שר המשפטים יריב לוין סימן את שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים כאחד מיעדיו המרכזיים במה שכינה הרפורמה המשפטית. לוין יודע על מה הוא מדבר. השגת רוב בוועדה היא מבחינתו יעד מרכזי לשינוי הרכב בית המשפט העליון. זהות שופטי העליון אמורה מבחינתו להבטיח הסטת כיוון מבית משפט ליברלי לבית משפט שמרני שימעט להתערב בנושאי מדיניות, מינויים ונורמות, וישנה את האיזונים בין צורכי ביטחון לערכים ליברליים, בין דת ומדינה, הפחתת רגולציה ועוד. במתכונת המקורית של החקיקה שתכנן להעביר, הקואליציה, כפי שאמר בקולו בריאיון, הייתה משיגה השתלטות על בית המשפט העליון וכל שלוש הרשויות יהפכו לרשות אחת.
אבל גם אין להפריז בחשיבות זהות חברי הוועדה על בחירת שופטים לבתי המשפט המחוזי והשלום. השופטים שייבחרו היום לשלום ולמחוזי הם המאגר העיקרי לבחירת שופטי העליון בדור הבא. וגם הם מכריעים בסכסוכים פרטיים וציבוריים שיש להם השפעה מרחיקת לכת על אורחות חיינו ועל נושאים נורמטיביים.
ינואר 2023: השר לוין מציג את המהפכה המשפטית
(צילום: ערוץ כנסת)
הוועדה לבחירת שופטים מונה תשעה חברים: יו"ר הוועדה הוא תמיד שר המשפטים שאחראי על כינוס הוועדה וניהול סדר היום, שלושת השופטים הוותיקים ביותר של העליון ובראשם הנשיא המכהן, שר נוסף של הממשלה שנבחר על-ידה (כלומר נציג קואליציה לצידו של שר המשפטים), שני חברי כנסת - כשהנוהג הוא נציג לקואליציה ונציג לאופוזיציה, וכן שני נציגים ללשכת עורכי הדין.
מכיוון שההצבעה על זהות שני חברי הכנסת נעשית באופן חשאי, קרה לא אחת שנבחרו לוועדה שני נציגים מהקואליציה. עתירה לבג"ץ נגד נוהג זה נדחתה, ובית המשפט העליון נמנע מלכפות על הכנסת לעמוד בתוקף על קיום "נוהג" זה. גם עתה, אם יוחלט שיש לבחור נציג קואליציה ונציג אופוזיציה, חברי הכנסת לא חייבים לעמוד בהנחיית הקואליציה. כלומר, מול המשמעת הקואליציונית ניצבים מאחורי הפרגוד גם מצפונם, התחשבנותם ואפילו נקמתם.
בוועדה מכהן כאמור תמיד שר נוסף. בדרך כלל, הנוהג הוא ששר זה מצביע יחד עם יו"ר הוועדה, כלומר שר המשפטים, אם כי היו מקרים שבהם השר הנוסף ביקש לקדם שופטים אחרים מאלה שאותם ביקשו לקדם שר המשפטים או שופטי העליון. כך למשל כפה השר לשעבר משה כחלון באמצעות ראש לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה את בחירתו של השופט יוסף אלרון, למרות התנגדות מוקדמת של הנשיאה המיועדת אז לעליון השופטת אסתר חיות.
כאן המקום לציין שלמרות הנחיה של נשיא בית המשפט העליון והקוד האתי בנוהג שלפיו נאסר על שופטים או על מועמדים לשיפוט לשוחח עצמאית עם חברי הוועדה הפוליטיקאים או חברי לשכת הדין, הרי שרבים עושים זאת, בין היתר מכיוון שהם חשים, בצדק או שלא בצדק, שמי שאינו "מקורב לצלחת" של צמרת המשפט - סיכויי הקידום שלו פחותים.
