השבוע הזה התחיל בתקווה גדולה, התחזקות השקל ועליות בבורסה: הנשיא הרצוג, במהלך מתוכנן היטב, הכריז שהמו"מ לפשרה מתקדם יפה. שהפערים קטנים מאוד. הספקולנטים התאבלו. את חסידי השריפה עטף היגון.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של נדב איל:
כמובן שהרצוג ספג חרפות וגינויים, הוצג כשמאלן בידי הימין ובוגד בידי הצדדים הנוקשים במחאה. אבל זה חלק מהעניין. האמת, אמרו לי אנשי שמאל מסורים שאחראים לרבות מהפעולות שאנו רואים כעת, שלבד מהוועדה למינוי שופטים – הטיוטות של בית הנשיא נראו מצוינות. לא רק שהיו מונעות את הנזק הצפוי ברפורמה, יחד עם הסדרה והגבלה מסוימת של ההתערבות השיפוטית, אלא אף מחזקות את הדמוקרטיה. בכיר בקואליציה אמר לי דברים הפוכים לגמרי: "המשפטנים עיברו אותנו", הוא ציין, ציורית, "מישהו חושב שאנחנו יכולים או רוצים למכור עכשיו לציבור שלנו עוד חוקי יסוד? שהחרדים יסכימו לעוד חקיקה שמשריינת זכויות אדם? השתגעו שם".
הרצוג ספג את הביקורת בשקט. את ההודעה של נציגי המחאה, את הודעתם המשותפת של שמחה רוטמן ויריב לוין ששללה את הפרטים שפורסמו. הוא ידע, או חשב שידע, כי המו"מ מתקדם מאחורי הקלעים.
ראוי להזכיר כי הרצוג מחל על כבודו, כאשר הממשלה לא קיבלה מלכתחילה את התנאי המקדים למתווה שלו - שדרש הקפאת חקיקה צנועה, לשבועיים. הוא מחה את הרוק מעל פניו והלך למו"מ בכל מקרה. אגב, לא רק על כבודו מחל, אלא על כבודה של האופוזיציה.
עד כאן סיפור הקרבה, שבסופו אמורה לבוא פשרה שתציל את ישראל ממשבר חסר תקדים. ואז, מה עשו בקואליציה? בעוד נשיא המדינה משקיע את יוקרתו וזמנו בניסיון פשרה, רוטמן ולוין העניקו את תמיכתם (שלא לציטוט ישיר, כמובן) למסמך אחר – זה המכונה "פרידמן-אלבשן", שקרוב יותר לעמדותיהם (בעיקר בנושא מינוי שופטים). כוונותיהם של פרופ' אלבשן וגיורא איילנד היו טובות, אבל רוטמן ולוין דאגו להסיט את תשומת הלב ממתווה הנשיא מסיבותיהם שלהם. כביש עוקף.
נכון לאתמול בבוקר, הסתובבו כ-10 טיוטות לנושא הוועדה למינוי שופטים בירושלים, בין לשכת שר המשפטים, מזכיר הממשלה, בית הנשיא, אנשי פורום קהלת ואחרים. המו"מ מתנהל בקדחתנות וללא הרף. זה לא רק ניסיון למנוע תאונת רכבת ואסון לאומי; זה ניסיון להציל את כבודם של רוטמן, לוין ונתניהו.
כל יום מצטרפים עורבים שחורים. השבוע זו הייתה סוכנות דירוג האשראי מודי'ס, עם אזהרה חריפה ביותר. ברביעי בבוקר היה זה ד"ר מיכאל שראל, הכלכלן הראשי של פורום קהלת, מכון המחקר שנושא באחריות הגדולה ביותר לבלגן הנוכחי, שהזהיר באומץ מתוכנית הממשלה - בעיקר לדמוקרטיה, וגם לכלכלה. הטייסים שהודיעו לרמטכ"ל שלחיל האוויר, הזרוע האסטרטגית של מדינת ישראל, לא תהיה כשירות מבצעית ביום שאחרי העברת ההפיכה המשפטית.
השבוע שלח לי חבר, מייסד סדרתי של סטארטאפים, מייל שקיבל מקרן השקעות יום אחד בלבד לפני פגישה ביניהם. המייל באנגלית, ותירגמתי: "רציתי לספר לך שהחלטנו על מפנה ביחס לאסטרטגיה לישראל. לכן נושא שיחתנו מחר לא יניב את התוצאות המקוות. לכן יהיה טוב יותר לבטל את פגישתנו מחר. אנחנו מצטערים על ההתראה המאוחרת, אבל לא רצינו לבזבז את זמנו של איש". המייל הזה, שמודיע למעשה כי המשקיעים הללו החליטו להתרחק מישראל, מאפיין את מה שקורה בתעשיית ההייטק, בשעה שהממשלה חיה לה בבועה מסתורית. אין ספק שראש הממשלה נתניהו מבין לאיזה ברוך הוא נכנס; "הוא מפוחד", אמר לי גורם בכיר המעורב במגעים, "אין ספק שהיה מת לקבל סולם, ביטחוני או אחר, כדי לצאת מהמלכודת הזו". בשעה טובה.
סקר הנוער והצעירים שמממנת קרן פרידריך אברט נערך כל כמה שנים בישראל יחד עם מרכז מאקרו לכלכלה מדינית. הפעם האחרונה הייתה ב-2016. הגילים של הנשאלים, יהודים וערבים, הם 15 עד 24. למעשה, זה לא רק סקר, אלא מחקר שיש בו גם קבוצות מיקוד, בהן משוחחים עם צעירים על תקוותיהם וחרדותיהם מהמדינה ומהחברה שבה הם חיים.
