לקיחת האחריות של חיזבאללה על ירי הרקטות לעבר ישראל היא צעד חריג. רק השבוע נורו רקטות מלבנון שיוחסו ל"פלגים פלסטיניים". סביר להניח שחיזבאללה גם ידע על הירי ההוא וגם אישר אותו, ואולי אפילו יזם אותו. ובכל זאת, הארגון לא לקח אחריות על הפעולה. הפעם המצב שונה. חיזבאללה עצמו ירה מספר גדול משמעותית של רקטות והתייצב בגלוי כאחראי. הרקטות יורטו או שנפלו בשטחים פתוחים ולא היו נפגעים. מה אפשר ללמוד מרצף אירועים יוצא דופן כזה?
תיעוד שיגור רקטות חיזבאללה לעבר ישראל
אפשר, למשל, לקחת בערבון מוגבל את הטענות בישראל שחיזבאללה ירה רקטות לשטחים פתוחים "מכיוון שהוא מורתע". חיזבאללה מאוד לא מעונין במלחמה. המצב האזרחי והפוליטי בלבנון מתדרדר מיום ליום. חיזבאללה, יחד עם ההנהגות העדתיות הוותיקות, נתפס כאחראי ישיר להתדרדרות. העניין הוא לא הקשר בין חיזבאללה לאיראן אלא אחיזת החנק של ההנהגות העדתיות בכלכלתה של לבנון והשחיתות נטולת הרסן שמאפיינת את התנהלותן.
יש בישראל כאלו שמציגים את חיזבאללה כמעוניין במלחמה, בין אם בגלל "הקיצוניות" שלו (בהשראת איראן) ובין אם בגלל שהארגון מנסה להטות את דעת הקהל הלבנונית לטובתו דרך עימות עם ישראל. שתי הגישות מחמיצות את היותו של חיזבאללה ארגון פוליטי לבנוני. הקשר בין חיזבאללה לאיראן משמעותי ומכונן, אבל חיוניותו של חיזבאללה, הבסיס הפוליטי שלו ותקוותו לעתיד יציב, כל אלו נובעים מזהותו הלבנונית ותלויים בהצלחתה של לבנון.
בימים האחרונים חצה צה"ל, שמפר את ריבונותה של לבנון על בסיס יומי (טיסות בשמיה, תקיפות בעומק שטחה, איסוף מודיעין ועוד מגוון אופנים), גם את הגבולות שהציב לעצמו. בתגובות לאותו ירי של "הפלגים הפלסטיניים", צה"ל הפציץ מהאוויר ובעזרת ירי ארטילרי כבד חלקים משטחה של דרום לבנון. הלבנונים מכירים את התרגולת הזו. כשישראל מתחילה להפציץ, הפלישה הקרקעית לא מאחרת לבוא. הירי שביצע חיזבאללה לא היה פעולה מלחמתית. הירי הזה היה כולו מסר פוליטי. הוא ביקש להציב לישראל גבול בתגובותיה על הירי שלה לשטחה.
ישראל איננה חסידה גדולה של עקרון הפרופורציונליות, הדרישה לשקילות שהיא חלק מדיני המלחמה הבינלאומיים. סלידתה של ישראל מיחסיות ידועה ובולטת בעיקר בכל הנוגע ללבנון. חיזבאללה לא התנהג כשחקן חלש ומורתע אלא כארגון שלוקח אחריות על בטחונה של לבנון. הארגון לא ירה מטח כבד וגם לא חטף או הרג ישראלים, אלא סימן לישראל באופן ברור שעליה להרגיע את צבאה. לפעמים מדברים עם אויבים דרך יריות, כפי שלמדנו גם בעזה וגם בצפון. הירי של חיזבאללה היה ניסיון לתקשר עם ישראל כאשר (אפשר להניח) ניסיונות אחרים כשלו וגבולות מוסכמים נחצו.
כפריים דרוזים נגד משגרי חיזבאללה
ראינו גם ויכוחים בין כפריים דרוזים שניסו לעצור את פעילי חיזבאללה נושאי המשגרים כאשר אלו בקשו לירות מכפרם. התקשורת בישראל מציגה את המעשה הזה כעדות לכך שחיזבאללה הוא ארגון טרור תוקפני הכופה את עצמו על אוכלוסיית לבנון השלווה. חיזבאללה לא אהוד על תושבי לבנון, אבל זה בהחלט לא בגלל עמדתו כלפי ישראל. רבים מהם רואים את הארגון כישות היחידה שיכולה לעמוד מול התוקפנות הישראלית. האיבה לחיזבאללה קשורה לשחיתות שהוא וחבריו הנוצרים והסונים מקדמים בהנהגת המדינה, שחיתות שמונעת עתיד מאזרחי לבנון.
ד"ר אורי גולדברגאם תגיב ישראל באלימות מסלימה לירי הפוליטי של חיזבאללה, היא רק תחזק את הזיקה המשמעותית היחידה בין אזרחי לבנון לארגון. במצב העניינים הנוכחי על ישראל לגלות ריסון כלפי חיזבאללה ונדיבות כלפי אזרחי לבנון. רק כך אפשר לקוות לשינוי בשכנה הצפונית הקורסת שלנו.
ד"ר אורי גולדברג הוא מרצה במרכז הבינתחומי הרצליה ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית
