כנראה שלכל חוקר יש תיק לא פתור שמעסיק אותו ולא נותן לו מנוח. עבור מיכאל איפרגן, במשך שני עשורים, היה זה תיק הרצח של מרגריטה לוי בת ה-21. איש המשטרה הוותיק לא שכח מעולם את הצעירה הבלונדינית, היפה והעדינה שהייתה רק בתחילת דרכה, עתידה לפניה, והגיעה לעירו אילת עם תקוות, חלומות וסתם תאווה בריאה לחיים. אבל העיר לא נתנה לה לחוות את הקיץ החם שרק החל, לא נתנה לה להגשים את החלומות והמאוויים הכמוסים שלה. במקום זאת, היא הפגישה אותה עם מפלצת.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
את התוצאה של המפגש הזה ראה איפרגן במו עיניו, כשהגיע בבוקר שלמחרת הרצח למקום שבו נמצאה גופתה של לוי - גינה בשכונה א' בעיר. ואת המראה הזה הוא לא יכול לשכוח. גם לא כיום, 20 שנה אחרי. "טיפלתי בעשרות גופות, כחוקר וכבלש. זה לא שאני עושה השוואה בין תיקי רצח. זה נכון שעובדים קשה על כל תיק רצח; גם כשמדובר ברצח בין עבריינים. אבל כשיש לך תיק כזה, זה לא עוזב אותך. אני לא אדם דרמטי, אבל אירוע כזה לא מניח לך. גם לא ברבות השנים.
"תיק רצח אף פעם לא באמת נסגר. עוד בדיקה, עוד עבודה. אבל להגיע עד לראש אח"מ (אגף החקירות והמודיעין של המשטרה - מ"ש), כדי לשכנע אותו שהנה, יצאה עוד טכנולוגיה חדשה ואנחנו רוצים לעשות עוד ועוד עבודה על הממצאים, עוד שנה ועוד שנה, מייל אחרי מייל, ישיבה אחרי ישיבה. וכולם יודעים שלמשטרה יש המון על הראש. ובסוף אתה מצליח לשכנע. ופתאום יש פריצת דרך. ועוד התפתחות. ועוד אחת – והנה אנחנו כאן".
השבוע, קצת לפני שהוא פורש מהמשטרה אחרי 35 שנות שירות, נסגר עבור איפרגן מעגל. פרקליטות מחוז דרום הגישה כתב אישום נגד סאמי אבו אל-עסל, תושב יפו בן 51, בגין רצח בנסיבות מחמירות של מרגריטה לוי ומעשה סדום. כתב האישום, שחלקים ממנו צונזרו מטבע הדברים, מייחס לאל-עסל מעשים מזוויעים שהדעת מתקשה לקבל. ייתכן שלעולם לא נדע מה באמת עבר על הצעירה הזו והיכן בעצם נרצחה, אבל איפרגן משוכנע שאת זהות הרוצח הוא סוף-סוף גילה. "לא משנה לי מה תהיה התוצאה. מבחינתי אני שקט. זה האדם שרצח את הילדה הזאת, ואין לי ספק בעניין הזה", הוא אומר.
לא בכדי, כשאיפרגן מדבר על מרגריטה לוי, הוא מכנה אותה "הילדה". היא הייתה אומנם בת 21 במותה, אבל מהתמונות שלה ניבטות פנים צעירות כל כך. היא עלתה לישראל עם אימה ועם אחיה מאוקראינה, אחרי שאבי המשפחה נהרג בתאונת דרכים כשמרגריטה הייתה בת שבע. תחילה התמקמה המשפחה בבאר שבע, ולאחר מכן עברה לאשדוד.
בצה"ל שירתה לוי בחיל האוויר כטכנאית. בקיץ שלפני לימודי הסיעוד שתכננה להתחיל באוניברסיטה העברית בירושלים היא הדרימה לאילת, כמו הרבה צעירים בגילה בתחילת המילניום, כדי לעבוד וליהנות.
