במלאת שנה לטבח 7 באוקטובר, נערך הערב (ראשון) בהאנגר 11 בתל אביב טקס זיכרון ל-410 הנרצחים בפסטיבל "נובה" ומסיבות נוספות שהתקיימו אז בעוטף. נועה ארגמני, שנחטפה לעזה וחולצה על-ידי כוחות הביטחון במבצע הרואי ביוני, אמרה בטקס: "נמשיך לחיות ולחגוג, איתם ובשבילם". ynet העביר את האירוע בשידור ישיר.
האירוע המרכזי לזכר הנרצחים במסיבת הנובה
(צילום: מיקי שמידט)
הטקס נפתח בקריאת "יזכור" מפיו של קובי, אביו של ליאל איטח שנרצח בטבח. אורין גנץ, אמה של עדן זכריה שנרצחה במסיבה וגופתה נחטפה ובהמשך חולצה מעזה, אמרה בבכי: "אני עדיין בהכחשה, אני עדיין תקועה ב-7 באוקטובר. אצלי הזמן עצר מלכת, עדיין מחכה לראותך ברשימת הניצולים, עדיין מקווה למצוא אותך באחד מבתי החולים. ללא ספק בקרב הם ניצחו, הם רצחו לי את הילדה. אבל אני נשבעת עדן באור שאני רואה שהם לא ינצחו במלחמה".
שקד, בתו של שי שלו שנרצח גם הוא בטבח, אמרה: "ב-7 באוקטובר אבא שלי ואמא שלי הגיעו לנובה כדי לחגוג את החיים. הם היו יחד עד שנכנסו מחבלים לחפ"ק והחלו לירות, ושם נפרדו דרכם. אמא שלי הסתתרה בפרדס ואחרי ריצה ארוכה הצליחה להינצל. אבא שלי נשאר בשטח ונהרג בהיתקלות עם המחבלים. להיות ילדה יתומה מאב זה כאב שאין אפשר לתאר במילים. כאב שמונע ממני לנשום.
"מאז אותו יום אני מנסה להמשיך, אבל משהו עוצר אותי. כשאני מצליחה להתקדם, אני שואלת את עצמי אם זה בסדר, כשהאדם שאהבתי כל כך, אבא שלי, לא כאן יותר. אם הוא לא ממשיך, איך אני יכולה להמשיך? אחד הדברים שאבי לימד אותי הוא לשלב הכול - לאהוב את מה שיש, לקבל את העצב והכעס, ולא להרחיק את השמחה. אני מנסה לאזן בין השמחה לעצב, כי אין ברירה - או זה או כלום".
ניר, ששכל את אביו אסף שלזינגר, אמר: "לכל משפחה היה את הרגע. הרגע שהבנו שזה נגמר, שהנורא מכל באמת קורה. אלה היקרים שלנו שנרצחו. ביום שהם נקברו - גם אנחנו נקברנו. האנשים שפה היום אלה האנשים שנולדו מתוך האבל למציאות חדשה. ומה יוכל לנחם אותנו? מה אפשר להגיד? אין מילים בעולם הזה שיוכלו להכיל את מה שעברנו ועדיין עוברים. את הכאב העצום, את העצב הבלתי נתפס. את הכעס שלא מרפה את תחושת הפספוס האינסופית שכבר לעולם לא אראה אותך שוב".
הבן של הנרצח הוסיף: "כבר לא תהיה בחתונה שלי, כבר לא תגיע להופעות שלי, כבר לא תעזור לי לסחוב את הציוד, כבר לא תוכל לייעץ לי, כבר לא נצחק ביחד על שטויות, כבר לא תציק לי יותר שאני חייב לעשות טסט ושאני לא מתקשר מספיק. זה קטע אבא איך שהחיים האלה מתגלגלים. איך נלחמתי שתרד ממני. שלא תתערב לי בדברים, שרק לא תיגע לי בפצעים. מה הייתי נותן בשביל עוד הצקה אחת, עוד שיחה אחת אחרונה איתך".
רועי שלו, שאיבד בטבח את בת זוגו מפל אגם ושרד את אש המחבלים, סיפר: "הגענו לפסטיבל עם אנרגיה מטורפת והתרגשות אחת גדולה. בין רגע, הכול הפך לסרט אימה מציאותי. פשוט מטווח ברווזים ושום צבא לא מגיע לעזרתנו. מצאתי את עצמי בורח עם מפלי, אהובתי, והילי החברה הכי טובה שלי. הכדורים לא הפסיקו לשרוק לידנו, רצנו כמו מטורפים עד שסגרו עלינו 360 מעלות.
