בקיבוץ צאלים בנגב נערך אמש (חמישי) טקס בנות ובני מצווה של תלמידי כיתת לילך מקיבוץ בארי, שהוקדש לשני חבריהם התאומים ליאל וינאי חצרוני שנרצחו בטבח ב-7 באוקטובר. "לפני תשעה חודשים היינו עוד כיתה בבארי שמחכה לחגוג את שנת בר ובת המצווה כמו כולם, אבל אז כל מה שתכננו התנפץ לנו בפרצוף", אמרו נציגי הכיתה בטקס שקדם למסיבה.
ריאיון עם חבר קיבוץ בארי חיים ילין
( צילום: ירון ברנר)
התאומים ליאל וינאי נולדו לשירה חצרוני. לאחר הלידה עברה האם פגיעה מוחית, ומאז היא סובלת ממוגבלות פיזית. הסב אביה והדודה איילוס לקחו חסות על הילדים וגידלו אותם יחד. במתקפת הטרור של מחבלי חמאס נרצחו התאומים וגם הסב והדודה.
פרט לתאומים, הוקדש הטקס של תלמידי כיתת לילך גם לזכרם של חברי צוות הנוער הבוגר שליוו אותם ונרצחו גם הם בטבח - ליאור טרשצ'נסקי, כרמל בכר ואלון אבן. משתתפי הטקס יצרו כתובות אש עם שמות ילדי הכיתה ובכללם ליאל וינאי. בסך הכול נרצחו ב-7 באוקטובר 101 חברות וחברי קיבוץ בארי.
"ליאל וינאי היו חלק בלתי-נפרד מהכיתה שלנו, ולכל מקום שהם הגיעו אליו הפיצו רק אור ואהבה", אמרו נציגי הכיתה בטקס. "השנה הזאת לא הייתה פשוטה. היו רגעים של משברים וכאבים או רגעים שחשבנו שאין לנו סיכוי להצליח, ולמרות הכול ניסינו שוב ושוב כמה שאפשר לעשות את השנה הזאת הכי טובה שיש".
נציגי הכיתה אמרו עוד: "לא ויתרנו על פעילויות חשובות וניסינו לעשות הכול כאילו אנחנו עדיין בבארי. אבל עדיין זה היה שונה, לבוא לפעילויות ולזכור שהחברים שלנו לא איתנו, שהם כל כך חיכו לעבור את החוויה הזו. בכל דבר שעשינו הרגשנו את החוסר שלכם, ליאל, ינאי, ליאור, אלון וכרמל - כולכם הייתם חלק בלתי-נפרד מהאירוע הזה ואנחנו ננציח אתכם תמיד".
דן אלגרנטי, נציג ההורים שאיבד את חמיו יורם בר-סיני בטבח, אמר: "הטבח בבית שלנו בבארי המיט עלינו אסון נורא, אסון כל כך גדול שאני לא מצליח לתאר אותו במילים. לפעמים נדמה לי שזה יהיה חלק מרכזי בשארית חיינו - להבין מה קרה לנו. הסיוט האכזרי של אותו יום הפך למציאות חיינו.
אלגרנטי הוסיף: "בכל רגע נחמץ ליבנו, בכל שנייה של מחשבה קרה שפתאום תוקפת תמיד זה בא, הלב מתכווץ לגודל של אפון. בדמיון הם עולים כל הזמן, אלה שהיו צריכים להיות פה ואינם. ליאל וינאי האהובים והמתוקים, ילדים רכים שהספיקו מעט והם אינם כאן על הבמה וחסרונם שובר את הלב. ההורים של, האחים של, הדודים של, הסבים של. אנחנו עצובים מאוד, גם כשאנחנו שמחים מאוד. היום אנחנו שמחים ועצובים מאוד ואיכשהו סוג של שמחים בכל זאת ולמרות זאת".