מרגריטה נחתה באילת ב-15 ביוני 2003 בשעה עשר בבוקר. את הלילה הראשון שם בילתה באכסניה. בלילה השני לנה במלון שרתון שלום, שם התקבלה לעבודה כמלצרית. בלילה השלישי עברה מרגריטה לגור בדירה של מכרה בעיר. בלילה הרביעי היא נרצחה. "זה אף פעם לא הפסיק לכאוב", אומרת בכאב רב אמה של מרגריטה, אולגה לוי. "הבת שלי הייתה נהדרת, ילדה כל כך חמודה. היו לה כל התוכניות שבעולם: ללמוד, להכיר את העולם. כל הדרכים היו פתוחות לפניה".
הפעם האחרונה שבה דיברה האם עם בתה הייתה פחות מ-24 שעות לפני שגופתה נמצאה. "אני לא יודעת מה היה בין השעה שדיברתי איתה ועד שזה קרה. אני רק יודעת שזה היה מקרה אכזרי במיוחד. היא לא הכירה אותו. לא יצאה איתו. אני רואה שכותבים ככה, אבל זה לא נכון", היא מבהירה.
מה שקרה באותן שעות העסיק מאוד את משטרת ישראל, ובמיוחד את רב סמל בכיר מיכאל איפרגן, כיום ראש מעבדת זיהוי פלילי במשטרת אילת ובאותם ימים חוקר בצוות חקירות פשעים מקומי.
זו הייתה תקופה קשה לאילת, ימים שבהם הפשע בעיר חגג. "היו לנו שלוש שנים נוראיות אז", איפרגן נזכר: "חטיפות של נערות ליווי, סחר בנשים, ספינות קזינו לא חוקיות שפעלו אז ומשכו אליהן אוכלוסייה לא טובה".
ב-2003, השנה שבה נרצחה לוי, היו עוד ארבעה מקרי רצח בעיר: ג'קי אדרי, אב לשניים בן 47 ומנהל סניף דואר, נרצח במהלך שוד; מיכה אסלן, בן 47, מבכירי עולם הפשע לשעבר בירושלים, נורה למוות כשיצא ממשרדו של חברו במרכז העיר; אחמד חאלק, בן 24 ממזרח ירושלים, נדקר למוות בעקבות קטטה שפרצה בין שתי קבוצות; ודוד שאול, בעליו של ה"נענע בר"', נרצח על ידי מתנקש שירה בו ממרחק של חצי מטר באירוע אלים במיוחד, שבו נפצעו גם מבלים תמימים.
"אילת הפכה לטקסס, המערב הפרוע", אמרו תושבי העיר לכתב ynet כששמעו על הרצח ב"נענע בר", אבל שום דבר לא הכין אותם למציאת גופתה של מרגריטה לוי. היה זה עובר אורח שמצא את הגופה בגן הציבורי יעלים, בשעה 4:15 לפנות בוקר ביום חמישי 19 ביוני, והזעיק את המשטרה. "הגענו בבוקר, אחרי שקיבלנו הודעה על מציאת גופה", משחזר איפרגן. "היא הייתה לבושה בכותונת ותחתון בגד ים ועטופה בשמיכות (לפי כתב האישום ראשה היה עטוף במגבת מגואלת בדם - מ"ש). לא היו עליה מסמכים. לא היה עליה שום דבר ולא היה לנו מושג מי היא".
מהו הדבר הראשון שעושים כשמגיעים לזירה כזאת?
"קודם כל מחפשים את הקשר שלה למקום. מהר מאוד הבנו שהיא לא נרצחה שם אלא הובאה לשם, כך שלא הייתה לנו זירת רצח ואפילו לא ידענו עד כמה היא סמוכה למקום מציאת הגופה. לא היה לנו קצה חוט. הבנו שאנחנו נמצאים בזירה משנית, ואנחנו צריכים להמשיך לחפש את הקשר שלה אליה".
