"מגיל קטן שמעתי את הסיפורים עליו". מיכל יסקוב
(כתב: חיים גולדיטש, צילום: דו"צ)
רב"ט מיכל יסקוב הייתה בת חודשים ספורים כשאביה, רס"ר אבנר יסקוב ז"ל, נהרג במבצע חומת מגן בג'נין. כיום היא ממשיכה את דרכו, משרתת באותו האזור שבו הוא נפל, היום (יום ה') גם תקבל אות הצטיינות מנשיא המדינה. "אני מרגישה לעתים אחריות גדולה יותר לגזרה בגלל השייכות שלי למקום", סיפרה.
כבר מגיל צעיר ידעה יסקוב כי היא תתגייס לצבא ותהיה לוחמת. העובדה שאביה נפל במבצע חומת מגן, לפני כמעט 20 שנה, לא שינתה את התחושה, אולי אפילו להפך. "בתור ילדה שגדלה בבית צבאי אין דבר כזה לא לאהוב את הצבא. גם אם אני בת שכולה זה לא אומר שאני לא צריכה להתגייס ולשרת את המדינה שלי".
רס"ר אבנר יסקוב ז"ל נפל במהלך שירות המילואים שלו בסמטאות ג'נין. מיכל הייתה אז תינוקת בת חודשים ספורים, ויחד עם אמה ליוו את האב אל האוטובוס בדרך למבצע חומת מגן. ימים ספורים אחר כך גילתה אמה שהיא בהריון, והשיחה שבה סיפרה על כך לאבנר הייתה האחרונה ביניהם.
"מגיל קטן שמעתי את הסיפורים עליו. אמא תמיד סיפרה, תמיד דאגה שזה יהיה טבוע לנו בזיכרון, שנדע את הסיפור שלו כמו שצריך", סיפרה מיכל. "אני חושבת שאם אבא שלי היה בחיים הוא גם היה רוצה שאני אתגייס".
דמותו של האב מלווה אותה אישית מרגע הגיוס. "תמיד רציתי שתהיה לי על הצוואר שרשרת של אבא. ביום הולדת 18, לפני שהתגייסתי, אמא שלי ודודה שלי החליטו לקנות לי מתנה ולעשות לי שרשרת של אבא. מהיום שהתגייסתי זה לא יורד לי מהצוואר".
מיכל אמורה הייתה להתגייס למג"ב, אך מצבה הבריאותי של האם גרם לדחיית הגיוס ולכך שבסופו של דבר היא התגייסה לגדוד החי"ר המעורב ברדלס. "היו לנו שם מיונים לעוקץ, הייתי בעוקץ שבועיים ואז גילו לי פציעה קלה וחזרתי לברדלס".
אחרי חמישה חודשים בגדוד התגלתה פציעה חמורה יותר בידה של מיכל, והיא נאלצה לוותר על הרצון להמשיך בשירות קרבי כלוחמת. אל חטיבת מנשה, שאחראית על הגזרה שבה נפל אביה, היא הגיעה ממש במקרה.
הייתי אמורה להיות חיילת באוגדת איו"ש, וקצין בכיר שהכיר את הסיפור שלי אמר שזה יכול להיות נורא יפה שאהיה בחטמ"ר מנשה, שזה יכול להיות סגירת מעגל טובה גם בשבילי, לשרת ולסיים את השירות איפה שאבא שלי לא הספיק לסיים", סיפרה.
העובדה שהיא משרתת בגזרה שבה אביה נהרג משפיעה לחיוב על המחויבות שלה לעמוד במשימה. "אני מרגישה לעתים אחריות גבוהה יותר מהאחרים למתרחש בגזרה בגלל השייכות שלי למקום". כך למשל היה בפיגוע שבו נרצחה אסתר הורגן ז"ל. "הייתי בחמ"ל באותה משמרת והייתי שם כמעט 20 שעות ברצף. זה עקצץ בהרבה מקומות אצלי, אבל עדיין עמדתי בזה בגבורה".
היום היא תעמוד על הבמה בבית הנשיא ותקבל את אות הצטיינות נשיא המדינה. "זה מרגש מאוד, זה מעמד מאוד לא מובן מאליו. הייתי בכזאת התרגשות כשהקצין שלי דיבר איתי, בכיתי לו בעיניים מרוב שלא הבנתי על מה הוא מדבר".
"אני חושבת שאם הייתי חיילת לא טובה לא הייתי מקבלת את זה. לפעמים בני אדם לא נוהגים להרים לעצמם, אבל אני חושבת שאני עצמי כבן אדם מנסה לתרום כל כך הרבה ומביאה מעצמי הרבה, ובאיזשהו מקום אני מוקירה תודה על זה", אמרה מיכל.
כשנשאלה מה אביה היה חושב על כך שנבחרה לקבל את הכבוד הזה, היא הייתה מסויגת. "אני לא באמת יודעת לענות כששואלים אותי איך אבא היה מרגיש, כי אני לא יודעת מה זה אבא. אני מקווה שהוא היה גאה בי".
בתפר שבין יום הזיכרון ליום העצמאות מיכל מאחלת למדינה בעיקר קצת שקט ואחדות. "שנדע לתפוס אחד את השני ברגעים הקשים ולא לוותר. שנאהב אחד את השני ושלא תהיה גזענות סתם ככה, ושנמשיך להיות מדינה כזאת".
פורסם לראשונה: 23:03, 14.04.21