שלושת שופטי העליון מצביעים לרוב כאיש אחד בבחירת שופטים לעליון. אסור להם כמובן לתאם הצבעה, אך איש לא מאמין שאלו פני הדברים. הם מתפצלים לא אחת בהצבעות על שופטי ערכאות מחוזי והשלום, והדבר קשור בהתרשמותם האישית מהשופטים המועמדים, מהציון שלו זכו בוועדת הסינון המקדמית שמכונה "המכון להשתלמות שופטים" - סמינר "הסתכלות" של מומחים שנמשך שבוע למועמדים לבית משפט השלום. בסמינר הזה ניתן ללמוד על כישוריהם המשפטיים, המזג השיפוטי, דרך ומשך קבלת החלטות והתרשמות של פסיכולוגים.
לזהות ראש הלשכה חשיבות מרחיקת לכת
בוועדה חברים כאמור גם שני נציגי לשכת עורכי הדין. השניים נבחרים על-ידי המועצה של הלשכה, ולכן לזהות ראש הלשכה שייבחר ב-20 ביוני יש חשיבות מרחיקת לכת על זהותם. מועמדים לשיפוט מקרב עורכי הדין השוטרים והמוכרים פחות לציבור תלויים לגמרי בשני חברי הלשכה שייבחרו כדי שימליצו עליהם ויקדמו אותם.
בדרך כלל נחשבו שני נציגי הלשכה בעלי הברית של שופטי העליון, וזו הסיבה שהשר לוין רצה להוציא אותם מהוועדה במסגרת קידום המהפכה המשפטית. הזיקה לבית המשפט העליון השתלמה מאוד ללשכה. אף על פי ששופטי העליון בוועדה סולדים מהמילה "דילים" ומעדיפים את הביטוי המכובס "הסכמות", סוד גלוי הוא שהלשכה תמכה לרוב במועמדים לעליון ולמחוזי שהשופטים רצו, ואילו השופטים תמכו לרוב בנציגי הלשכה אלא אם מועמדותם הייתה מופרכת.
המועמד לראשות הלשכה עו"ד עמית בכר ידוע כמייצג מובהק של הזרם הליברלי בתוכה. הוא נמנה עם תומכי המחאה נגד המהפכה המשפטית, וילך בטוח עם שופטי העליון. מולו מתמודד על ראשות הלשכה עו"ד נוה שנחשב מקורב לחוגי הימין. נוה, שהורשע בספטמבר בשנה שעברה בקבלת דבר במרמה בפרשת "מעברי הגבול", נחשב בעבר כראש הלשכה ל"מגשר" מצטיין בין הנשיאה המנוחה מרים נאור והנשיאה הנוכחית אסתר חיות לשרת המשפטים דאז איילת שקד.
גנץ לקראת ההכרעה בכנסת על נציגיה בוועדה לבחירת שופטים
(צילום: משי בן עמי)
שופטי השלום והמחוזי נבחרים ברוב רגיל של חמישה מול ארבעה, ולעיתים, כשאחד או שניים מחברי הוועדה נמצא בחופשה ניתן לבחור אותם גם ברוב של ארבעה מול שלושה. שופטי העליון נבחרו בעבר ברוב רגיל, אולם תיקון שהכניס ח"כ גדעון סער לפני כ-15 שנה (אז כחבר הליכוד) קבע שיש להשיג רוב של שבעה מתוך תשעה חברים לשם בחירת שופט לעליון.
סער נימק אז את התיקון בכך שיש להשיג קונצנזוס פוליטי ומקצועי נרחב בוועדה לשם בחירת שופט במעמד כה חשוב. במציאות, התיקון גרם לכך שמאז לא נבחר שופט בודד עליון אלא תמיד הבחירה הייתה בצמדים - "דילים" - אחד "משלנו", אחד "משלכם".
ההסכמות גרמו לכך שבכל סיבוב בחירה נבחר בדרך כלל שופט אחד "שמרני" כדרישת הפוליטיקאים ואחד "ליברלי" כדרישת שופטי העליון. בדרך כלל נציגי לשכת עורכי הדין הצטרפו בתמיכתם לשופטי העליון לשם השגת הרוב המיוחס. השר לוין רוצה לשבור את הברית הזו באמצעות הוצאת נציגי לשכת עורכי הדין, שאותם הוא רואה כרגע כזרוע התמיכה הארוכה של השופטים.