כמה שעות אחר כך, באשדוד, אימה של מרגריטה התלוננה על היעלמותה של בתה. היא סיפרה לשוטרים שנהגה לדבר עם בתה כמה פעמים ביום. "היא נשמעה מאושרת וסיפרה כמה שהיא נהנית מהים ומשתזפת", אמרה. אחרי ששוחחו בבוקר, בערב ניסתה להתקשר לבתה כהרגלה, אולם בטלפון הנייד לא הייתה תשובה. לדברי איפרגן, "לקח לנו זמן לזהות במי מדובר. זה לא היה פשוט. אחרי הזיהוי עלינו לאשדוד כדי להשתתף בהלוויה. באירוע כזה אנחנו פחות מתעסקים בעצב. אנחנו באים לחקור. שאלנו מכרים שלה מי יכול היה לעשות לה דבר כזה. הם נתנו כל מיני כיווני חקירה, שדי מהר שללנו אותם".
אחד מכיווני החקירה שעליהם הצביעו בסביבתה של מרגריטה היה קשר רומנטי, שאותו סיימה מיוזמתה לפני שנסעה לאילת. ל"ידיעות אחרונות" הם סיפרו שהקושי שיצר ניתוק הקשר הכביד עליה וגרם לה לסערת רגשות. לכן היא בחרה להתרחק מביתה שבאשדוד ולנסוע לאילת. במשטרה נבדק חשד שהרוצח ידע על כוונתה לרדת לאילת, עקב אחריה, השיג אותה שם ורצח אותה באכזריות, אבל הכיוון הזה נשלל במהרה על ידי צוות החקירה.
החוקרים שוב מצאו עצמם מול שוקת שבורה. מי יכול היה לפגוע באכזריות רבה כל כך בצעירה הזאת? למה דווקא באילת? האם הכירה את הרוצח היכרות מוקדמת? האם הלכה איתו מרצונה? האם נאנסה לפני שנרצחה? היכן נשמה את נשימותיה האחרונות? מדוע הוטלה בגן ציבורי, במקום גלוי כל כך? כל כך הרבה שאלות הטרידו בשלב הזה את ראשו של איפרגן.
לרוע מזלו של סרגיי אגרונוב, צעיר בן 21 דאז ממגדל העמק, מספר הטלפון שלו היה האחרון ברשימת השיחות של לוי לפני שנרצחה. חשד החוקרים כלפיו גבר עוד יותר כשהגיעו לערוך חיפוש בביתו וגילו שהוא גר במרחק של 50 מטר מהמקום שבו נמצאה הגופה. החיפוש בביתו של אגרונוב לא העלה דבר, ובכל זאת הוא נעצר לחקירה.
אגרונוב אישר בפני החוקרים שהכיר את לוי עוד מהיום שבו הגיעה לאילת. סנגורו טען לאליבי מוצק. המשטרה לא השתכנעה והוא שהה במעצר במשך 24 ימים, שבסיומם נשלח למעצר בית. החוקרים לא הצליחו לבסס נגדו ראיות של ממש, ובפרקליטות הסבירו להם שמה שיש להם נגדו לא מספיק.
איפרגן מודה בכנות ששנים ארוכות הוא חשב שאגרונוב מעורב באופן כלשהו ברצח. "ברמה האישית הייתי בטוח שזה הכיוון החזק. לא בהכרח שהוא הרוצח, אבל שהוא קשור לרצח. הרבה דברים הסתדרו מבחינה הגיונית, אבל היגיון זה לא ראיות. גם אני הייתי משוכנע שאין מספיק ראיות".
הכותרות בתקשורת סביב הרצח הנורא באילת גוועו מהר למדי. השנים נקפו, וצעירים המשיכו לנהור לעיר הדרומית בחיפוש אחרי עבודה. הפרשה נותרה בלתי מפוענחת.
