רפורמת "נפש אחת" - שהחלה במשרד הביטחון אחרי שאיציק סעידיאן, נכה צה"ל שמתמודד עם פוסט טראומה, הצית את עצמו מול משרדי אגף השיקום – הביאה איתה זינוק עצום בבקשות לקבל הכרה כנכה צה"ל.
בהצצה חריגה לעבודתם ולמקרים שאיתם הם נאלצים להתמודד, מודים גורמים מקצועיים באגף השיקום במשרד הביטחון, שבחרו לספר, בעילום שם, על עבודתם המורכבת: "רוב הלוחמים מתביישים. כשהם צריכים להילחם על מה שבאמת מגיע להם, הם לא אקטיביים. דווקא אלה הצעקנים, שרובם לא לוחמים, מגיעים ומקבלים עשרות אלפי שקלים לחודש. גם סכומים של 30 אלף שקלים לחודש, הם לא דבר חריג. משלמים להם כדי שיפסיקו לצעוק".
שער הכניסה להכרה כנכה צה"ל, שבעבר היה צר מאוד, התרחב – שלא לומר נפרץ – מאז הרפורמה. "אם בעבר בכל אחד ממחוזות האגף הוכרו כנכי צה"ל 25-20 מבקשים מדי שנה, היום עומד המספר על 30 בכל חודש", אומר גורם בכיר באגף. על פי הנתונים שפירסמנו לפני כשבועיים, למרות הירידה בהיקף הנפגעים של צה"ל, בהתאמה היינו אמורים לראות גם ירידה בבקשות ההכרה, אלא שהמגמה הפוכה לגמרי, בעיקר בעולמות הפוסט טראומה. בשנת 2020, לצורך ההשוואה, היו 570 בקשות להכרה, אבל רק במחצית הראשונה של 2023 נרשמו 2,500 בקשות – כמעט פי חמישה.
למרות שהתמרון היבשתי האחרון היה לפני כמעט עשור, בשנת 2014, במבצע צוק איתן בעזה, מספר הבקשות להכרה כנכה צה"ל, ומספר הבקשות הנלוות לקצבאות נוספות, זינק בצורה חסרת פרופורציה. על פי ההערכות, כ-25 אחוז בלבד מנכי צה"ל נפצעו בלחימה או באימונים. הרוב המוחלט הם מי שנפגעו ללא כל קשר לשדה הקרב.
כך למשל חייל ללא אישור עבודה מצה"ל, שעבד במסעדה ונכווה במטבח משמן רותח, הוכר כנפגע פוסט טראומה בגלל שמראהו הושחת ולטענתו אנשים נרתעים מלהתקרב אליו. חייל אחר, שעבד ללא אישור במפעל ונפל ממלגזה, הוכר גם הוא כנכה צה"ל.
על פי גורמים באגף השיקום, "מאז הרפורמה שנעשתה אחרי מקרה איציק סעידיאן, הברזים נפתחו". לאחרונה הגיעו עובדי אגף השיקום לביתו של חייל משוחרר, שכבר יותר משנה לא יצא ממנו. הוריו עזבו את עבודתם כדי לטפל בו, והם היו גם אלה שהגישו, בסיוע עורך דין, את הבקשה עבורו. הוא עצמו לא הגיש את הבקשה ואפילו לא התייצב לוועדה בעניינו.
כשאנשי אגף השיקום ראו שהוא לא התייצב, הם הגיעו לפגוש אותו בביתו, ונחרדו ממצבו. "זה בחור שראה את החברים שלו מתפוצצים לנגד עיניו, והוא לא הגיע לבקש כלום", סיפרו גורמים באגף השיקום. "אנחנו הגשנו עבורו את הבקשה לקצבה. הלוחמים הם מנומסים. 'תודה שהתקשרתם', 'אני מעריך את זה'. צעירים מדהימים. אסור לנו למסור פרטים, אבל אנחנו יודעים בדיוק מי אלה שצועקים בכלי התקשורת ובאילו נסיבות הם הפכו לנכי צה"ל".
ולא מדובר רק בבקשות להכרה כנכה. באגף השיקום הופתעו לאחרונה לקבל שיחת טלפון מאחד מבתי החולים. "יש לכם כאן נכה צה"ל שמשתחרר מאשפוז וחייב ליווי, למה אתם לא מגיעים לקחת אותו?" בבדיקה מיידית שערכו באגף התגלה שלאיש משולמת מדי חודש קצבת ליווי, אלא שבפועל, מתברר, זה לא השימוש שנעשה בה.
לצורך הבהרה: מדובר בלא מעט כסף. קצבה חודשית של 12 שעות ליווי ביום, עומדת על 12 אלף שקלים. בעבר, נכה צה"ל שהיה זכאי לליווי היה חייב להעסיק אדם, שמשרד הביטחון היה משלם לו. בעקבות לחצים שהופעלו הומרה העסקת המלווה – גם עבור נכי פוסט טראומה – לקצבה חודשית, ומאז, אומר גורם בכיר באגף השיקום, כולם רוצים ליווי.
