טד קזניסקי, הרוצח הסדרתי שהסעיר את ארצות הברית במאה שעברה עם מסע טרור שנמשך 17 שנה ושבמהלכו שלח פצצות רבות בדואר ורצח שלושה בני אדם, מת בסוף השבוע בכלא בצפון קרוליינה. כך דיווחה אמש (יום שבת) התקשורת האמריקנית. קזינסקי הלך לעולמו בגיל 81, ולפי הדיווחים אותר ללא רוח חיים בתאו. סיבת המוות טרם נחשפה. קזניסקי היה ידוע בארה"ב בכינוי "יונבומבר" (Unabomber): זהו השם שהצמידו לו חוקרי ה-FBI עם תחילת המתקפות שלו, שנמשכו מ-1978 עד 1995, כיוון שהפצצות הראשונות ששלח התפוצצו באוניברסיטאות ובמטוס של חברת התעופה אמריקן איירליינס: החלק הראשון בכינוי הוא למעשה שילוב בין המילים באנגלית עבור "אוניברסיטה" ו"חברת תעופה".
5 צפייה בגלריה
טד קזינסקי, שזכה לכינוי ה"יונבומבר", עם מעצרו ב-1996. הודה באשמה כדי שסנגוריו לא יטענו לאי-שפיות
(צילום: AP)
את הפצצות שלו הכין קזינסקי מבקתה קטנטנה שבנה במו ידיו באזור נידח במונטנה, והוא שלח אותן לאורך השנים לשורה של מוסדות אקדמיים ולבתיהם של מדענים, בעליהם של חנויות מחשבים וגם ליחצ"ן של תאגיד הנפט "אקסון". בסך הכול שלח בדואר 17 פצצות מתוחכמות, שהלכו והשתכללו עם השנים, ושאותן טמן בקופסאות עץ שלוטשו על מנת להסיר מהן כל טביעת אצבע אפשרית. לצד השלושה שרצח בשיטה זו, פצע קזינסקי עוד 25 בני אדם, שחלקם איבדו את ראייתם, את שמיעתם או את אצבעותיהם. במשך שנים הצליח לחמוק מהשלטונות, ונלכד ב-1996 רק לאחר שדרש לפרסם בעיתונות האמריקנית מניפסט ארוך שבו תקף את התרבות המודרנית – והאופן שבו נוסח הביא לזיהויו על ידי אחיו.
קזינסקי נולד ב-1942 בשיקגו למשפחה ממוצא פולני-קתולי. הוא נחשב לגאון כבר בילדותו, השלים את לימודי התיכון בגיל 15 וזכה למלגה באוניברסיטה היוקרתית הרווארד, שם למד מתמטיקה. בהמשך השלים תואר דוקטורט בתחום, וב-1967 החל לעבוד לתקופה קצרה כמרצה למתמטיקה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי – אבל התפטר מהמשרה שלוש שנים אחר כך, קנה חלקת אדמה במונטנה, ליד יישוב קטנטן בשם לינקולן, ושם בנה לעצמו את הבקתה הקטנה שבה התגורר עד שנתפס, ושבה הכין את הפצצות המאולתרות. הייתה זו בקתה בגודל של 3 על 4 מטר בלבד, והוא חי בה כמעט בבידוד מוחלט ללא חיבור לחשמל או למים זורמים.
5 צפייה בגלריה
בלי חשמל ומים זורמים. הבקתה המבודדת במונטנה שבה נלכד קזינסקי, עם שתי פצצות מוכנות
(צילום: AP)
את מסע הטרור החל קזינסקי בפצצה ששלח לפרופסור להנדסה באוניברסיטה בשיקגו. היא גרמה כשהופעלה לפציעתו הקלה של קצין משטרה. סטודנט באותה אוניברסיטה הפך לקורבן השני שלו, כאשר מטען קטן התפוצץ בידיו, אבל גרם לו לכוויות שטחיות בלבד. בהמשך פנה קזינסקי ליעד משמעותי הרבה יותר: הוא הטמין פצצה בכבודה של מטוס חברת אמריקן איירליינס ב-1979. המטען הופעל כשהמטוס היה באוויר, אבל פלט רק עשן, שאילץ את הקברניט לבצע נחיתת חירום.
