע סמכות מהי".
לדברי כרסנטי, "הסגר הראשון היה קל יותר והצלחנו להכיל את המצב, אבל הסגר הזה, שהגיע אחרי תקופה קצרה שבה פעלו הגנים ושל חופש גדול - יצר אצל הילדים כאוס מוחלט. אין סדר יום, הם ערים בבית במשך 14 שעות ומטפסים על הקירות. אצל הגדול אני מזהה הידרדרות בכל מיני מובנים: אלימות כלפי אחותו, שפה נמוכה, חוסר סבלנות וחוסר יכולת להתמקד במשחקים. ערכים רבים שהצלחנו להנחיל בשנים של חינוך נמחקים בחצי שנה של טירוף".
כרסנטי, אם חד-הורית, לא עובדת כבר כמה חודשים ועדיין מחפשת עבודה. התהליך, לדבריה, "מאוד בעייתי כשיש שני ילדים בבית. רוב ריאיונות עבודה נערכים בזום ואי אפשר לעשות את זה כששני ילדים כל כך קטנים נמצאים בבית, בוכים ומדברים ברקע. פספסתי מספר משרות שהיו יכולות להתאים לי כי לא הצלחתי לתאם שיחת זום. רק אתמול ניסיתי לנהל ריאיון טלפוני ושלוש פעמים קטענו את השיחה. יש לזה השלכות כלכליות".
"נזק אדיר לנפש של ילד שזקוק למסגרת ולחברים"
תמר אסולין, אמם של אוריאן (שנתיים ו-8 חודשי) ורפאל (5 חודשים), מוסיפה: "הממשלה לא מייחסת חשיבות למצבם של הילדים, ואף אחד לא נותן לנו את הכלים להתמודד עם המצב". בעלה של תמר הוא עובד חיוני, והיא עצמה אמורה לסיים בעוד כשבועיים את חופשת הלידה שלה. "אני לא יכולה לעבוד מהבית", היא אמרה. "אני מבינה שאם המסגרות לא יחזרו בשבוע הקרוב - או שיפטרו אותי או שאצטרך להתפטר. תהיה הכנסה אחת פחות למשפחה".
אוריאן, בתה של תמר, נכנסה בתחילת השנה לגן חדש ואמה מודאגת שקשיי ההסתגלות יחמירו אחרי הסגר. "כל הילדים יעברו הסתגלות חדשה וקשה יותר בגלל ההפוגה הזו", אמרה אסולין. "העצירות האלה מבלבלות את הילדים. צריך לקחת בחשבון שיציבות וביטחון זה משהו חשוב - בעיקר בגילאים הקטנים. בכל הסתגלות חדשה כזו אנחנו פוגעים בהם".
עוד הוסיפה אסולין, כי "בתחילת הסגר בתי הייתה שואלת אותי 'למה אין גן?', 'איפה החברים שלי?', אבל נכון לעכשיו היא לא רוצה לחזור לגן. היא איבדה אמון במערכת הזו. זה נזק אדיר לנפש של ילד שזקוק למסגרת, לחברים, להוציא אנרגיות, לצחוק, ואנחנו רואים את ההשפעות של זה בבית. הבת שלי התחילה לגמגם, היא צורחת המון, נשכבת על הרצפה, בוכה, מאוד קשה להשתלט עליה. היא חזרה למוצץ אחרי שכמעט ולא השתמשה בו. אלה דברים שלא היו לפני".
