15 נשים בלבד נבחרו בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות, וחלק מהן הגיעו הבוקר (שני) לוועידת הנשים של המדינה של ynet ו"ידיעות אחרונות".
דפנה רביד רבינוביץ', ראש מועצת שהם, שלומית שיחור, ראש מועצה אזורית עמק יזרעאל, אור פירון זומר, ראש מועצת אורנית ומירה בן ארי, ראש המועצה האזורית גן רווה סיפרו בוועידה על הדרך שהן עשו, ועל המחסומים שנאלצו לעבור כדי להיבחר ברשויות.
דפנה רביד-רבינוביץ' פתחה ואמרה כי "מה שמיוחד אצלנו בשוהם היה וייב נשי, אני הרגשתי אותו ממש מהרגע הראשון שהתחילה מערכת הבחירות, ובאמת התוצאות שלה לא איחרו לבוא. מעבר לזה שאני נבחרתי כאישה, גם רוב חברי המועצה הן נשים, שבע מתוך 13, וגם אני רואה בזה הישג מאוד גדול שגם הנציגות של המגזר הדתי, בפעם הראשונה שתי חברות מועצה הן נשים, כך שבאמת אני חושבת ששברנו איזה קונצנזוס ברמה הלאומית ואני מאוד גאה בזה".
שלומית שיחור דיברה על הבחירות בעמק יזרעאל: "אנחנו חיים בתקופה מאוד קשה, והמרוץ הזה היה גם בתקופת המלחמה. עמק יזרעאל היא המועצה השלישית הכי גדולה בארץ, מועצה של התיישבות, 40 יישובים, 43 אלף תושבים ותושבות, מועצה חקלאית מדהימה, והיא גם תישאר ככה. היה פה שלטון גברי מובהק, ואני חושבת כמו חברתי כאן שזה תלוי לא רק בנו אלא גם בבוחרים ובבוחרות, ואני הכי שמחה בעולם שעמק יזרעאל חיבק ועמק יזרעאל הבין שזה שאני אישה לא אומר שאני לא לטובת החקלאים. אני לגמרי לטובת החקלאים ולטובת ההתיישבות, ואני הרבה דברים גם מעבר לזה. אנחנו 51% מהאוכלוסייה, אין שום סיבה בעולם שאנחנו לא נתפוס לפחות 50% מכל עמדות השלטון והציבור גם במועצות".
ביישוב אורנית הופצה ערב הבחירות הודעה שבה נטען כי המועמדת אור פירון זומר, אם לארבעה, לא תוכל לטפל בענייני המועצה כי היא תהיה עסוקה בנושאים משפחתיים. פירון זומר אומרת כי "זה לא דבר חדש למי שנמצאת בעולם הזה. זה היה היום האחרון והייתי קצת בהסתכלות יותר משועשעת על הסיטואציה באיזשהו שלב, אבל זה משהו שחוויתי אותו לאורך כל התקופה הזאת. התמודדתי עם זה בכלים הנשיים שלנו, כלומר אנחנו מנהלות מעולות, אנחנו יודעות להקשיב ולשים לידנו את האנשים הכי-הכי טובים ורציניים וללכת איתנו, נשים ואנשים, יחד איתנו, ואני השתמשתי בכלים שנגיד את זה ככה, מגדירים אותם כלים נשיים, כדי לפצח גם את הדבר הזה".
מירה בן ארי התייחסה למלחמה ואמרה: "במהלך הקמפיין היו לי שני בנים שנלחמו, ואי אפשר היה לוותר ולהתכחש למציאות הזאת. תמיד יש לנו את כל התירוצים בעולם למה לא. אין לא. יש אפשר. אין אי אפשר, יש אי של אפשר, ואם אתן חולמות את זה אתן יכולות להגיע לזה, וראינו את זה בוודאי גם בתקופת המלחמה כשליוו אותנו נשים והיינו נשים שלחמו יחד, הקהילה, החוסן הקהילתי, זה המקום שבו נמדדת החברה, גם בעם שלנו וכאן גם ברשויות המקומיות, של אימהות של חיילים שהתגייסנו לעשות דברים ביחד, נשות המילואימניקיות, זה הכוח המניע. אני באה לתפקיד מתוך ידע. עברנו את הדרך ואנחנו יודעות מה צריך, ודווקא מהחוליים שלנו ומהכאבים שלנו זה המקום שנוכל להצליח, ולהצמיח חברה הרבה יותר טובה ומאוחדת".
