התוכנית שתסייע ללהט"ב בחברה הערבית
(צילום: שמוליק דודפור)
מחקר חדש, הראשון מסוגו בארץ, מציג לראשונה תמונת מצב עדכנית על מצבם של להט"ב בחברה הערבית. על פי המחקר, רוב חברי הקהילה הגאה הערבית מתמודדים עם הדרה חברתית, גילויי אלימות מילולית ולעיתים גם פיזית. רובם המוחלט - בבתי הספר ובקרב סביבתם הקרובה.
על פי המחקר, שנערך במכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב באגודה למען הלהט"ב, ע"י ד"ר סיגל גולדין ונאג'י דעאס, מדובר על קהילה המונה, על פי שערוך, כ-100 עד 120 אלף אזרחים ואזרחיות. 83% מהמשיבים מדווחים כי הם חיים את חייהם בארון, מחצית מהמשיבים דיווחו שהם בוחרים לחיות את חייהם לגמרי בארון, או כמעט לגמרי בארון, ושליש מהמשיבים דיווחו כי הם מחוץ לארון באופן חלקי. לעומתם, 17% בלבד מתוך המשיבים דיווחו שהם חיים את חייהם מחוץ לארון.
מהמחקר עולה כי הסיבות המרכזיות לבחירה בחיים בארון הן חשש מאי קבלה של הסביבה, חשש מדחייה חברתית ורגשית, פחד מפני פגיעה פיזית עד כדי רצח, ותחושה של אמביוולנטיות סביב הזדהות עם ערכים דתיים ו/או מסורתיים, שאינה מאפשרת לתקשר בנושאי זהות מינית ומגדרית עם הסביבה.
כ-72% מהמשיבים דיווחו כי משפחתם הקרובה אינה תומכת בהם כלל בכל הנוגע לזהותם המינית או המגדרית, ו-82% דיווחו כי גם משפחתם הרחוקה אינה תומכת בהם. 75% מהמשיבים דיווחו כי גם המעגלים החברתיים הרחוקים אינם מהווים מקור תמיכה עבורם. לעומת תמונת המצב הקשה המצטיירת בנושא היעדר מוחלט של תמיכה מהמשפחה וממעגלים חברתיים רחוקים, רוב המשתתפים (67%) דיווחו כי המעגל הקרוב של חברים וחברות מהווה מקור תמיכה עבורם בקשר לזהותם המגדרית או המינית.
מנתוני המחקר בנושא להט"בופוביה עולה תמונה קשה מאוד. רוב חברי וחברות הקהילה הגאה הערבית מתמודדים עם הדרה חברתית, ועם גילויי עוינות, תוקפנות, אלימות מילולית ולעיתים גם אלימות פיזית - בין אם שמופנים אליהם באופן ישיר, ובין אם הם חשופים להם בסביבתם הקרובה. חשיפה ללהט"בופוביה בקרב להט"ב בחברה הערבית היא עניין בשגרה, ומתרחשת עבור רוב חברי וחברות הקהילה – כמעט תמיד, לעיתים קרובות, בכל המרחבים הפרטיים והציבוריים בין אם בבית, בבית הספר, ביישוב, בשכונה או ברשתות החברתיות.
2 צפייה בגלריה
רוב המשיבים חושבים שקידום שינוי היחס לקהילה בחברה הערבית הוא חשוב מאוד. מצעד הגאווה בתל אביב
(צילום: יאיר שגיא)
בראש רשימת הזירות הקשות ביותר שבהם מתקיימת עצימות גבוהה של גילויים להט"בופוביים, עומדים בתי הספר. 88% מהמשיבים העידו כי נחשפו או חוו באופן אישי להט"בופוביה במסגרת הבית ספרית, היישוב ושכונת המגורים, הן על ידי תלמידים והן על ידי צוות ההוראה. 84% מהמשיבים נחשפו או חוו באופן אישי להט"בופוביה בקרב הקהילה הקרובה ובסביבת מגוריהם, ו-80% המשיבים העידו שחוו להט"בופוביה במשפחה, בין אם מצד ההורים והאחים או המשפחה המורחבת.
לאור תמונת מצב זו, אין זה מפתיע כי להט"ב בחברה הערבית היו רוצים לשפר את מצבם. 88% מהמשיבים אינם מרוצים כלל או אינם מרוצים מהיחס במערכת החינוך לאנשים ולנושאים להט"בים. 87% אינם מרוצים כלל או אינם מרוצים מהיחס של הרשות המקומית לאנשים ולנושאים להט"בים, ו-79% אינם מרוצים כלל או אינם מרוצים – מהיחס של המשפחה שלהם לאנשים ולנושאים להט"בים.
רובם המכריע של חברי וחברות הקהילה (84%) חושבים שקידום שינוי ביחסה של החברה הערבית לאנשים ולנושאים להט"בים הוא נושא חשוב במידה רבה. כאשר נשאלו משתתפי המחקר האם לדעתם יהיה אפשרי לקדם שינוי ביחס החברה הערבית לנושאים ולאנשים להט"בים, 60% סבורים שאכן יהיה ניתן בפועל לקדם שינוי כזה, בעוד ש-28% סבורים שלא ניתן, ו-12% אינם יודעים. במחקר השתתפו כ-167 חברות וחברי קהילת הלהט"ב הערבית בישראל, מכל הארץ, המייצגים מגוון זהויות מגדריות ומיניות ומגוון מאפייני רקע סוציו-דמוגרפיים.