אותה פצצה הסבה לראשונה את תשומת לבה של הבולשת הפדרלית, וסוכני ה-FBI ניסו במשך שנים לחשוף את זהותו של המפגע המסתורי – אבל הוא לא הותיר אחריו אף רמז. התעלומה רק גברה בעקבות הפסקה בת שש שנים במסע הטרור, בין 1987 ל-1993. האדם הראשון שקזינסקי רצח היה בעל חנות המחשבים יו סקרוטון: הוא נהרג מפצצה שהופעלה בחניית החנות שלו בסקרמנטו, קליפורניה, ב-1985. הפצצה הייתה משוכללת יותר מקודמותיה, וכללה מסמרים ושבבי עץ. ב-1994 הוא רצח אדם נוסף: היחצ"ן תומאס מוסר, שעבד עם "אקסון" כדי לשפר את תדמיתו הציבורית של תאגיד הנפט. שנה אחר כך נהרג גילברט מוריי, שעמד בראש חברת לוביסטים עבור תעשיית כריתת העצים בקליפורניה.
באמצע שנות ה-90 נהיה קזינסקי נועז יותר, ואף גרם לשיתוק של ממש בטיסות בחוף המערבי של ארה"ב כאשר איים לפוצץ מטוס באזור לוס אנג'לס. אז הוא גם עשה את הטעות שהובילה ללכידתו: הוא פנה במכתב לעיתון "ניו יורק טיימס" והבטיח לחדול מפעילותו אם העיתון הזה או ה"וושינגטון פוסט" יפרסמו את המניפסט שלו. רק בלחץ משרד המשפטים – שהיה נואש למצוא פרצת דרך וקיווה שהפרסום יאפשר אולי למכרים כלשהם לזהות את סגנון כתיבתו – פרסם ה"וושינגטון פוסט" את המניפסט.
המניפסט, שכותרתו הייתה "החברה התעשייתית ועתידה", היה מאמר ארוך ביותר עם 35,000 מילה. קזינסקי תקף בו, בעילום שם כמובן, את התרבות המודרנית והזהיר מסכנותיה של הקדמה הטכנולוגית: "המהפכה התעשייתית וההשלכות שלה המיטו אסון על הגזע האנושי", הוא כתב – וטען שהמודרניציה ערערה את יסודות החברה, גרמה לתחושת זרות בקרב בני האדם וחוללה "נזק חמור לטבע בעולם".
ההימור של משרד המשפטים השתלם, כיוון שאחיו של קזינסקי, דייוויד, אכן זיהה את סגון הכתיבה שלו באותו מניפסט ארוך – והתריע על כך בפני ה-FBI. קזינסקי נלכד באותה בקתה מבודדת שבה חי, באפריל 1996. בבקתה אותרו גם חומרי נפץ ושתי פצצות מוכנות. קזינסקי התנגד נחרצות לקו ההגנה של עורכי דינו, שביקשו לטעון לאי-שפיות מצדו, ואחרי שנכשל בניסיונו לפטרם הוא הודה באשמה על מנת למנוע מהם להמשיך בקו הזה. הוא נידון לארבעה מאסרי עולם ול-30 שנות מאסר נוספות. את רוב שנותיו בכלא העביר באחד המתקנים השמורים ביותר בארה"ב, אלו המכונים "סופרמקס", אבל לפני שנתיים הועבר לכלא השמור-פחות בצפון קרוליינה שבו מצא את מותו.
עד היום מתקשים המומחים השונים שבחנו את פעילותו לקבוע מה היה המניע למעשיו. למרות המניפסט שבו הצהיר על מלחמתו בתרבות המודרנית, קזינסקי עצמו העיד ביומנים שכתב כי לא פעל ממניעים "אלטרואיסטיים" כלשהם אלא מתוך "חשק לנקמה". פסיכולוגית שראיינה אותו בכלא וכתבה עליו דו"ח בן 47 עמודים העריכה כי קזינסקי סבל מסכיזופרניה פרנואידית, ולדבריה הוא "הזה" שהוא סובל מרדיפה. "המוטיב המרכזי היה האמונה שלו שהוא מוטרד ומושמץ על ידי בני משפחתו והחברה המודרנית", כתבה בדו"ח.
מומחים אחרים העריכו כי ייתכן שגם להשתתפותו בניסוי ידוע לשמצה בהרווארד הייתה עליו השפעה שלילית: בניסוי הזה נאלצו הסטודנטים המתנדבים, בהם קזינסקי, לספוג במשך שעות התעללות מילולית ורגשית, במטרה למדוד כיצד אנשים מתמודדים תחת לחץ. הניסוי נחשב כיום ללקוי מבחינה אתית, והוא נמשך שלוש שנים. אבל מכריו של קזינסקי העידו כי כבר כשהיה נער צעיר, בן 13, הוא התעניין בחומרי נפץ ובנה פצצות מאולתרות. חבריו לספסל הלימודים סיפרו כי היה נער מתבודד שהתנהג בצורה מוזרה, ותיארו מקרה שבו הפעיל פצצה קטנה שהכין, ממש באמצע שיעור הכימיה. ב-FBI תיארו אותו כ"גאון מעוות", שביקש להפוך ל"רוצח האנונימי המושלם".