"המחבלים מצאו אותנו, עשו בנו וידוא הריגה פעמיים. הבנות נרצחו לידי מהכדור הראשון, אני שרדתי את זה עם שני כדורים בגב. 10 ימים לאחר מכן, האמא האהובה שלי לא עמדה בכל האובדן והכאב ושמה קץ לחייה. בשבוע אחד אכזרי איבדתי את שלוש הנשים הכי קרובות וחשובות לי בחיים, בדרכים הכי אכזריות שאפשר לדמיין. לצד הכאב הגדול אנחנו משתדלים לקיים אירועי הנצחה, להפיץ את האור והטוב של האהובות שלנו בעולם".
3,750 שורדים
במתקפת הפתע של מחבלי חמאס בפסטיבל המוזיקה "נובה" שנערך בחניון רעים נרצחו 393 בני אדם. 17 בני אדם נרצחו במסיבות קטנות יותר שנערכו במקביל בעוטף - מאשרום, פסיידאק ומידברן. לצד המשפחות השכולות משתתפים בטקס גם "שורדי הנובה" שמספרם הסתכם ב-3,750.
22 מבין 101 החטופים שעדיין נמצאים בשבי חמאס בעזה השתתפו במסיבת ה"נובה". ארגמני ושלומי זיו, שנחטפו גם הם לרצועה ובהמשך חולצו מידי שוביהם, קראו בטקס להחזרת כל החטופים ובכללם בן זוגה של ארגמני - אבינתן אור.
"יום שישי בצהריים, 6 באוקטובר 2023. אני ובן זוגי אבינתן אור ישבנו בפארק עם כמה חברים שתכננו להגיע למסיבת ה'נובה' באותו הערב", תיארה ארגמני בקול שקט. "בין החברים היו גם חברי ילדות שהמשיכו איתי לאוניברסיטה. בדיעבד, כשחזרתי, גיליתי ששניהם נרצחו באותו יום ארור. בהחלטה שברירית של רגע אבינתן ואני החלטנו לרכוש כרטיסים למסיבה".
ארגמני סיפרה עוד: "הגענו למסיבה בסביבות השעה 4 וחצי לפנות בוקר בזמן שכל החברים כבר רקדו ברחבה והצטרפנו אליהם. היינו כל כך מרוגשים. 6 בבוקר, אור מפציע והזריחה מתחילה לעלות. כולם שמחים ברחבה, מחכים לשמש שתגיע ותאיר עלינו. אנחנו מתחילים לראות טילים בשמיים, ממש מעלינו. היו כמה בחורות שהתחילו לצעוק. אף אחד לא הבין מה קורה, למה זה קורה. ואז, המוזיקה פסקה לגמרי".
ארגמני העידה על המשך המתקפה, ותיארה כיצד נחטפה עם בן זוגה. "הפרידו בינינו והעלו אותי על אופנוע, וזה בעצם היה הרגע האחרון שראיתי את אהובי, אבינתן אור", סיפרה. "לאחר מספר דקות מצאתי את עצמי פתאום באמצע רצועת עזה. 246 ימים שכל יום הוא גיהינום. חייתי פחד יום יומי בתת תנאים קיצוני. 246 יום, שהתנקזו לרגע אחד. רגע אחד שבו ראיתי את האור. חיילי צה"ל נכנסו אליי לחדר ואמרו 'נועה, באנו לקחת אותך הביתה'".
בסיום דבריה קראה ארגמני לעשות הכול כדי להחזיר את החטופים שנותרו בעזה, ואמרה: "רק לאחר שחזרתי הבנתי את גודל האסון. הבנתי שהחברים שלי כבר אינם, שבעצם הפעם האחרונה שראיתי אותם. הם עוד שמחו ורקדו ברחבה, ועכשיו הם נלקחו ממני. אני עדיין לא יודעת מאיפה להתחיל לאסוף את השברים. איך למצוא את התקווה, איך להסתכל קדימה. אני עדיין שואלת למה זה קרה לאהובים שלנו? אנחנו ממשיך לחיות ולחגוג, איתם ובשבילם. כי זה מה שהם היו רוצים שנעשה".
