הקואליציה טוענת ללא הרף, ובמידה רבה של חוצפה, שבית המשפט העליון הוא "אקטיביסטי" ולכן נדרש "תיקון". מדובר מן הסתם בשקר גס, מאחר שבאף אחת מהסוגיות הגדולות באמת שעומדות על הפרק לא גילה בג"ץ פעלתנות יתר או חלילה אומץ. הדוגמה המובהקת היא רתיעת השופטים מלהפריע לכיבוש בשטחים: בית משפט אקטיביסטי היה משתמש בכל כלי אפשרי כדי לשנות מצב ייחודי, מטורף, וכמעט בוודאות לא חוקי.
אפשר להמשיך לצעוק ש"אין עם כובש בארצו", אבל המערכת הבינלאומית מכירה רק מדינות עם טריטוריה שעליה הן תובעות בעלות. ישראל מדינה כובשת מכיוון שבמשך 55 שנה היא שולטת בגדה המערבית, בניגוד מובהק לרצון האוכלוסייה, באמצעות כוח צבאי, בלי שתספח ותאזרח את התושבים. היא לא מספחת כי היא רוצה את השטח אבל לא את האוכלוסייה.
כיבוש צבאי הוא מונח מוכר בהיסטוריה ובמשפט הבינלאומי, שנלקח ברצינות על ידי העולם הדמוקרטי. הנורמות הוגדרו באמנת ז'נבה מ-1949 ואמנת האו"ם. אלה הפעולות שאסור לכובש לבצע:
• אסור להעביר אוכלוסייה אזרחית של הכוח הכובש לשטח הכבוש - עיקרון שמופר מחדש עם כל מתנחל שמתווסף.
• אסורה ענישה קולקטיבית, למשל סגרים כלליים בתגובה לפיגוע, מניעת העברת כספים או הגבלת תנועה כעונש.
• אסורה לקיחת בני ערובה, ורבים מהמעצרים הביטחוניים עלולים להיכלל בקטגוריה זו.
• אסורות פעולות תגמול נגד האוכלוסייה הכבושה ("אנשים מוגנים" בלשון האמנה) או נגד רכושם, למשל אטימת בתים של משפחות מחבלים מתים, מעצר קרוביהם וכמובן גירוש.
אבל בית המשפט העליון לא עשה כמעט דבר כדי למנוע את כל אלה ודה-פקטו שיתף פעולה. המירב שאפשר לומר זה שהוא היווה סכר מסוים בפני הזוועות הזועקות ביותר, וניסה לשמר מראית עין של הומניות במסגרת החוק הישראלי (שכמובן לא באמת חל על השטחים). כך שכנעה ישראל את העולם להעלים עין, ולכן, למשל, טרם העומדו קצינים למשפט בבית הדין בהאג.
למרות ההסוואה, מערכת המשפט דחתה בשיטתיות בקשות נגד חסימת הגישה של פלסטינים לאדמותיהם באמצעות גדר ההפרדה. היא התירה את החוק שהופך קריאה לחרם על תוצרת ההתנחלויות לעבירה, כאילו שלאדם אין זכות לא לקנות ממי שהוא רוצה. היא אישרה את זכותן של התנחלויות למנוע מגורים מערבים אזרחי ישראל ועוד. אפרופו, עוד לפני הכיבוש, העליון גם לא מנע את ה"ממשל הצבאי" שהוחל על הערבים בישראל עד 1966.
בתקופתי כיו"ר התאחדות העיתונאים הזרים בישראל הייתי מעורב בכמה עתירות, בעיקר בענייני מגבלות סיקור שנבעו מהכרזות שרירותיות על אזורים צבאיים כסגורים לתקשורת. השופטים קיבלו על פי רוב את עמדת השלטונות כתורה מסיני. הניצחון היחיד היה פסיקה מ-2009 שאפשרה לתקשורת הבינלאומית גישה לרצועת עזה.
מה בג"ץ כן עשה? כדאי לקרוא את הסקר המקיף של המכון הישראלי לדמוקרטיה על 22 המקרים בסך הכול שבהם התערב בג"ץ בחוק או בתיקון לחוק. מבין מקרים אלה, רק לשלושה היה קשר כלשהו לשטחים: ב-2006 התקבלה עתירה נגד תיקון שהעניק למדינה חסינות מפני תביעות פיצויים של פלסטינים שנפגעו מכוחות הביטחון; ב-2010 נפסלה תקנה שאפשרה קיום שימוע להארכת מעצרו של חשוד בעבירה ביטחונית ללא נוכחותו; ב-2020 נקבע שחוק שנועד להכשיר רטרואקטיבית בנייה בלתי-חוקית של התנחלויות על קרקע פרטית פלסטינית אינו חוקתי, משום שהוא גורם נזק בלתי מידתי לרכוש, ולשוויון ולכבוד. זהו.
דן פריאז מה כל-כך מעצבן את אבירי המשילות? התשובה ברורה: הם רוצים כוח בלתי מוגבל. בג"ץ הצליח בעיקר במה שלא נדרש לעשות עד כה: עצם קיומו מנע מממשלות לפעול חזק מדי נגד אזרחי ישראל. בינתיים, הממשלה לא יכלה להתייחס לישראלים כפי שוולדימיר פוטין מתייחס לרוסים - היא לא יכלה להחזיק עצורים פוליטיים או להחרים סתם כך רכוש. בג"ץ לא מונע משילות - הוא רק שומר על זכותנו לא להיעצר באמצע הלילה על ידי משטרה פרטית של דיקטטורה כאילו-נבחרת.
מי שרוצה לראות איך זה עלול להיגמר - עם פסקת התגברות והכנעת השופטים - צריך רק להביט צפונה לעבר טורקיה, שם ה"נשיא" הנצחי רג'פ טאיפ ארדואן יעמוד במאי שוב ל"בחירה". בטורקיה, שהיא רק המבוא לרוסיה, מתנגדי משטר יושבים בכלא, בלי בג"ץ ובלי צלם אנוש. זה מה שהממשלה רוצה גם כאן.
- דן פרי היה העורך הראשי של סוכנות הידיעות AP באירופה, אפריקה, המזרח התיכון והאיים הקריביים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