לפני 14 שנים, מיכאל איפרגן עבר מתחום החקירות לתחום הזיהוי הפלילי, תחום שהוא מאמין בו מאוד. "טכנולוגיה לעולם מתפתחת", הוא מציין. "בעולם המדע הפורנזי יש כל הזמן התפתחויות. אנחנו רואים את זה בארצות הברית, עם פענוח תיקים ישנים (רק השבוע פורסם כי פוענח רצח של ארבע נשים בלונג איילנד, בין השאר בזכות דגימת DNA שנלקחה ממשולש פיצה שהנאשם ברצח לא סיים - מ"ש). ב-2003 שיטות החקירה היו מיושנות. לא היה מאגר DNA. אבל את הממצאים מהזירה שמרנו היטב במטה הארצי".
מילה על מאגר דגימות ה-DNA של משטרת ישראל. הוא הוקם ב-2007, אחרי שתוקן חוק סדר הדין הפלילי ונקבע כי המשטרה רשאית ליטול מחשודים, מנאשמים ומאסירים דגימות ביולוגיות כגון שערות, דם ורוק, ולשמור אותן כדי להשוות בינן לבין ממצאים מזירות עבירה. מאז פוענחו פשעים חמורים רבים באמצעות המאגר, בהם רצח הנערה נועה אייל על ידי דניאל נחמני, שפוצח אחרי 17 שנים, ורצח ורדית בקרקנוט על ידי ולרי סאקוביץ' אחרי 25 שנים. גם הנאשם ברצח לוי נדגם ב-2008, כשהיה אסיר. לא פחות משסייעה לפענח פשעים, הטכנולוגיה החדשה גם הביאה לחשיפת הרשעות שווא.
כבר ב-2003 החוקרים היו אופטימיים לגבי הקדמה העתידית. למרות היעדר הטכנולוגיה אז, החוקרים אספו מהזירה כל מה שיכלו והממצאים נשמרו היטב במרתפי המטה הארצי. כפי שאיפרגן מספר, במהלך השנים ועם ההתפתחות הטכנולוגית נעשו ניסיונות להגיע לתשובות באמצעות הממצאים האלה. מפעם לפעם, המומחים לביולוגיה שעוסקים בתחום המודיעין הפורנזי במשטרה עוברים על תיקים מהעבר ומוצאים קצה חוט חדש. לא מדובר בפרקטיקה חדשה במשטרה.
לכן, כשעל צג מחשב בתחנת המשטרה האילתית הופיעה לפתע הערה מטעם המטה הארצי ב-2022, במשרדי המטה בירושלים לא הסתפקו בהזנה הטכנית של הגילוי החדש בתיק הנושן – אלא הגדילו לעשות והרימו טלפון לתחנה. "הם לא חיכו שאנחנו נפתח את המחשב ונראה, כי יש לנו המון הערות כאלה", נזכר איפרגן ברגע המכונן. "יעקב משיח (חוקר בכיר במעבדה הביולוגית - מ"ש) התקשר אליי נסער ואמר לי, 'תקשיב ידידי, יש לנו פה אירוע דרמטי' - וזה הרים את כל משטרת אילת לפאזה אחרת".
סאמי בן עבד אלמונעם אבו אלעסל (51) היה בן 31 כשעבד ב"לאפה בר", מסעדת מזון מהיר במרכז התיירות השוקק של אילת. חודש ו-10 ימים בדיוק אחרי רצח מרגריטה לוי הוא היה בידי שוטרי תחנת אילת. אבל הם לא העלו בדעתם שהאדם שיושב מולם, בעל הפנים הרזות והסנטר הדק שגומה במרכזו, ייחשד ברצח הנורא שהדיר שינה מעיניהם.
אל-עסל נעצר בכלל בחשד שביצע מעשה סדום באישה אחרת, שהתלוננה נגדו. החוקרים לא הבחינו שמדובר בשיטה ובמעשים דומים בשני המקרים. אל-עסל נעצר ונידון ל-11 שנות מאסר. הוא התחתן והביא ילדים לעולם. אחרי המאסר השתקע ביפו, עבד במסגרייה. הוא לא סיפר לאיש בסביבתו על מה שעשה בקיץ 2003.
