עם סיומה של הפסקת האש הבוקר (ו'), שנמשכה שבוע ובמהלכה שוחררו 105 חטופים, בצבא נערכים לחידוש הלחימה הקרקעית, בשני צדי הגבול ובשתי הזירות. צה"ל תקף כ-200 מטרות ברחבי הרצועה, בשעה שמשם שוגרו מטחים לעבר המרכז, השפלה ולעבר העוטף.
בעוד שבקטאר עדיין מתנהל משא ומתן עם ארגון הטרור על ביצוע פעימה נוספת כבר ביממה הקרובה, בשטח הושלמו ההכנות של צה"ל לחידוש התמרון הקרקעי. בשבוע החולף הקפידו בצה"ל לפרסם פעמיים הודעות על אישור תוכניות על-ידי הרמטכ"ל לחידוש הלחימה הקרקעית ברצועה. בתוכניות הללו הופיע קצין בכיר שטרם הופעל כאחראי מסגרת אוגדתית – תת אלוף דן גולדפוס, מפקד האוגדה המובחרת הסדירה 98. יחידות האוגדה כמו חטיבות הצנחנים והקומנדו הופעלו מתחילת המלחמה אך לא תחת מפקדת אוגדת העילית. ניתן לשער שיחידותיו של תא"ל גולדפוס, הטובות ביותר בצבא היבשה, יופעלו במשימות המורכבות והצפופות בתווך האזרחי.
צה"ל תוקף בחאן יונס
אלא שעדיין לא תמה המלאכה בצפון הרצועה. חמאס נערך מחדש גם ביעדים בהם צה"ל כבר פעל וזינב בהם לפחות שלוש פעמים בימי ההפוגה, בתקריות כמו בבית חאנון ושכונת שייח רדואן. האגוזים הכי קשוחים לפיצוח בצפון הרצועה נותרו במרחבים הקרובים לגבול עם ישראל – העיירה ג'באליה ושכונות תופאח ושג'אעיה.
לאורך השנים, חמאס העריך שצה"ל יפעל נגדו במלחמה באופן חזיתי, ויסתער קודם על המרחבים האורבניים הפלסטינים שסמוכים לגבול. כך היה במבצע צוק איתן, אז הצבא טיפל רק ב-30 המנהרות חוצות הגבול. טראומת שג'אעיה והנגמ"ש של גולני עדיין צרובות בשני צדי המתרס מאז. לכן, חמאס ריכז את גדודיו החזקים ביותר מול הגבול עם ישראל, במעוזים אלה, בהם כף רגלו של חייל צה"ל עדיין לא דרכה במלחמה, למעט בכיתור ג'באליה.
השבוע נראו סרטונים מטרידים משג'אעיה וסביבתה, בהם תועדו חמושי הזרוע הצבאית של חמאס מעבירים לאור יום חלק מהחטופים לידי הצלב האדום.
הנשק זורם לעזה מסיני
סוגיה נוספת שצה"ל יצטרך להתמודד עמה מגיעה מהאזור הדרומי של רצועת עזה, שמהווה כ-70% משטחה הגיאוגרפי: מרחב ציר פילדלפי שחוצץ בין מצרים, ישראל ועזה, מכרם שלום ועד לרפיח – עיר גדולה וחצויה בפני עצמה. ברפיח מרוכזת חטיבה גדולה של חמאס, ושולטות בה משפחות פשע שעשו את הונן מההברחות מסיני. זוהי חזית קשה בפני עצמה, שצה"ל עוד רחוק מטיפול בה.
במהלך המלחמה התגלה נתון מדהים: אלפים רבים מאמצעי הלחימה, שלל ממלחמת האזרחים בסוריה, ששימשו את כוחות הנוח'בה בפלישתם הרצחנית לישראל ב-7 באוקטובר, נכנסו לרצועה דרך הגבול עם סיני באופן עילי. לא במנהרות הברחה שצה"ל היה בטוח שהצבא המצרי השמיד, לא באופן נסתר, וגם לא דרך הים - אלא על גבי משאיות שחצו את מעבר רפיח, ובבטנן ארגזי תחמושת, טילי RPG רבים, מקלעים למכביר ונשק שזה עתה הושלם השימוש בו בעיראק ובסוריה. כל זאת קורה בשעה שצה"ל, לפי פרסומים זרים, משקיע את יהבו בעשור האחרון בתקיפות בוטיק כירורגיות בסוריה, במטרה למנוע את התעצמות חיזבאללה.
צה"ל ניצל את הפוגת האש לא רק להיערכות לוגיסטיות ולאישורי תוכניות, אלא גם לרענון של חלק גדול מהכוחות. לוחמים סדירים שנלחמים ברצועת עזה, הורשו לצאת לבסיסים עורפיים בדרום ולפגוש שם את הוריהם, אך לא לצאת הביתה. המפקדים נדרשו לקיים שיחות רבות בשבוע האחרון עם החיילים כדי להתמודד עם הקושי המנטלי הכרוך בירידת המתח בקרב החיילים הצעירים. העיבוד כפוי במהלך ההפוגה של המראות אליהם נחשפו בקרבות, הצפייה בסרטונים והתעדכנות בהלך הרוח הציבורי, כל אלו גורמים העלולים לייצר נפילת מתח שכזו.
