בימים האחרונים עוד קיוו בקואליציה לבלום את ההתדרדרות, אך נפילת ההצעה להארכת התקנות בהתנחלויות הייתה דגל אדום בוהק לקברניטיה.
עד היום, נהנתה הקואליציה מרוב של אצבע אחת משום שלאחר הפרישה, עידית סילמן לא הצביעה נגדה. חקיקת התקנות והעלאת מינויו המחודש של מתן כהנא לתפקיד שר הדתות שטורפדו בעזרת סילמן הבהירו כי הח"כית הסוררת מימינה החליטה לעבור למתקפה. המצב שנוצר כתוצאה מכך הוא כנסת משותקת, ורוב החקיקה שנמצאת המחלוקת, כמו גם הצעות החוק הממשלתיות שאליהן מתנגדת האופוזיציה באופן גורף פשוט לא יכולות לעבור.
בשבוע שעבר ביקש שר המשפטים גדעון סער, כתנאי להישארותו בממשלה, 60 חברי כנסת שמחויבים למשמעת קואליציונית. ימים ספורים בלבד עברו מאז, והקואליציה נשארה עם פחות מ-60 מחויבים והרבה פחות משמעת.
חוק העלאת שכר המינימום שעלה להצבעה פורר את הקואליציה מבפנים למרות שהיה ברור שאין לו כל סיכוי לעבור. חברי מרצ והעבודה הבהירו שלא יתבזו - ואם החוק ממילא עובר הם מבקשים את האפשרות שלא להצביע נגדו, או לכל הפחות להיעדר מהמליאה.
גם אם אפשר להזדהות עם הבקשה שלהם, האופן שבו הדברים התגלגלו לא מבשר טובות לקואליציה. רגע אחרי שהחל הדיון על החוק, ובשעה שח"כ נעמה לזימי מזילה דמעות מעל דוכן המליאה משום שאינה יכולה לתמוך בו באופן אקטיבי, שיגר סער אולטימטום נוסף שחישק את הקואליציה.
לזימי מודיעה בדמעות שלא תוכל להצביע בעד העלאת שכר המינימום
(צילום: ערוץ כנסת)
יו"ר תקווה חדשה דרש מחברי הכנסת להישאר במליאה - אך הרכבת כבר עזבה את התחנה. יש הטוענים שסער למעשה עשה את המהלך כדי להניח תשתית לטענות שכבר העלה ימים ספורים קודם לכן, על כך שממשלה ללא רוב בכנסת מאבדת את הלגיטימיות שלה. עם זאת, בתקווה חדשה מפרשים את האירוע במליאה כהפרה בוטה של המשמעת הקואליציונית מצד רע"מ (שחבריה הגדילו לעשות והצביעו בעד), ומצד מרצ והעבודה שנעדרו.
במרצ ובמפלגת העבודה מאשימים את סער בהצבת דרישות לא הגיוניות בנקודות זמן בעייתיות, כדי לדחוף את הקואליציה לתהום. כך או כך, טוב לא צפוי לצאת מזה.
