בחודשים הקרובים צפויים להיכנס לתפקידם שמונת המינויים של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לשופטים פדרליים. בין השופטים נמצאת עו"ד ניקול ברנר, שתהפוך לא רק לשופטת הפדרלית הישראלית הראשונה בארה"ב - אלא גם לנציגה הראשונה של קהילת הלהט"ב באחד מבתי המשפט היוקרתיים והחשובים באמריקה. ניפוץ תקרת הזכוכית נראה כהתפתחות טבעית של מי שבשנת 1999 הגישה את הבג"ץ התקדימי להכיר בה כאמא החוקית לילד המשותף שלה ושל זוגתה דאז, רותי קדיש.
ברנר, המחזיקה באזרחות ישראלית, צפויה להתמנות לתפקיד היוקרתי של שופטת בבית המשפט הפדרלי הרביעי לערעורים של ארה"ב - שאחראי על מדינות וירג'יניה, וירג'יניה המערבית, מרילנד, צפון קרוליינה ודרום קרוליינה. בעבר היה מדובר באחד מבתי המשפט השמרניים ביותר לערעורים בארה"ב, אך מאז ממשל ברק אובמה הוא הפך דווקא לאחד הליברליים ביותר - עם החלטות פורצות דרך בנושאי זכויות טרנסג'נדרים והגבלות על נשק. ברנר הליברלית תתאים לבית המשפט כמו כפפה ליד.
ברנר נולדה בשנת 1965 באנגליה, ובילדותה עברה משפחתה לאוקלנד שבקליפורניה - שם עשתה ברנר את התואר הראשון שלה, בלימודי מגדר באוניברסיטת ברקלי. ברנר העבירה סמסטר אחד באוניברסיטת חיפה - חוויה שדחפה אותה לעבור לישראל עם סיום התואר. ברנר נוהגת לספר כי בישראל היא פיתחה את התשוקה האמיתית שלה לקידום ערכי דמוקרטיה וזכויות נשים. גם כיום היא מכהנת כחברת מועצת המנהלים המייעצת של האגודה לזכויות האזרח בישראל.
בשנת 1990 הקימה ברנר בתל אביב את ארגון "בת אדם", שהתמקד בקידום זכויותיהן של נפגעות תקיפה מינית ואלימות במשפחה. כדי להתפרנס היא עבדה במקביל בבר בשם "ארבע עונות". ברנר המשיכה לעבוד עם נוער ונשים בארץ, וכך פגשה את רותי קדיש, משוחררת טרייה מהצבא, שיצאה אף היא ללימודי תואר ראשון בברקלי והגיעה לארץ לחופשה. ייתכן שהמפגש הזה, עם מי שעתידה להיות זוגתה ושותפתה למאבק, הוא מה שדרבן את ברנר לחזור לברקלי שנתיים מאוחר יותר כדי ללמוד תואר במשפטים באותה אוניברסיטה.
השתיים נישאו עוד כסטודנטיות ב-1994 על ידי רבנית בקמפוס. ברנר סיפרה שהעיתון המקומי סירב להדפיס את מודעת החתונה, והציע לכנות את האירוע "טקס התחייבות". השתיים סירבו. "לא היה לנו שום טקס מחויבות, הייתה לנו חתונה", אמרה ברנר. "זה פשוט זעזע אותי שהיינו צריכות לדחוף את גבולות העיתונות". בינואר 1996 ילדה רותי את הילד שלהן, מתן, בהפריה מלאכותית.
"רצינו להביא ילד ביחד. ההחלטה מי מאיתנו תהיה פיזית הרה התבססה על מי שיכולה לקחת את החופש מהלימודים והעבודה", אמרה ברנר. מדינת קליפורניה אישרה ללא בעיה את מעמדה של ברנר כאמו המאמצת של מתן, אך כשבנות הזוג התחילו לשקול חזרה לישראל, ופנו לקונסוליה בסן פרנסיסקו כדי לבקש הכרה על ידי המדינה, הן סורבו. "האנשים בקונסוליה היו ממש נחמדים, והרגישו נורא על התשובה שישראל לא תכיר באימוץ", אמרה ברנר.
המשפחה חזרה לישראל, ובנובמבר 1998 ברנר ילדה את בנם השני, נווה. היא עבדה כעורכת דין במשרד של יגאל ארנון, ובפברואר 1999 המשפחה פנתה לבית המשפט העליון באמצעות האגודה לזכויות האזרח, כדי שיכיר בהורות של ברנר על הבן הבכור, מתן.