"אף אויב לא ישבור אותנו, לא נפסיק לרקוד"
שלומי זיו אמר בטקס: "ב-7 באוקטובר הייתי חלק מצוות האבטחה של מסיבת ה'נובה' ברעים. ראיתי את כולם, יפים, שמחים, רוקדים וחיים כל כך, ולצערי ראיתי את אותו מקום שותת דם, אימה ומוות. 246 ימים הייתי בשבי החמאס, ימים של כאב, חוסר ודאות ופחד. היו גםרגעים קטנים של תקווה, המחשבה שיש לי משפחה וחברים שמחכים לי ופועלים להחזרתי נתנה לי אור ברגעים החשוכים ביותר.
"היום, כשאני כאן, אחרי ששוחררתי ב'מבצע ארנון' יחד עם אלמוג, אנדריי ונועה, אני לא יכול שלא לחשוב על החטופים והחטופות שכבר 365 ימים סובלים יום ולילה. אני יודע מה הם עוברים, לא נשכח אותם ולא נרפה, עד שכולם – כולם - יחזרו הביתה. לכם שורדי ה'נובה', והמשפחות השכולות, אבקש לומר שאף אויב לא ישבור אותנו, אנחנו לא נפסיק לרקוד".
מישל, אביו של גיא אילוז שנחטף לעזה וגופתו נמצאת בידי שוביו מחמאס, סיפר על שיחת הטלפון האחרונה עם בנו: "רעש הכדורים פילח את חלל הבית והותיר אותי מנוקב. אני זוכר את מילותיו של גיאצ'וק שלנו שמנסה להרגיע אותי ואומר לי שהוא אוהב אותי וחוזר על משפט זה מספר פעמים, והוא אף ביקש אותי למסור לאמו ואחיו שהוא אוהב אותם. ביקשתי שלא יעז להיפרד מאיתנו ושהכול יהיה בסדר".
האב השכול פנה לראש הממשלה: "מי היה יכול להאמין שנעמוד פה היום, כאשר חלפה לה שנה ועדיין ישם עוד 100 חטופים מלבד גיא שלנו שנמצאים בעזה. אני חי בתחושה שלא עשינו מספיק כמדינה ולבטח הממשלה, על-מנת לדאוג ולהחזיר את ילדינו הביתה בעסקה. אני מנצל במה זו בדרישה לראש הממשלה - שלא תעז להחזיר את בני בפעולה הרואית כזו או אחרת שעלולה לסכן ולו שערה אחת מראשו של כל לוחם. הדרך היחידה לפעולה היא עסקה מיידית, שתחזיר את החיים לשיקום ואת החללים לקבורה".
מנחה הטקס גיא זוארץ אמר: "לזריחה ב-7 באוקטובר הם חיכו, זה היה אמור להיות רגע יפה ושמח של אנשים טובים. שנה עברה, והאדמה עדיין רועדת. החיים נקרעו לשניים, שנה של ניסיונות להבין את הבלתי-נתפס, התמודדות עם אובדן עצוב, עם כאב ועם המחשבות האם הספקנו להגיד להם כמה אנחנו אוהבים אותם". בחלק האמנותי השתתפו אמיר דדון, יובל דיין, שי המבר, שירי מימון ושלומי שבת.
הטקס נועד לחזק ולכבד את המשפחות השכולות ובמהלכו שולבו סרטים שעוסקים בהתמודדות עם השכול והטראומה, קטעי קריאה, וכן תפילה משותפת להחזרת החטופים לצד הזדהות לאומית עם הזיכרון הקולקטיבי של הרגעים הקשים. באירוע שנערך בשיתוף ובסיוע פדרציית ניו יורק נחשף מיצב "שורשים של תקווה" להנצחת הנרצחים. את המיצב יצרו האומנים עידן כהן ואורי בן שבת.
על העץ מופיעים שמות הנרצחים. רינה, אמו של אורון ביילין שנרצח ב"נובה", כתבה על פתק לזכר בנה: "מלאך טהור שלנו, אוהבת עד הנצח. מקווה להיפגש, תשמור עליי מלאך טהור שלי. אוהבת בלי סוף, אתה חסר כל כך, כולם מתגעגעים". ילדיו של הכדורגלן לשעבר ליאור אסולין, שגם הוא נרצח במסיבה, הדליקו נר לזכר אביהם וכתבו על פתק: "אבא, אוהבים מלא".