אבל אז, כאמור, הטלפון במשרד של מיכאל איפרגן צלצל. האדם בצד השני של הקו בישר לחוקר הנרגש שבעקבות בדיקה חדשה, נמצאה התאמה מוחלטת בין DNA שנמצא על גופתה של מרגריטה לבין אדם במאגר. "קבענו מיד פגישה במכון לרפואה משפטית, יחד עם ראשת המעבדה הביולוגית במכון, ד"ר נורית בובליל. בפגישה התחלנו לעבור על הממצאים והראיות ושאלנו את עצמנו מה עוד אפשר לפתח. המכון חידש את החקירה".
איפרגן מתקשה לדבר על הראיות שנאספו, כי משפטו של הנאשם ברצח רק החל והוא נמצא ברשימת העדים, אבל אנחנו נספר שעל פי הפרקליטות, נמצאה התאמה בין ה-DNA של אלעסל לבין שני מוקדים – על גופתה של לוי וכן על המגבת שעטפה את ראשה.
"בינתיים המשכנו לעשות עבודה סמויה", אומר איפרגן. "ביקשנו לעבות את הראיות. נפגשנו עם נורית בובליל מהמכון ובדקנו יחד איתה איזו עוד אבן אפשר להרים. ד"ר בובליל לא הפסיקה לתמוך בנו, שלפה ממצאים מהארכיון, בדקה והקדישה לתיק זמן רב בימים שבהם, כפי שכולם יודעים, יש המון מקרי רצח במדינה – וכל מקרה כזה מגיע למעבדה הביולוגית".
עשרה חודשים נמשכה החקירה הסמויה, בראשותה של רפ"ק שרית קביץ. החוקרים הגיעו בין היתר למכרה של אלעסל, שזיהתה את השמיכות שעטפו את הגופה כשמיכות שהיא השאילה לו סמוך למועד הרצח, לבקשתו. הם ביצעו איכון לטלפון הסלולרי של לוי, ומצאו שהאות האחרון ממנו היה סמוך למקום עבודתו של אלעסל.
ב-14 במאי 2023 התקבלה ההחלטה להפוך את החקירה לגלויה. שוטרים עצרו את אלעסל בבית העסק שבו עבד ביפו, והוא הובא היישר למטה משטרת מחוז תל אביב, אל חדר החקירות שבו המתין לו ידידנו, השוטר מיכאל איפרגן. כמעט 20 שנה הוא חיכה למפגש הזה.
"פגשתי אותו כמה דקות אחרי המעצר", ממשיך איפרגן. "התחלנו לחקור אותו, רס"ב אייל מימון ואני. בהתחלה הוא קצת שיתף פעולה ודיבר איתנו. אפילו כשהוא הבין שהוא חשוד ברצח, הוא לא התרגש יותר מדי".
מפתיע.
"כן, כי הוא לא הבין מה קורה. היה להם באותה תקופה סיפור של רצח במשפחה, אז הוא חשב שזה קשור לרצח ההוא, אבל אחרי שנקבנו בשנה, 2003, הוא הוכה הלם. מרגע זה הוא נכנס לדריכות ונזהר, ברר את המילים, וככל שהתקרבנו איתו לאירוע יותר ויותר הוא שמר על זכות השתיקה. הוא נחקר בסך הכול 12 פעמים, כשבמהלך תשע החקירות האחרונות הוא שמר על זכות השתיקה.
איך נראה חשוד שבמשך שעות על גבי שעות שומר על זכות השתיקה?
"הוא דרוך. כל דבר שמטיחים בפניו גורם לו להבין שהוא מסובך עוד יותר. הוא לא ידע להתמודד עם ראיות שהצגנו לפניו".
אז הוא מעולם לא דיבר איתכם על המקרה?