הבקשות לקצבת ליווי זינקו בשנה האחרונה ב-300 אחוז, לדברי גורמים בכירים במשרד הביטחון. "בגלל חוסר הבקרה אסור להמיר טיפול רפואי בכסף, זה פתח מסוכן לשחיתות", אומר גורם בכיר שעוסק בתחום. "טוענים שהכסף הולך לבן משפחה שמלווה, אבל אין לנו בכלל בקרה על זה".
"לפוסט טראומטים אסור היה להמיר את הליווי לכסף, והזהרתי מפני זה", אמר גורם בכיר באגף. לאחרונה עלה לכותרות נכה צה"ל שפגע בעצמו כי לטענתו לא קיבל טיפול מספק. כשניסו לבדוק היכן היה המטפל באותה עת, התברר שהכסף הועבר ישירות לנכה, ולא היה לו ליווי שישגיח עליו ואולי היה מונע את הפגיעה. גם יו"ר ארגון נכי צה"ל, עידן קלימן, חושב שצריך לפקח: "כסף שניתן לשירות רפואי, וליווי הוא שירות רפואי, צריך להגיע ליעד שלו. אם יש הצדקה למלווה, צריך שיהיה מלווה ולא להמיר ליווי בכסף".
הנתונים דומים גם לגבי קצבת נצרך, שמקבלים חלק מנכי צה"ל. מדובר בתגמול קיום עבור נכה שאין לו סיכוי להיכנס למעגל העבודה. קצבת נצרך בסיסית עומדת על בין 10 ל–12 אלף שקלים בחודש. המשמעות היא שנכה צה"ל יכול לקבל כיום עד 25 אלף שקלים ללא בקרה אמיתית. בשנה האחרונה זינקה כמות הבקשות לקבלת קצבת נצרך ב-400 אחוז.
"רוב אלה שמבקשים יכולים לעבוד, וכולם יודעים את זה. אבל הם צועקים בתקשורת, מאיימים, מפגינים – ומקבלים", אומר גורם באגף השיקום. ושוב – רק חלק קטן מאוד הם לוחמים, או חיילים שנפגעו בפעילותם הצבאית. "נולדה שיטה חדשה: מאיימים על העובדות הסוציאליות 'אם לא תתנו לי אני אפגע בעצמי', 'אם לא תתנו לי אלך לתקשורת', ואז הנהלת המשרד נבהלת ומאשרת בקשות חריגות ואין מי שישמור על הקופה הציבורית. סביב נכים מסוימים אפילו קופצת אזהרה בגלל איומים שלהם והם נכנסים רק עם מאבטח לפגישה, כי הם אלימים".
4 צפייה בגלריה
שלטים בהפגנת נכי צה"ל נגד אגף השיקום. "העובדים שם בוכים על חיי אדם"
(צילום: מוטי קמחי)
בשלוש השנים האחרונות זינק תקציב אגף השיקום מ-3.6 מיליארד שקלים, ל-5.5 מיליארד. ההצפה העצומה בבקשות הביאה גם לעומס עצום על עובדי האגף, שמלכתחילה עבדו במצב של תת-תקינה.
לצורך ההשוואה: באגף משפחות והנצחה של משרד הביטחון, שמטפל במשפחות השכולות של חללי מערכת הביטחון, היחס הוא של עובד/ת סוציאלי אחד לכל 300 מטופלים. במשרד הרווחה, וגם בביטוח הלאומי היחס הוא 1:170. באגף השיקום עומד יחס עו"ס-מטופל על 1:900, ועם כל הקליטות הצפויות בעקבות הבקשות שהוגשו - הוא יגיע ל-1:1,000.
"זה לא סביר. לא בר-טיפול", מסביר גורם שמכיר היטב את פעילות האגף. "באופן הזה, האסון הבא לא יימנע. הם לא יצליחו להגיע אליו. התקינה הקיימת לא מאפשרת להם לפגוש מספרים כאלה. העובדים שם לא בוכים על עומס עבודה, הם בוכים על חיי אדם".
זו בדיוק הסיבה, כמו שכתבנו כאן לאחרונה, שנושא נכי צה"ל חייב רפורמה אמיתית. כזו שתפריד את הטיפול בלוחמים או חיילים שנפצעו במהלך לחימה או אימון, לבין כאלה שנפגעו מחוץ לשירותם הצבאי – לעיתים במקומות שאסור היה להם להיות בהם. חייב גם להיבנות מנגנון פיקוח מוסדר, שיוודא שהכספים שמשולמים לנכי צה”ל אכן מופנים ליעדם.
אחרי הכל, מדובר בכספי הקופה הציבורית. רק רפורמה אמיתית, שצריכה להיעשות בחקיקה בכנסת, תוכל להביא לכך שאיציק סעידיאן הבא לא ייפול בין הכיסאות, ושעובדי אגף השיקום יוכלו להגיע לאותם לוחמים מרוסקים, שבאמת זקוקים לטיפול ולסיוע, אבל סובלים, מסתגרים – ומתביישים לדרוש.