בסופו של דבר ההחלטה זכתה לתמיכת השופטות דליה דורנר ודורית ביניש, אך השופט עבד א-רחמן זועבי התנגד. "בפאנל שלנו היו שתי נשים וגבר", אמרה אז ברנר. "אני לא יודעת אם זה היה רק צירוף מקרים מוזר, אבל בהרכב של שלושת השופטים, הנשים הצביעו בעדנו והגבר לא. כל זה כשהמקרה שלנו היה חזק להפליא. המצב המשפחתי שלך הולך איתך בכל מקום שאתה נמצא בעולם. את לא יכולה להיות הורה לילד במדינה אחת ולא הורה במדינה אחרת".
פסק הדין זכה כצפוי לביקורת של חברי כנסת דתיים, שאמרו שמדובר ב"השפלה" לערכי המשפחה היהודית. עבור בנות הזוג פסק הדין היה טכני בלבד - הרי את בנם השני נווה, שנולד בישראל, הן לא יכלו לרשום כבנם בלאו הכי. מעט לאחר מכן המשפחה חזרה לארה"ב. בהמשך נולד בן נוסף, שגב, שגם אותו משרד הפנים סירב בתחילה לרשום, עד שננזף על ידי בית המשפט העליון בדצמבר 2007.
לאורך השנים חיה המשפחה על קו מרילנד-ישראל. "אנחנו מרגישים בבית בשני המקומות ויש לנו קהילה בשני המקומות", אמרה ברנר. לבסוף היא וקדיש התגרשו, וברנר התקדמה במערכת המשפט הפדרלית בארה"ב. היא עבדה עבור שופטים בכירים שנחשבו פורצי דרך בתחום זכויות אדם, כמו תלטון הנדרסון מקליפורניה ושופטת בית המשפט לערעורים בטי פלטשר. ברנר נישאה בשנית, לדברה כץ, עורכת דין לזכויות אזרח, וכיום הן מתגוררות בעיירה טקומה פארק במרילנד - שם הן נחשבות לחברות פעילות ומרכזיות בבית הכנסת המקומי.
מינויה של ברנר, כהונה שניתנת לכל החיים, חייב לקבל את אישור הסנאט. הרפובליקנים, כצפוי, לא קיבלו בברכה את המועמדות של שופטת לסבית, תומכת נלהבת של הורות מתוכננת, התאגדויות עובדים והקלה של מדיניות הגירה. לפני כשבועיים, במהלך שימוע על אישור המועמדות שלה, הם תקפו אותה מכל הכיוונים. הם גם לא שכחו לה את הביקורת שמתחה עליהם בעקבות סערת מינויו של השופט העליון השמרן ברט קבאנו - מועמדו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ. עו"ד דברה כץ, הנשואה לברנר, ייצגה את האישה שהאשימה את קבאנו בתקיפה מינית - ד"ר כריסטין בלייזי פורד, שסיפרה לסנאט כיצד הוא הצמיד אותה למיטה ומישש אותה במסיבת תיכון.
"למרות העובדה שמספר נשים האשימו באופן אמין את קבאנו בתקיפה מינית, הרפובליקנים בסנאט אפשרו רק לאישה אחת להתייצב להעיד", אמרה ברנר ב-2020. "הם התעלמו או זלזלו בשאר המאשימות", הוסיפה, וציינה שהרפובליקנים ניסו להעמיד פנים שמדובר במצב של מילה מול מילה.
בשימוע בסנאט הציבו הרפובליקנים בפני ברנר דילמה ערכית - שעוסקת בתמיכתה בישראל, וגם בזכויות להט"ב. הם שאלו אותה אם תתמוך באופה שמסרב לבקשה להכין עוגה עם הכיתוב "מהנהר לים" או עם מגן דוד מדמם - בפרפרזה לפסיקת בית המשפט העליון שלא ניתן לחייב אופה להכין עוגת חתונה לזוג להט"בי. ברנר השיבה שהיא תפעל לפי החוק.
כשמאחוריה זוגתה ושלושת בניה, ברנר נותרה לאורך השימוע רגועה ועניינית. היא לא התרגשה מהשאלות, שהיו עוינות לעיתים, ובסיום הדיון גם המבקרים השמרנים הסכימו כי הצליחה להוכיח שהיא בעלת "מזג שיפוטי". בדבריה בשימוע הדגישה ברנר את הרקע היהודי והישראלי שלה, ואמרה שהיא "מחויבת לערך היהודי של תיקון עולם" ו"קיבלה השראה" להפוך לעורכת דין בזמן שהקימה בישראל את ארגון "בת אדם".
בהופעתה בסנאט הודתה ברנר לבני המשפחה המורחבת שלה, "שבאו מישראל כדי להיות איתי כאן היום. הם עזבו את ילדיהם ונכדיהם באמצע מלחמה נוראית כדי לבוא לתמוך בי. אני לא יכולה להיות יותר אסירת תודה על כך".