"לא מדויק. הוא כן דיבר. אני לא יכול להרחיב יותר מדי. הייתי שמח לשתף אם זה היה אפשרי, אבל חשוב שאשתף קודם כל בבית המשפט. אני רק אומר שבשלב מסוים הוא הבין שהחבל מתהדק סביב צווארו, והוא לא היה מוכן להתמודד עם שום ראיה שהצגנו בפניו. די קשה להסביר איך ממצאים כאלה מגיעים לגופה של מישהי שאין לך היכרות קודמת איתה".
אתה חושב שמישהו בחיים שלו ידע שהוא ביצע את הרצח?
"אני לא מאמין, כי דבר כזה לא מספרים; ואם נוסיף לכך את התרבות הערבית, אז יש כאן אירוע מיני, שזאת נחשבת חרפה. לדעתי הוא לא שיתף אף אחד וניסה להתמודד עם זה בדרכים שלו".
אלעסל היה עצור במשך 60 ימים, באישור מיוחד של היועץ המשפטי לממשלה. החוקרים רצו להיות בטוחים שהפעם יש להם תיק - עד שבשבוע שעבר נתנו בפרקליטות אור ירוק, והמשטרה הגישה הצהרת תובע. בתחילת השבוע, כאמור, הוגש נגד אלעסל כתב אישום. הפרטים הכלולים בו, גם אלה שלא צונזרו, קשים לעיכול.
"במועד, מקום ובנסיבות, שאינם ידועים במדויק, פגש הנאשם את המנוחה", כתב עורך הדין אביב דמרי מפרקליטות מחוז דרום. "במהלך המפגש ביניהם, ביצע הנאשם במנוחה שני מעשי סדום שלא בהסכמתה החופשית... במהלך המפגש, חנק הנאשם את המנוחה בחוזקה – עד ששבר את עצם לשונה, דבר שהוביל לכך שהמנוחה איבדה את הכרתה, הכה אותה בראשה, בפניה ובגפיה העליונים, ודקר אותה שש פעמים בחזה – כל זאת בכוונה להמיתה.
"בהמשך, עטף הנאשם את ראשה של המנוחה במגבת, את גופה בשמיכות וקשר שני כבלי חשמל סביב השמיכות, באופן המהדק את השמיכות סביב גופת המנוחה. הנאשם נשא את גופת המנוחה העטופה, אל פארק שכונתי בעיר אילת, השליכה על כר הדשא ונמלט מהמקום".
"יש פערים עצומים בין 2003, כשחשבנו שזה סרגיי, לעומת היום", איפרגן נשמע נחרץ. "השקט הנפשי, שאני יודע שזה האדם, אני מאמין שבית המשפט יחשוב כמונו - כמו שהצלחנו לשכנע את הפרקליטות שזה החשוד שצריך ללכת איתו לכתב אישום. אני מאמין שאם השופטים ירדו לעומקם של דברים ואם לא יקרו תקלות בדרך – זה האדם שילך למאסר עולם בגין הרצח הזה".
כבר בשלב הזה, טרום תחילת המשפט, איפרגן מרשה לעצמו להרגיש קצת גאה. "זה תיק שנגע לא רק לי. זה נגע להמון אנשים במשטרה שחיו אותו. ביום שהפרשה הותרה לפרסום קיבלתי טלפונים מבעלי תפקידים בכירים לשעבר, שמאוד מתרגשים על סגירת המעגל הזאת".
יש עוד תיק שהיית רוצה לפענח לפני שתפרוש לפנסיה?
"אני חושב שזה התיק הכי משמעותי בחיי, כי בסוף כולנו מסתכלים על החיים בפריזמה של הורים. כואב לי על האמא, כי היא נשארה בחיים. מי שנשאר כאן נותר עם המון כאב. לפחות אנחנו יכולים לאפשר להם שלא לעזוב את העולם בלי לדעת מה קרה".
הייצוג המשפטי של אבו אלעסל טרם הוסדר, ולכן לא היה ניתן להשיג תגובה לאישומים נגדו.