מה חיזבאללה זומם?
בזירה הצפונית, שנדחקה לשולי התודעה בשבוע האחרון, חלה התפתחות יוצאת דופן בימים האחרונים: הפסקת אש שקטה, ולא פורמלית, שהופרה כמו בעזה בתקריות אחדות בהן שוגרו טילים מיירטים למטרות חשודות, חלקן התבררו כעופות מוכי גורל שטסו כמעוף המזל"ט משמי דרום לבנון למרחבי הגליל.
בין הצדדים נוצרה הבנה שקטה של נצירת אש בלתי פורמלית, אך זו נוצלה על ידי חיזבאללה להתחמשות מחדש במרחב הגבול וחיזוק עמדות צבאיות ליד קו העימות. בחלק מהמקרים הגיעו משאיות עם אמצעי חימוש שונים, בעיקר רקטות, לפעילי רדואן (יחידת העילית של חיזבאללה שמטרתה לפלוש לישראל) שבגבול. יחד עם זאת וככל הידוע, חיזבאללה עדיין לא שינע באופן מלא את גדודי רדואן שלו לדרום לבנון. מול ישראל, ישנם לחיזבאללה כרגע אלפים בודדים של פעילי רדואן - כש-100 מהם חוסלו כבר על ידי צה"ל. ייתכן שזו עדות לשמירה על מדיניות חיזבאללה לימי קרב מוגבלים מול ישראל ולא למלחמה כוללת, גם לאחר ההפוגה.
צה"ל מצדו החמיר קמעה את הוראות הפתיחה באש בימים אלו בצפון, ולא נרשמו תקיפות יזומות מצידו בשבוע החולף בדומה לחודש שקדם לכך. מלבד מספר גדודים סדירים, בעיקר מחטיבת כפיר ומחיל השריון עם טנקי מרכבה סימן 4 בעלי מעיל רוח, אלפי הלוחמים באוגדות המרחביות שמגנות על שטח אוגדת הגליל מפרוץ המלחמה, הם חיילי מילואים. אף אחד מהם לא יודע מתי ישוב לשגרת חייו האזרחית ולחיק משפחתו. בתמרון ברצועת עזה, לעומת זאת, עיקר הכוח הוא סדיר וצעיר מאוגדות החוד, מלבד חטיבות אוגדה 252 שמשתתפות בתמרון.
צה"ל מתכוון להמשיך לפעול על מנת שהזירה הצפונית תישאר משנית, למרות שהאויב שם הוא הגדול ביותר על ישראל, בזמן שעזה תיוותר כזירה עיקרית. כמו בגבול עזה, גם בצד הלבנוני של הגבול ניתן להניח שיש לחיזבאללה מנהרות התקרבות, בדומה לאלו שנגדעו על ידי צה"ל במבצע מגן צפוני בינואר 2019. מבחינת פיקוד הצפון, פלישה באמצעותן, או מהים ובאופן עילי וקרקעי היא בגדר אפשרות ריאלית. פיקוד הצפון תרגל בשנה החולפת, שלוש פעמים הקפצה של כוחותיו מול תרחיש של פלישת רדואן, בנוסף לתרגילים קטנים יותר של יחידות עילית.
עד כה חיזבאללה ירה יותר מ-1,000 רקטות שונות ועוד מאות טילי נ"ט למרחב הגבול, בעיקר מול מטרות צה"ליות. על הירי הרחוק יותר, לכיוון הקריות ונהריה, אחראית שלוחת חמאס בדרום לבנון -שכמה מבכיריה חוסלו לפי פרסומים זרים ע"י צה"ל, ליד צור, בחודש האחרון. בעוד שהקבינט עדיין לא הכריע כיצד לנהוג בחיזבאללה ולהשיב את האמון של מאות אלפי תושבי הצפון הקרובים לגבול כדי שיוכלו לחזור ולחיות שם, בצבא הבהירו לדרג המדיני ש"קרב הגנה, מוצלח ככל שיהיה כפי שהשיג הצבא בחודש האחרון – לא מכריע מלחמות".
בינתיים צה"ל מנסה להיערך גם לאחד האתגרים המורכבים ביותר מול חיזבאללה: הקושי לגלות מזל"טים תוקפים ובהתאם לספק התרעה לכוחות ולאזרחים שעוד נותרו באזור. חיזבאללה הצליח לפחות ארבע פעמים להחדיר ולפוצץ מזל"טים חמושים בחודש האחרון וגם לפצוע כך חיילים. בשבוע האחרון הוכנסו אמצעים חדשים וטכנולוגיים שאמורים לשפר את המענה בחשיפת כלי הטיס הקטנים שטסים לאט ובגובה נמוך ולכן זיהויים קשה. זו הסיבה להתרבות אזעקות השווא בצפון, ואלו עשויות להתרחב עם חידוש הלחימה גם בזירה זו.
