בית הדין הבינלאומי לצדק עומד לדון בתביעה שהוגשה על ידי דרום אפריקה – מדינה שב-2015 סירבה להסגיר לבית הדין הפלילי הבינלאומי את הנשיא המודח של סודאן, עומאר אל באשיר, כדי שיעמוד לדין על פשעי המלחמה שבהם היה מעורב בדארפור. דרום אפריקה אף אפשרה את חזרתו לארצו, שם המשיך בפשעיו. כעת טוענת אותה דרום אפריקה שישראל אינה מקיימת את האמנה נגד רצח עם, וקוראת לבית הדין לצדק לצוות עליה להפסיק לבצע מעשים המהווים "רצח עם" בעזה.
התביעה שלה מהווה הפרה בוטה של העקרונות העומדים ביסוד הסדר המשפטי הבינלאומי שנוצר לאחר מלחמת העולם השנייה. מטרתו המוצהרת של חמאס היא השמדת יהודים, והשמדת יהודים היא רצח עם. לכן הארגון רצח, אנס, ערף, חטף ועינה יהודים ב-7 באוקטובר – כדי להשמידם כי הם יהודים. זהו אבסורד משפטי לטעון שמדינה המגנה על עצמה מפני רצח עם - אשמה ברצח עם.
ניצחון בעלות הברית במלחמת העולם השנייה מנע מהיטלר לממש את תוכניתו להשמדת העם היהודי, ולפני 75 שנה חתם העולם על האמנה נגד רצח עם כדי להבטיח שהדבר לא יקרה שנית. כעת אנו מוצאים את עצמנו במצב המעוות שבו ארגון שכל תכליתו היא רצח עם יכול לחמוק מביקורת או סנקציות משפטיות, בעוד המדינה שהינה המטרה המיועדת של כוונותיו נדרשת להופיע בפני בית הדין הבינלאומי כדי להגן על עצמה. זהו עלבון למשמעות של רצח עם, עלבון לעיקרון שעל בתי דין בינלאומיים לשמור על הלגיטימיות שלהם ולהתעלות על הפוליטיקה העולמית, ועלבון לזכרם של כל מי שבשמם נוצרה האמנה נגד רצח עם.
ההיסטוריה תשפוט את תגובת ישראל להתקפה הרצחנית ב-7 באוקטובר, ותקבע אם הפעולות שנקטה כדי להגן על ביטחונה נעשו על פי החוק. זוהי שאלה משפטית שיש לאזן בה בין המטרה, הסיבה, התוצאה וההקשר. צריך גם לקחת בחשבון את ההגבלות המוטלות על מדינה המגנה על עצמה מפני טרור. בית המשפט העליון של ישראל היה מנהיג משפטי ברמה העולמית בהגדרת דרישות החוק בנדון - כיצד מדינה יכולה להתמודד, לא כל שכן לשים קץ, לאיומים על ביטחונה והישרדותה כאשר היא עומדת בפני אויב העושה שימוש חסר מצפון באזרחים חפים מפשע כמגן אנושי, ופועל מתוך מוסדות ציבור אזרחיים כבתי ספר, בתי חולים ומסגדים. ללא ספק תהיה גם שאלה של אחריות משפטית. הלוואי והעולם היה מפגין את אותה דרישה אובססיבית לשאת באחריות משפטית גם ממדינות אחרות.
רוזלי סילברמן אבלהצילום: shutterstockמותם וסבלם של אזרחים חפים מפשע הם טרגדיות בכל מלחמה, ואין כל ספק שגם גורלם של האזרחים בעזה הוא טרגי. לכן פיתחה הקהילה הבינלאומית לאחר מלחמת העולם השנייה מערך מתוחכם של כלים משפטיים שנועדו למנוע, למתן ולהטיל סנקציות בסכסוכים גלובליים. 75 שנה לאחר לידתן של האמנה על רצח עם ומדינת ישראל, ששתיהן עלו מהאפר של אושוויץ, אנו עדים לרצח עם, אונס ועינויים במלוא אכזריותם ביותר מדי מקומות ברחבי העולם. אך המדינה היחידה שמוצאת את עצמה נאשמת ברצח עם היא ישראל.
כמשפטנית, אני סבורה שזה מביש; כיהודייה אני סבורה שזה שובר לב; וכבת לניצולי שואה, אני סבורה שזה בלתי נסלח.
- רוזלי סילברמן אבלה היא מרצה אורחת בקתדרה ע"ש סמואל וג'ודית פיזר בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד. לשעבר שופטת בבית המשפט העליון של קנדה
