בלהט התגובות ברחבי העולם על תחקיר ה"ניו יורק טיימס" אודות תוכנת פגסוס של חברת NSO, נשכח גילוי שהוא בעיניי הלא אובייקטיביות אולי החשוב והסמלי מכולם.
כל מקום בעולם והחלק של התחקיר שמעניין או מציק לו יותר מהכל. בארצות הברית זו התקנת ה"פגסוס" בידי ה-FBI, ששקלה להפעיל מערכת ריגול של NSO נגד אזרחים אמריקנים (נשמע מוכר?). בהודו, גל מחאה עצום נגד הנשיא מודי על שניסה להסתיר מאזרחי המדינה, ואף מבית המשפט העליון, את העובדה שרכש את פגסוס. בישראל, על כך שראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו עשה overruling להחלטה הצודקת של משרד הביטחון לא לחדש את רישיון הפגסוס לסעודיה, בעקבות ההפרות הנוראיות של זכויות אדם בממלכה.
אבל הסיפור הכי חשוב, ואולי הכי בוטה בכתבה, נוגע למקום אחר לגמרי - קוראים לו ג'יבוטי. זו מדינה באפריקה שהמודיעין האמריקני ומערכת הביטחון של ארה"ב קשרו את גורלם בגורלה אחרי אירועי ספטמבר 2001, הקימו שם בסיס גדול וניהלו משם חלק גדול מהמבצעים נגד הגי'האד העולמי ביבשת. סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב - ה-CIA - שהובילה את הקשר המיוחד הזה, רצתה להיטיב עם שירות המודיעין המקומי של ג'יבוטי, והחליטה להרעיף עליהם את התשורה הגדולה ביותר שקיימת היום בעולם הריגול - מערכת פגסוס.
רק מדבר אחד הם התעלמו - מכך שאינספור ממשלות וארגוני זכויות אדם בעולם, כולל ובעיקר מחלקת המדינה של ארה"ב עצמה, רואים בשלטון בג'יבוטי את אחד מגדולי הרומסים של זכויות אדם ביבשת - עינויים, רציחות, רדיפות של עיתונאים, הפרה בוטה של הזכות לפרטיות של פעילים פוליטיים ומתנגדי שלטון ועוד ועוד.
בעיניי, מי שנותן למשטר כזה מערכת כמו פגסוס, כלומר ה-CIA, לצד משרד הביטחון הישראלי שאישר את המכירה וחברת NSO שייצרה את התוכנה, ואנשיה שהתקינו אותו במפקדה באפריקה - וטוען אחר כך שלא ידע או הופתע או התפלא שהמערכת שימשה את אותו שלטון רודני אכזר כדי לעשות דברים נוראיים לחברה האזרחית במדינה שלו עצמו - דומה למנהל של גן חיות ששחרר את האריה הרעב, וכשזה טרף את אחד מהמבקרים, אמר כי הוא, האריה, האשם היחיד במה שקרה. זו היתממות ופלבול עיניים של כל המעורבים.
במקרה של NSO מדובר בחברה פרטית, עם אינטרסים מסחריים שכוונת רווח בראשם. אבל הניסיון לתאר את פרשת NSO כמעשים משוללי רסן של חברה תאוות בצע מהרצליה מחמיץ חלק גדול מהפרשה, ופוטר מאחריות חלק גדול מהמעורבים, שרק חלקם בישראל. איזו אחריות רובצת לפתחה של ממשלת ישראל, ואיזה דין וחשבון לציבור צריכה עכשיו למסור הנהגת ה-CIA? מה, הם לא ידעו מה כתוב בדו"חות של מחלקת המדינה על ג'יבוטי? הם שכחו לשלוח להם את ה-MEMO?
את התחקיר על פרשת NSO ערכנו, עמיתי מארק מאזטי ממשרד הטיימס בושינגטון ואני, במהלך השנה האחרונה בשיחות עם עשרות מקורות - ראשי ארגוני ביון, מנהיגים פוליטיים, פעילי זכויות אדם וארגונים להגנת הפרטיות, מומחי טכנולוגיה וקציני משטרה בכירים ב-12 מדינות. מכל הגילויים והפרשיות שאליהם התוודענו היה נושא אחד שנדמה לי כי הבהיר יותר מכל מה הדבר הגדול האמיתי שמתרחש פה מאחורי הקלעים. אין ספק כי מדובר על דאגה אמיתית של גורמים שונים בעולם מהתפוצה הרחבה-הרבה-יותר-מדי של אמצעי ריגול סייבר המאפשרים את הנצחת שלטון הרודנות של משטרים אפלים.
אבל בכל מה שקשור לממשל האמריקני והישראלי, מדובר פה על מאבק מי ישלוט בנשק הזה, הפגסוס, נשק הסייבר העוצמתי והטוב ביותר בעולם. מי יחזיק אותו, ולא פחות חשוב - למי תהיה הרשות והסמכות להחליט למי כן ימכרו אותו ולמי לא ימכרו אותו.
אולפן ynet: ראש מחלקת חקירות במשטרה מגיב על הפרסום שלפיו המשטרה שוכרת האקרים
(צילום: גיל יוחנן, ירון ברנר)
התאווה של קהילת המודיעין האמריקנית לרכוש בעצמה את הפגסוס (או את "הפנטום" - התאום שלו שיכול לתקוף מספרים אמריקנים), או לתת אותו במתנה לשירותי ביון שהם רוצים להיטיב עמם, מוכיחה את הייחודיות של מערכת הנשק, וכי לפחות בחלק משירותי הביון והאכיפה של ארה"ב - אפילו שם - אין מערכת מקבילה שיכולה לחדור לשני אמצעי התקשורת שבהם משתמשת רוב האנושות, אנדרואיד ואייפון, והם רוצים, ממש ממש רוצים, שתהיה להם. החרם על NSO וההצעות מחברות אמריקניות לרכוש אותה קשורים לאותו מאבק שליטה.
ויש עוד עניין חשוב של אחריות. NSO עשתה מיליארדים כי זיהתה נכון הזדמנות עסקית שנובעת מבעיה קשה - אפליקציות התקשורת והמסרים, כמו וואסטאפ וסקייפ, יצרו תווך תקשורת בהצפנה ברמה צבאית שאי אפשר לחדור אליו. זה טוב לצרכנים, שמובטחת להם פרטיות. זה טוב לנו העיתונאים שיכולים לנהל את העניינים שלהם בלי לחשוש מחשיפת מקורות. זה טוב לפעילי זכויות אדם או אנשי אופוזיציה. אבל זה גם טוב לפושעים ופדופילים וטרוריסטים שפתאום בראו להם, ועוד בחינם, גן עדן שבו הם יכולים לעשות את המעשים האפלים שלהם בלי לחשוש מלהיתפס.
האם אין גם אחריות על חברות כמו וואטסאפ לוודא כי הפלטפורמה שלהם נקייה מבני שטן כאלה, או לפחות לאפשר לגורמי משטרה ואכיפה ממדינות "טובות", ועם צו של בית משפט, לנהל חקירה שתוכל לקרוא את מה שהם כותבים או לשמוע את מה שהם אומרים זה לזה?