סניוריטי
מאז קום המדינה קיים נוהג שלפיו נשיא בית המשפט העליון נבחר באופן אוטומטי בהתאם לוותק הארוך ביותר. היתרון הגדול בשיטה הוא בכך שאין מריבות בין 15 העליון, אין "לובינג" לבחירה מול הפוליטיקאים ונציגי הלשכה, וכך מובטחת העצמאות השיפוטית. החיסרון בשיטה הוא בכך שבחברה מודרנית שבה נמדדים הישגים באמצעות הצטיינות והישגיות, נבחר נשיא העליון כמו בבתי מלוכה. ביקורת נוספת היא שלא ייתכן שהשופטים שמכהנים כיום יכוונו וישלטו עשרות שנים מראש בבחירת הנשיא המיועד.
הכרסום בצורך בשיטת ה"סניוריטי" החל כבר לפני כ-15 שנה, אך איש לא חשב לשנותו. כך יוצא שהחוק לא קיבע שינוי גם ברוב לבחירת הנשיא (כמו לגבי שופטי העליון), ולכן נדרש רוב רגיל לבחירת הנשיא. השר לוין מתריע שנים רבות שיש לבטל את השיטה. לו הרפורמה שלו הייתה מתקבלת, ייתכן שהיה מצניח לעליון מועמדים משורות עורכי הדין שכלל לא מכהנים כשופטים או הישר מבית המשפט המחוזי (בלי כהונה קודמת בעליון).
גוש חוסם אוטומטי
אין פלא שלוין טוען שאינו מתעניין בבחירת נציגי הכנסת לוועדה ביום רביעי הקרוב. כל עוד נדרשות שבע ידיים לבחירת שופטי עליון, יש לשלושת שופטי העליון גוש חוסם אוטומטי - והוא ייחסם בבחירותיו. בשיטה שבה ה"דיל" קובע (מועמד אחד "משלי" ומועמד אחד "משלך"), ללוין אין סיכוי לבחור שני שופטים לעליון. אם הממשלה הנוכחית תמלא את ימיה, צפויים להיבחר בסך הכול ארבעה שופטים לעליון. ללוין תהיה השפעה רק על שניים. זה במקרה הטוב, שכן אם נשיאת העליון חיות או המחליף שלה יהיו סבורים שהמועמד של לוין לא בא בחשבון, הם יטילו וטו גם על בחירת המועמד השמרני שלו.
השר לוין נשמע אומר למקורביו שאם תיבחר ועדה שהוא לא יוכל לפעול בה - אין לו כוונה לכנס אותה. באופוזיציה הגיבו בביקורת לדברים וכמה מחבריה איימו לעתור לבג"ץ. בהקשר זה יוזכר כי לפני יותר מ-15 שנה זעמה שרת המשפטים דאז ציפי לבני על נשיא בית המשפט העליון באותה תקופה אהרן ברק על כך שלא הסכים להצעתה לבחור את פרופ' רות גביזון לעליון. ברק הסביר אז את סירובו בכך ש"יש לגביזון אג'נדה". לבני זעמה, השתמשה בסמכותה כיו"ר הוועדה וסירבה לכנס אותה במשך חודשים. איש לא הכריח אותה לכנס את הוועדה.
לסיכום, העובדה ששר המשפטים לוין לא יוכל להשפיע באורח מכריע על זהות שופטי העליון היא חלוטה. ואולם, אם תהיה לו שליטה על נציגי הקואליציה (ובכללם שר נוסף, חבר כנסת ואולי גם אחד מנציגי לשכת עורכי הדין), הוא יוכל לבחור נשיא לבית המשפט העליון שלא לפי שיטת ה"סניוריטי". במסגרת קואליציה זו, הוא יוכל, על חודו של קול, להרכיב "דילים" כדי לבחור שופטים שמרנים לערכאות הנמוכות.
