שופט בית המשפט העליון לשעבר סלים ג'ובראן, שהיה האזרח הערבי הראשון בישראל שמונה לשופט עליון קבוע, הלך היום (שישי) לעולמו בגיל 76 בעקבות מחלה קשה. הוא הותיר אחריו את אשתו, נינה, ארבעה ילדים ושמונה נכדים. הלווייתו תתקיים ביום ראשון בשעה 15:00 בכנסייה המארונית בחיפה.
ג'ובראן נולד בחיפה ב-1947. ב-1963 סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר "טרה סנטה" של המסדר הפרנסיסקני בעכו וב-1968 סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1982, לאחר שעבד כעורך דין פרטי, הוא מונה לכהונת שופט שלום בחיפה. במרץ 1993 קודם לבית המשפט המחוזי בחיפה.
השופט ג'ובראן מונה לתפקיד בעליון בשנת 2003, תחילה כשופט בפועל וב-2004 קיבל מינוי קבע. הוא זכה להיות האזרח הערבי הראשון במינוי של קבע בבית המשפט העליון, והוא קיבע את הדרך לבאים אחריו. קדם לו בעליון עבד א-רחמן זועבי, אך הוא כיהן כשופט במינוי זמני בלבד. אף שמונה על תג "השופט הערבי" בבית המשפט העליון, פסקי הדין שלו הצטיינו במקצוענות וענייניות המשקפות את הנרטיב המשפטי. מלבד זאת הוא הדגיש מאוד את ערך השוויון, זכויות מיעוטים, הכלה חברתית ואנושיות רבה. אי לכך, בפסיקות עקרוניות שהתכתבו עם חשש מפגיעה בזכויות מיעוטים נותר השופט ג'ובראן לא אחת בדעת מיעוט. עורכי דין ופרקליטים אהבו להופיע באולמו בשל אורך הרוח והאנושיות שלו.
טקס הפרישה של השופט סלים ג'ובראן
(צילום: הרשות השופטת / לע"מ)
ביוני 2017 מונה לכהונת משנה לנשיאת בית המשפט העליון, ועוד קודם לכן הוא כיהן גם כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20. באותה שנה, עם הגיעו לגיל 70, פרש לגמלאות.
השופט ג'ובראן אמר בטקס הפרישה שלו מבית המשפט העליון: "בהגיעי לגיל 70 וכמצוות המחוקק היום נפרד אני מבית המשפט העליון בתום 35 שנות שיפוט, כמחצית שנות חיי הייתי בשלוש הערכאות השיפוטיות. מתינוק פליט בסירה מטלטלת לביירות ב-1948 זכיתי לשבת בערכאה השיפוטית העליונה בישראל. דומני שאין לי אלא להודות לבורא עולם על זכות זו. בגיל צעיר מאוד זכיתי להתמנות לשופט וראיתי בתפקידי משום שליחות כפולה: האחת להכריע באופן צודק במחלוקות, והשנייה להיות ככל יכולתי גשר לקרוב בין יהודים וערבים במדינת ישראל'.
השופט ג'ובראן הוסיף באותו אירוע: "יחסי יהודים-ערבים ודו קיום במדינה הוא בנפשי ובדמי. בנושא זה העמקתי ועסקתי מאז שאני מכיר את עצמי, ואני סמוך ובטוח כי אעסוק בנושא החשוב הזה גם לאחר פרישתי. המיעוט הערבי והרוב היהודי בישראל חולקים רבות במשותף אך נבדלים בתרבות, בזהות ובמעמד החברתי והכלכלי. הבדלים אלה יוצרים בהכרח שוני וניגוד בהשקפות ובאינטרסים בין שתי הקבוצות. יחד עם זאת על משטרנו הדמוקרטי לפעול לסגירת הפערים בין הקבוצות תוך שמירה והכרה בשוני התרבותי. יש למנות ולהוסיף עוד שופטים ערבים בכל הערכאות במערכת המשפט. יש לאפשר לאזרחים ערבים לבטא בחיים הציבוריים, באופן נאות ומכובד, את תרבותם וזהותם. בעניין הקצאת הקרקעות, מצופה מהמדינה לנהוג באזרחים על פי עקרונות שוויוניים. הייתי רוצה לראות חברה ישראלית סובלנית תוך כבוד הדדי ודו קיום בשלום בין שני העמים".
ג'ובראן כיהן בין השאר גם כחבר הנהלת המרכז היהודי-ערבי באוניברסיטת חיפה, חבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת חיפה ובעוד תפקידים.
בין פסיקותיו הבולטות היו דחיית ערעורו של הנשיא לשעבר משה קצב על הרשעתו באונס, דעת מיעוט נגד חנינה לעבירות שבוצעו במהלך ההתנתקות ב-2005, הכללת יישובים ערביים במפת האזורים בעדיפות לאומית של הממשלה ועוד. הוא גם היה שותף למיני סערה כאשר לא שר את "התקווה" במהלך טקס החלפת השופטים, אך זכה לגיבוי מחבריו שגרסו כי אין להכריח את אזרחי המדינה הערבים לשיר מילים שאינן מדברות אליהן או משקפות את שורשיהם.
נשיא המדינה, יצחק הרצוג, ספד: "קיבלתי בצער רב את הידיעה על פטירתו של סלים ג'ובראן, שופט בית המשפט העליון בדימוס, שהלך לעולמו לאחר מחלה קשה. במשך עשרות שנים ישב השופט ג'ובראן על כס המשפט ומילא את מחויבותו לדמוקרטיה הישראלית תוך שהוא נוהג במקצועיות, אחריות ונועם הליכות שהיו לסימן ההיכר המובהק שלו. השופט ג'ובראן פרץ דרך, בין היתר, בהיותו השופט הערבי הראשון בבית המשפט העליון במינוי קבע, וזכה לכהן אף כמשנה לנשיאה. הוא ייזכר בקורותיה של מערכת המשפט הישראלית כאיש אשכולות, אשר הקפיד בכבוד האחר וייצג קו ערכי, מנומק ורגיש. תנחומיי למשפחתו ולכל אוהביו".
היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה ופרקליט המדינה עמית איסמן הביעו צער על מותו של השופט, וציינו כי ג'ובראן היה "מגדלור של צדק וזכויות אדם. שופט שראה בשיפוט מלאכת קודש ייעוד ומטרה, ונתן ביטוי מעשי, מדי יום ויום, לערכים 'כבוד האדם', 'רעות', 'שוויון', 'דו-קיום' ו'סובלנות'".