חלק מהתוצאות פה לפניכם (בתחתית הכתבה), ממש טעימה קטנה. במדינה נורמלית יותר, הן היו מחוללות שיח ציבורי ער, טרוד ומודאג. במדינה שלנו, נאבקים על שרידות הדמוקרטיה. יש פחות תשומת לב.
ד"ר נתנזון: "בהיעדר אמון במערכות הפורמליות, הצעירים מחפשים אחיזה ומוצאים אותה במערכות הדת. זה קורה גם אצל יהודים וגם אצל ערבים, אמנם לא באותה מידה, אבל בהחלט באותו הכיוון"
אבל הנה הוא, חלק מהעתיד, לפניכם. ראשית, קריסה מוחלטת באמון של הצעירים היהודים במערכת המשפט. תומכי ה"רפורמה" יאמרו שזו המחשה לטיעוניהם; מתנגדיה יציינו שזו תוצאה של מסע תעמולה נגד ביהמ"ש, שנמשך שנים. בכל מקרה, אם מחפשים רפורמה, אולי עדיף לעשות זאת ביחס לכנסת: חוסר האמון בכנסת זינק ומעמדה מרוסק יותר ממעמד מערכת המשפט. קריסת האמון במוסדות עזה מאוד. ד"ר רובי נתנזון, שערך את המחקר, אמר לי ש"בהמשך לירידה המתוארת באמון במערכת במשפט, יש מגמה כמעט מקבילה לקריסת האמון במוסדות ממשלתיים נוספים, כמו הכנסת והמשטרה. הנתונים מצביעים על ירידת אמון משמעותית בשני הגופים האלה, בשני המגזרים, היהודי והערבי (ובמשטרה ביתר שאת במגזר הערבי)". מצד שני, הנוער בישראל הופך להיות דתי יותר ויותר. זה נכון ליהודים ולערבים. בעוד שב-2010 ו-2016, 75 אחוז מהצעירים הגדירו עצמם כחילוניים ומסורתיים, ב-2022 זה קרס לכ-51 אחוז בלבד. למעשה, רוב הצעירים הערבים מגדירים את עצמם כדתיים. זה לא הסוף. בעוד שיש ירידה באמון במוסדות המדינתיים, יש עלייה באמון במערכות דתיות. נתנזון אומר כי "המסקנה שעולה מהסקר בנושא זה, היא שבהיעדר אמון במערכות הפורמליות הצעירים עדיין מחפשים אחיזה, והם מוצאים את זה במערכות הדת. זה קורה גם אצל יהודים וגם אצל ערבים, אמנם לא באותה מידה אבל בהחלט באותו הכיוון". למעלה מ־60 אחוז מהצעירים היהודים אומרים שהם מסכימים, או מסכימים מאוד, עם האמירה שהערבים בישראל היו משמידים את מדינת ישראל אם היו יכולים. אך אם שואלים את בני הנוער הערבים, התמונה הפוכה בדיוק: רק ארבעה אחוזים מסכימים להיגדים הללו.
אין שמאל אצל צעירים בישראל יותר. הוא לא קיים. הוא כמעט במרחבי טעות הדגימה. כמעט 60 אחוז מהצעירים הם "ימין" או "ימין מאוד". המרכז התרסק (וגם "מרכז-ימין" או "מרכז־שמאל") ביחס לסקר הקודם.
אסטרטגית, המרכיב הכי חשוב במחקר הוא קריסת התקווה של צעירים ערבים. במשך שנים רבות, מאז 1998, אז נערך המחקר לראשונה, הם הביעו אופטימיות: לגבי מצבם הכלכלי, ולגבי סיכוייהם במדינה בכלל. זה לא המצב יותר. שישה מכל 10 פסימיים ביחס לעתידם (רק לפני שש שנים, שישה מכל עשרה היו אופטימיים). נתנזון אומר שזה "הנתון הדרמטי ביותר שעולה מהסקר. הצעירים הערבים בישראל מצויים בייאוש ויוצאים מנקודת הנחה מאוד פסימית לגבי המצב. והאמת היא שכבר היינו במקום אחר, ובסקרים הקודמים שבוצעו היו דווקא סימנים לקירוב ולאופטימיות זהירה. אם לאורך כל 20 השנה היו מגמות שליליות, ניחא. אבל היה מצב אחר במהלך השנים, ופיספסנו את ההזדמנות לאחות את השסע הגדול הזה".
יש נקודות אור: לצעירים יהודים וערבים חשובה מאוד הדמוקרטיה הישראלית, ברמות של 80 עד 90 אחוז, ובמידה זהה למדי. חשובה להם מדינה עם שוויון מגדרי. אצל היהודים יש ירידה משמעותית מאז 2004 (שיקוף של עליית החרדים הדמוגרפית), בעוד אצל הערבים – יציבות. למעשה, לצעירים ערבים יותר חשובה מדינה עם שוויון מגדרי, בפער ניכר מהיהודים. לצעירים ישראלים, משני המגזרים, חשובה מאוד מדינה עם רמת חיים גבוהה; וכולם רוצים מדינה עם שוויון של זכויות פוליטיות לקבוצות השונות, והתמיכה בכך חוצה מגזרים וגבוהה מאוד. יהיה מרתק לראות איך האירועים הסוערים של 2023 משנים ומעצבים את התפיסות הללו בעתיד.