יו"ר העמותה פרץ הוסיף: "במלאת שנה לטבח בחרנו לקיים אירוע זיכרון צנוע כדי לחזק ולחבק את המשפחות השכולות, להעניק להן כתף ומקום לעבור יחד את הימים המורכבים האלה. לצד זאת, אנו מקיימים פעילויות ומפגשים לשורדי ושורדות הטבח, מתוך מטרה לשקם ולסייע לאלו שזקוקים לטיפול ולתמיכה. הקמנו עמותה שמטרתה לסייע לאלפי ניצולים להשתקם ככל שניתן. אנו מוקירים את זכרם של הנרצחים, ומגייסים תמיכה עבור המשפחות והשורדים".
עמותת "קהילת שבט הנובה" מקיימת פעילויות עבור ניצולים ושורדים שמנגישים סדנאות גוף ונפש, לצד סיוע במיצוי זכויות. העמותה יוזמת תוכניות לשיקום ניצולים ומובילה פרויקטים להנצחת והסברת הטבח בפסטיבל "נובה".
"תקומה היא לא קסם"
במקביל, בהיכל התרבות בתל אביב נערך אירוע הנצחה של "משפחות 7 באוקטובר" תחת הכותרת "עוגן לעתיד". הטקס עסק בעוצמה האזרחית והרוח הישראלית האיתנה, וכלל נאומים, סרטונים ומופעים אמנותיים. הטקס, שהחל ב-18:29, תוכנן להיערך במצפה גבולות שבנגב, אך בשל הגבלות ביטחוניות הוא הועבר לתל אביב.
מיה אוחנה מורנו, אלמנתו של סגן-אלוף עמנואל מורנו ששכלה את אחיינה רב-סמל ראשון איתי מורנו במלחמה, אמרה: "המוטו של הערב הזה הוא מוטו שהולך איתי שנים - משבעה לתקומה. זו אמירה שאומרת שיש חיים אחרי השבעה. הם שונים, אנחנו שונים, אבל יש חיים ובכדי לחיות אותם אני נדרשת לשאול מה בי השתנה ואיך אני רוצה לחיות את השינוי הזה. תקומה היא לא קסם - אבל היא הגדרת כיוון חזקה מאוד".
מורן סטלה ינאי, שנחטפה לעזה ושוחררה בעסקה בנובמבר, אמרה: "ב-7 באוקטובר כולנו עברנו טלטלה, ואנחנו מממשיכים לעבור טלטלה. אל תיתנו למה שאנחנו עברנו ולמה שאנחנו עדיין עוברים להיות לשווא – כי רק ביחד אנחנו נצליח להמשיך, כחברה אחת, מאוחדים, סובלניים, אוהבים. אני קוראת לכם, העם הנפלא שלנו, להמשיך להילחם יחד, לבחור בטוב, באנושיות.
"אני מבקשת מכם לקחת אחריות על המאבק הזה, המאבק להשבת החטופים והחטופות, המאבק של כולנו. יש עוד 101 חטופים בשבי החמאס בעזה, שמצפים שנאבק עבורם, שנאבק עבורנו ועבור העתיד שאנחנו רוצים לבנות פה. עבור העולם שנוריש לילדינו".
טקס "משפחות שבעה באוקטובר"
(צילום: גל גנות )
מעוז ינון, ששני הוריו נרצחו במתקפה על מושב נתיב העשרה, אמר: "בשנה האחרונה נפגשתי עם אלפי פלסטינים ואחרי אינסוף שיחות הבנתי שלעולם לא נסכים על העבר וההווה ואם נמשיך להתווכח מי צודק ומי אשם - העתיד ייראה כמו ההווה והעבר. וביחד פלסטינים וישראלים החלטנו להתחיל לזרוע את זרעי העתיד - העתיד שבו הסיפור הישראלי והפלסטיני נפגשים שמבוסס על הכרה והיכרות משותפים, שוויון והגינות, פיוס וריפוי, שקט וביטחון.
"הדרך היחידה להחזיר את החטופים היא לעצור את המלחמה. עכשיו. כל יום שעובר אנחנו מאבדים אותם ואת עצמנו. כן, אפשר להחזיר את החטופים, כן אפשר להגשים את החלום. אפשר להגשים את השלום. מכל אלפי המנדלות שאמא שלי ציירה היא נתנה לי רק אחת במתנה ובה כתבה 'כל החלומות שלנו יכולים להתגשם אם יהיה לנו האומץ לרדוף אחריהם'. תודה אמא ואבא שלימדתם אותי לחלום ונתתם לי את האומץ לרדוף אחרי החלום שלי".
