ועדת השחרורים של הנהלת בתי המשפט, שדיוניה אינם פומביים ושיקוליה אינם חשופים לציבור או לקורבן העבירה, החליטה בשבוע שעבר על שחרורה המוקדם של סיגלית חיימוביץ'-כהן, שרצחה ב-1996 באכזריות את הנער אסף שטיירמן ז"ל, אחרי 22 שנות מאסר בלבד. במהלך מאסרה נהנתה חיימוביץ'-כהן משלל פריווילגיות, בהן חופשות רבות ונישואים לרוצח שהכירה בתחרות "כוכב נולד" לאסירים ואסירות.
אין פלא שההחלטה לקצר את עונשה הקצר ממילא עוררה זעם בציבור, כפי שניכר ברשתות החברתיות. היא קוממה את תחושת הצדק הטבעי ואת עיקרון ההלימה בענישה. 1,300 איש חתמו עד כה על עצומה שהפיצו אמו של אסף ז"ל, יעל רוזמן, וארגון משפחות נרצחים ונרצחות, וקראה לפרקליטות לערער על ההחלטה.
על הרצח היזום והאכזרי שביצעה חיימוביץ'-כהן (עם רעי חורב) כתב בית המשפט בגזר הדין: "היה זה רצח לשם רצח. מעשה רשעות אכזרי ונתעב לשמו. ללא מניע. ללא זיק של היגיון. ללא קינטור. ללא כל סיבה נראית לעין. ללא רגש של חמלה וללא היסוס של חרטה. ככה סתם".
על פי הכרעת הדין, חלקה של חיימוביץ'-כהן התבטא לא רק בקריאה "בואו נהרוג אותו", אלא בהשתתפות אקטיבית בכל הפעולות האלימוֹת ברצח: היא יצאה לזירה מצוידת בפיגיון והצטרפה לחורב בתקיפת המנוח ובהכנעתו למרות תחינותיו להפסיק. בהמשך, על פי בקשתו של חורב, היא מסרה לידיו אבן כבדה שבאמצעותה הלם בראשו של שטיירמן עד שרוצץ את גולגלתו. לאחר שכבר שכב על הקרקע מתבוסס בדמו ומחרחר, הניחה חיימוביץ'-כהן את ידה על צווארו מתוך כוונה לחנוק אותו. לאחר ביצוע הרצח היא סיפקה לחורב בגדים להחלפה, ומשם המשיכה להסתיר את המעשה וחייתה חיים רגילים ונוחים, כולל טיולים בחו"ל, במשך ארבע שנים תמימות. ללא כל חרטה.
לא ייתכן שנימוקי הבקשה של האסירה, מועדי הדיונים, הפרוטוקולים, שיקולי הוועדה וההחלטות שלה אינם מתפרסמים אפילו לנפגעי העבירה. אלה אינם יכולים אפילו להביע עמדה מושכלת
מדובר ברצח שפל, בשיבוש חמור של הליכי חקירה ובהימלטות מהדין. תקנת הציבור מחייבת לנקוט במקרה כזה את הענישה החמורה ביותר.
השאלה המורכבת בדבר דרכי הענישה הרצויות בכלל ובמקרים כאלה בפרט, זוכה לתשובות שונות: בקצה האחד של הקשת נמצאים אלה הגורסים שהמטרה המונחת ביסוד שלטון החוק היא ענישה אוניברסלית שתחול על כולם במידה שווה ושתהיה פונקציה של העבירה, ובה טמון העקרון של "חטא ועונשו". בקצה האחר של הקשת נמצאים אלה הגורסים כי יש להתאים את העונש לעבריין על ידי הבנת אישיותו, תכונותיו, רקעו החברתי, צרכיו האינדיווידואליים, גילו, הישנות העבירה, הבעת חרטה וסיכויי השיקום.
מערכת המשפט הישראלית אימצה גישה משולבת. בכל מקרה ומקרה מנסים השופטים לאזן בין כל השיקולים, לתת להם את משקלם הראוי בהתחשב בשתי הגישות ולהעניק את הדעת לקורבן העבירה. אולם העונש שגוזר בית המשפט אינו סוף פסוק. ועדת השחרורים מהווה מעין "מקצה שיפורים" עבור האסיר בניסיון להפחית את עונשו.
