אולי זה ערב שבת שעמעם את קריאות השמחה לרגל חיסולו של הפסיכופט מלבנון, ייתכן שהייתה זו השעה המרגיעה יחסית של ארוחות שישי המשפחתיות שהסבה את תשומת הלב מהאירוע המכונן בו נפטרנו סופית מהרודן הרצחני והטורבן הקיקיוני - אבל מה שבטוח, אף ישראלי לא יצא לרחובות לחלק סוכריות או לקפוץ בלי בגדים למזרקה בדיזנגוף. אין לנו חשק לחגוג, ולא רק מפני שזו הייתה שנה של טבח, מלחמה ויגון נורא, אלא כי כולנו יודעים את האמת הפשוטה: עשרות טונות של פצצות יכולות להרוג את הבן אדם, אבל לא את הרעיונות המטורפים שלו.
אם אתם לא מאמינים, תשאלו את עלי רג'יאני, יועצו של חמינאי שהתייחס לתקיפת המפקדה המרכזית של חיזבאללה ברובע הדאחייה בביירות, ואמר: "אחרים יתפסו את מקומם של המנהיגים שחוסלו". אז נכון שהוא צריך להגיב בקוליות לאחד האסונות המשמחים בתולדות החמינאים, ונכון שהם חייבים לשדר כאילו המוסד וחיל האוויר הישראלי לא שיתקו להם את הצורה, אבל האיש יודע על מה הוא מדבר. דווקא כשהיה מוכה הלם, ועוד טרם התאושש ממתקפת הביפרים המשפילה, שלף החמינאי הקטן אמת צרופה שאותה מכיר כל מי שמתעסק עם פונדמנטליסטים: הלך אחד, יבואו עשרה אחרים.
הדור החדש של הארגון שיושב כמו סרטן בגוף האומה הלבנונית יודע מן הסתם דברים שנסראללה לא נחשף אליהם מעולם. ספון במאורתו, הוא העביר את 20 השנים האחרונות בתלות מוחלטת בסובביו, וספק אם צפה אי-פעם בסרטוני טיק-טוק כמו אלו שמילאו אתמול את הרשת - ובהם רואים אזרחים וילדים לבנונים וסורים שצוהלים מאושר על הילקחו באיחור ניכר מאיתם. בתור להיות נסראללה הבא עומדים רבים ורעים, וגם אם יעכב חיל האוויר הישראלי את כניסתו לתפקיד של האשם ספי א-דין - היורש המסתמן ששתי מעלותיו העיקריות הן שנותר בחיים ושמפקדו הישיר חוסל - יימצא אחר במקומו.
הדוקטרינה השיעית בנויה על האדנים הקיצוניים ביותר שיש לאנושות להציע, ובמרכזה – לא בני אדם כי אם שליחים לדבר אללה. אם יצליח להגיע לבונקר החדש שנבנה עבורו בשעות אלו ממש ולהקדים את חיל האוויר הישראלי, יתחיל המזכ"ל החדש בתפקידו תוך שעות ספורות ללא הקצאה של שעות חסד. הוא ירצה להוכיח את עצמו, להיות רצחני מקודמו, ולהראות לישראלים איך עושים תופת. לאיראנים יש סידור עבודה, רק הקבלנים משתנים בהתאם לנסיבות - מוציאים פיגועים או יורים טילים על אוכלוסייה אזרחית. אנחנו בישראל נותרים באותן שתי פוזיציות אומללות: ספיגה או התקפה.
ביום שאחרי החזרת תושבי הצפון לבתיהם, ולצד שיקום החורבות הפיזיות, נהיה חייבים לקחת חלק לא רק בפירוק היסודי של שלטון חיזבאללה - אלא גם בחיזוק הקשר עם ממשלת לבנון המוחלשת
ממשלת ישראל חייבת לעסוק במיגור הרעיון לא פחות משהיא מחויבת לעסוק במיגור המנהיגים, ולשם כך תצטרך לשתף פעולה עם כל מהלך שיקומי של הממשל הלבנוני, ותחת כל ערבות בינלאומית שתידרש. ביום שאחרי החזרת תושבי הצפון לבתיהם, ולצד שיקום החורבות הפיזיות, נהיה חייבים לקחת חלק לא רק בפירוק היסודי של שלטון חיזבאללה - אלא גם בחיזוק הקשר עם הממשלה הכה מוחלשת בארצה. אם לא נעשה כן, תמשיך הדאחייה – עזה של ביירות - להיות קן הצרעות הרשמי של לבנון. ההפצצות הישראליות על הקורבנות הבלתי מעורבים יעמיקו את השנאה כלפי ישראל, ומורשתו של נסראללה תהפוך לצוואה פרקטית עבור חסרי בית.
ועכשיו, ביום הזה ממש, חובה על ישראל להפיח במותו של נסראללה את ייעודו האמיתי: הפסקת אש מיידית לטובת השבת כל החטופים לבתיהם. מי שהצטרף למערכה נגד ישראל בשעתה הקשה ביותר, יביא במותו לתמונת הניצחון האמיתית שלה: 101 ישראלים נגאלים בראש השנה הזה, וחוזרים ליקיריהם.
