אורחן פאמוק הוא הסופר הטורקי היחיד עד כה שזכה בפרס נובל לספרות, והוא גם היחיד שמסכים לדבר עכשיו, במרירות זהירה, נגד החלטתו השרירותית של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן להפוך את האיה סופיה ממוזיאון לאומי למסגד. לא שומעים יותר קולות חילוניים בטורקיה, מתלונן פאמוק, ומסביר: המהלך הזה נועד להבהיר למדינות המערב ש"בסופו של דבר, טורקיה לא סופרת אתכם".
מאות ציורים ואביזרי דת נוצרים באיה סופיה כוסו בסדינים בהירים, ובסוף השבוע האחרון ארדואן הגיע למקום, חבוש בכיפת ראש לבנה ומסיכת פנים, ומייד נשא בקולו תפילה בשפה הערבית, כשמאות מעריצים נאלצים להמתין בחוץ.
הוא העביר שני מסרים: באנגלית הודיע שהאיה סופיה במתכונתו ה"מחודשת" יהיה פתוח למוסלמים וגם ללא מוסלמים, אך מייד הוסיף בטורקית שהמסגד הגדול הוא איתות ראשון לשחרורו של מסגד אל-אקצא.
במילים פשוטות יותר: טורקיה תמשיך לדבוק במטרה לסלק את ישראל מהמתחם המוסלמי על הר הבית. כשמוסדות בינלאומיים מתחו ביקורת על החלטת ארדואן בעניין איה סופיה, הוא סינן תשובה מהירה: אתם שתקתם כאשר מסגד אל-אקצא הותקף וחלונותיו נותצו (כך במילים האלה), עכשיו אין לכם זכות להכתיב לטורקיה מה לעשות עם איה סופיה.
האיה סופיה נבנה כקתדרלה ביזנטינית באיסטנבול, בשנת 537. כעבור אלף שנים, ב-1453, הפך לראשונה למסגד. מוסטפה כמאל אטאטורק, אבי טורקיה המודרנית שהחזיר אותה לנצרות, החליט להמיר את המבנה היפהפה למוזיאון שואב מבקרים מכל העולם – והוא אכן הפך למקום המתוייר ביותר בטורקיה, עם קרוב לארבעה מיליון תיירים בשנה מדי שנה, עד משבר הקורונה לפחות.
איסמעיל גלודרם, חבר מפלגתו של ארדואן שהצליח להיעלם מאנקרה לפני גל המעצרים הראשון, טוען כי ההמרה של האיה סופיה לא נולדה כרעיון עוועים אצל הנשיא: הוא ביקש להסב את תשומת הלב ממשבר הקורונה, מהאבטלה, מגל המעצרים בצבא ובמנגנוני הביטחון ומחוסר השקט אצל הצעירים. והנה, אף אחד לא מעז למתוח ביקורת עליו. האופוזיציה משותקת, וטורקיה תופסת את המקום ה-154 מתוך 180 בחופש העיתונות. כל מי שיעז לפתוח פה – ייעצר. במקרה הטוב, יאבד את מקום עבודתו.
בנוסף, שינויים עצומים בפיקוד הצבאי נמשכים, שליחי ארדואן מתערבים גם בחיי המסחר והחקלאות של המדינה וממשיכים להחשיד אח"מים בקשרים עם יריבו פטהוללה גולן, שחי כבר שנים ארוכות בארה"ב. אבל מסתבר שככל שמתרחקים מהערים הגדולות, כך גואה הפופולריות של ארדואן.
ובמקביל, יש גם חזית על אש קטנה. בן-הברית החדש, ראש ממשלת לוב פאיז אל-סראג', הגיע השבוע לטורקיה בהזמנת ארדואן. הנשיא המצרי א-סיסי, שתומך ביריבו חליפה חפתר, קיבל אור ירוק מהפרלמנט בקהיר לצאת לעימותים צבאיים לאורך הגבול הלובי נגד כוחות טורקיים – אבל ארדואן, בדיוק כמו א-סיסי, לא מעוניין לפי שעה במלחמה.
באנקרה ובקהיר יש אינספור בעיות מצטברות, וא-סיסי מתחמק מהניסיונות הסעודיים להגביר את הלהבות ומקשיב גם לבכירים ישראלים, כשברקע העסקה הישראלית לצינור גז שיעבור לקפריסין, יוון ואירופה, עם מצרים בתמונה. אל מול זה ארדואן מקים פרויקט נפט עם ידידו מלוב, ולא שוכח את תמיכתו בחמאס בעזה – עוד התגרות לא פשוטה מבחינת ישראל.
- סמדר פרי היא פרשנית העולם הערבי של "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