בית המשפט שגזר את עונשה של חיימוביץ'-כהן ציין שכאשר שוקלים גורלו של נאשם, משתכח לעתים גורלו של קורבן העבירה, כבודו וחירותו, ובמקרה דנן גם חייו, שקופחו במו ידיה של הנאשמת. יש גם קורבנות נוספים – שאסף שטיירמן היה חלק בלתי נפרד מחייהם – שנפגעו קשות גם הם, ושגם כבודם הוא ערך מוגן על פי החוק. התחושה שנוצרה בקרב ציבור נרחב לאחר ההחלטה של ועדת השחרורים היא שהקורבנות נשכחו.
ראש ההרכב במשפטה של חיימוביץ', השופט נתן עמית, סבר בפסק דין מנומק וארוך שיש להטיל עליה מאסר עולם וציין ש"אין מקרה חמור יותר המצדיק הטלת העונש המירבי שבחוק. הנאשמת זקוקה לזיכוך נפשה ולטיהור נשמתה יום יום, שעה שעה, שנים על שנים, ורק מאסר ארוך טווח הוא שיכול לשמש לה לשיקום". אולם שתי השופטות האחרות בהרכב סברו שיש להתחשב בכך שהייתה קטינה בעת ביצוע המעשה (אף שהסתרת הרצח נמשכה שנים, גם כשהייתה בגירה), ועל כן יש לגזור עליה – כפי שמאפשר החוק לגבי קטינים – עונש מופחת. בסופו של דבר נגזרו על עליה 24 שנות מאסר בלבד.
אבל חיימוביץ'-כהן לא השלימה אפילו עם פסק הדין המקל וערערה לעליון, שם טענה שלא התכוונה להתעמת עם שטיירמן, ואת המשפט "בואו נהרוג אותו" אמרה מהפה ולחוץ. לאחרונה, בפני ועדת השחרורים, הביעה חיימוביץ חרטה וייסורי נפש, אולם את אלה היא הביעה גם אז, לפני גזר הדין, ועולה החשש שאולי גם החרטה בפני הוועדה הינה רק מן הפה אל החוץ.
ההחלטה על השחרור המוקדם של הרוצחת בחלוף 22 שנה בלבד בכלא, חרף ההתנגדות הנחרצת של אמו של אסף ז"ל, מעידה על כך שמאסר עולם, ואפילו מאסר מופחת בגין רצח, מתרוקן מתוכן. למעשה, ועדת השחרורים שנימוקיה חסויים לציבור (היא הסתפקה באמירה שטחית על התנהגות טובה של האסירה) עוקפת את בית המשפט שישב על המדוכה במשך חודשים ושנים.
עו"ד רותי אלדרצילום: נעמה כהן פרידמןנדרש שינוי בהליכים הקשורים בקציבת מאסר וקיצור העונש בישראל. עבר זמנם של דיונים שאינם שקופים לציבור, ולא ייתכן שנימוקי הבקשה של האסירה, מועדי הדיונים, הפרוטוקולים, שיקולי הוועדה וההחלטות שלה אינם מתפרסמים אפילו לנפגעי העבירה. אלה אינם יכולים אפילו להביע עמדה מושכלת.
מדובר במקרה בעל חומרה יתרה ובנסיבות מיוחדות, וברור ששחרורה המוקדם של הרוצחת האכזרית סיגלית חיימוביץ'-כהן תפגע במידה חמורה באמון הציבור במערכת המשפט, אכיפת החוק ובהרתעת הרבים. זהו מקרה מובהק שבו נוצר יחס בלתי סביר בין חומרת העבירה ונסיבותיה לבין תקופת המאסר. יש לשאוף לכך שדיוני ועדת השחרורים יהיו פתוחים ושקופים, בדומה לדיוני המשפט ובדומה למה שקיים במדינות מערב.
- עו"ד רותי אלדר היא היועצת המשפטית של ארגון משפחות נרצחים ונרצחות
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
