הר הבית, שעליו שכנו בתי המקדש וכעת נמצאים עליו מסגד אל-אקצא וכיפת הסלע, נחשב לאחד האתרים המסקרנים ביותר בעולם מבחינה ארכיאולוגית. אבל בגלל הרגישות, והעובדה שהמקום הזה הוביל ללא מעט סכסוכים, מעולם לא נערך בו מחקר ארכיאולוגי מעמיק. הארכיאולוגים טוענים: "מדובר בהחמצה גדולה".
בשנים האחרונות התגלו ממצאים חשובים מדגימות ארכיאולוגיות שנלקחו במסגרת עבודות תשתית של הווקף הירדני בהר, אבל בסופו של דבר מדובר בדגימות שטחיות ולא מקיפות. "כציבור אנחנו עדיין לא מבינים מה הערכים שיש להר הבית, בלי קשר לדת כזו או אחרת", אמר ד"ר יובל ברוך, מנהל מחוז ירושלים ברשות העתיקות.
כשחוזרים אחורה ומנסים להבין את ההתפתחויות בהר הבית מבחינה ארכיאולוגית, רואים ישר את המבנה של ההר – מתחם מוגבה ומישורי. בעבר הטופוגרפיה של ההר הייתה תלולה מאוד, אבל הבנייה המסיבית, שהגיעה לשיאה בימי הורדוס, שינתה את המבנה של הר הבית.
"הורדוס הרחיב את הר הבית לגודל של 144 דונם, שזה בערך 11 מגרשי כדורגל", הסביר ד"ר ברוך. "זה המתחם הקדוש הגדול ביותר בעולם העתיק. הורדוס לא רק הרחיב את הר הבית, אלא הגדיל והעצים את המבנה של בית המקדש והפך אותו ל'דבר הנאה ביותר שנמצא מתחת לכיפת השמיים'".
בימי הורדוס בית המקדש הפך לפאר אדריכלי של ממש, באיכות בנייה שכללה דיוק רב, שכלולים טכנולוגיים ותקציבי עתק – וכך התחזקה דמותו של הורדוס כמלך שאפתן ומגלומן.
במחצית המאה השביעית לספירה, עם התפתחות האיסלאם, אימץ הנביא מוחמד מסורות ואמונות מדתות מונותאיסטיות אחרות, ובין היתר גם את האמונה בקדושת ירושלים. בעשור הראשון לפעילותו של הנביא מוחמד המאמינים התפללו לכיוון ירושלים, עד שפעילות הנביא התחזקה במדינות ערב. בהמשך אימץ האיסלאם מסורת שלפיה מוחמד עלה השמיימה מאבן השתייה בהר הבית – וכך שתי הדתות, היהדות והאיסלאם, ייחסו יחד קדושה לאותו המקום.
המחקר הראשון על ההר
למרות החשיבות העצומה של המקום, מעולם לא בוצעו חפירות ארכיאולוגיות משמעותיות בהר הבית. "בכל התקופות שעברו מאז המאה השמינית ועד למלחמת ששת הימים, האתר לא היה פתוח בפני ארכיאולוגים ולא ניתן היה לבצע חפירות ארכיאולוגיות בשטח ההר", אמר ד"ר ברוך.
בזמן השלטון הטורקי ניתנה גישה מוגבלת לארכיאולוגים, והם יכלו לבצע מיפוי ותיעוד של מונומנטים היסטוריים אבל לא לחפור בשטח ההר.
כל המחקר הארכיאולוגי שקיים כיום בנוגע להר הבית מבוסס על מחקר שנעשה במאה ה-19. אחד הארכיאולוגים הראשונים שהצליחו לבצע מחקר בהר הבית היה הארכיאולוג הבריטי צ'ארלס וורן, שהגיע תחת חסותה של הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל לפני כ-150 שנה.
בגלל סירוב הווקף לאשר לו לחפור בהר, וורן נאלץ לחפור פירים שהגיעו לעומק של עד 30 מטרים מסביב להר הבית, וכך למעשה ייסד את מחקר כותלי הר הבית. כיום, לא ניתן לבצע מחקר דומה משיקולים פוליטיים-אזרחיים.
מחקר חשוב נוסף שנעשה בהר הבית נערך על ידי האדריכל והארכיאולוג הגרמני קונרד שיק, שהצליח למפות את המערכות התת-קרקעיות של הר הבית באמצעות 49 בורות ותעלות שחפר.
בשנות ה-30 של המאה הקודמת פקדו רעידות אדמה חזקות את ארץ ישראל, וחלקו הדרומי של הר הבית נפגע, כמו גם מסגד אל-אקצא ששוכן בו. "הארכיאולוגיה הייתה חשובה לשלטון הבריטי, אז הם ניצלו את הקשרים הטובים שלהם עם המופתי חאג' אמין אל-חוסייני והצליחו לבצע מחקר ארכיאולוגי תוך כדי שיקום הריסות המסגד", סיפר ד"ר ברוך.
מי שערך את הסקר בהר היה הארכיאולוג הבריטי רוברט ויליאם המילטון, שהצליח לאסוף פריטים שחלקם מוצגים כיום במוזיאון רוקפלר, וחלקם במוזיאון האיסלאמי בהר הבית. אבל העבודות לא חדרו מספיק לעומק הקרקע, כך שהממצאים שהתגלו היו מהתקופה האיסלאמית ולא מתקופות קדומות יותר.
במחקר שנעשה אז נמצאו גם שרידי מסגד קדום שחלק מחומרי הגלם ששימשו לבנייתו נלקחו ממבנים קדומים יותר. כך למשל, נמצאו כמה קורות עץ עתיקות שמתוארכות לתקופת בית ראשון ושני.
הארכיאולוג שלא שיתף בממצאים, והרס העתיקות בהר
עם תום המנדט הבריטי בארץ ישראל אירע מקרה חמור מבחינה ארכיאולוגית בהר הבית. "הירדנים החליטו לשקם את כיפת הסלע, דבר שלווה בהחלפת המערכת ההנדסית שלה", סיפר ד"ר ברוך. "למקום הגיע ארכיאולוג שביצע חפירה משמעותית, עד הסלע עצמו, אבל הוא לא פרסם את הממצאים שלו. זו פרשייה של איבוד אינפורמציה ברמה הכי גדולה".
לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור העיר העתיקה עברה השליטה בהר הבית לישראל, אבל תפעול האתר והאחריות עליו בפועל הוטלו על הווקף הירדני.
אחת הפעולות הראשונות שעשתה ממשלת ישראל לאחר המלחמה הייתה ביצוע חפירות ארכיאולוגיות בעיר העתיקה ובעיר דוד, אבל בהר הבית עצמו לא נעשתה חפירה ארכיאולוגית כדי לא לפגוע ברגשות המוסלמים.
"הסטטוס-קוו מגביל את האפשרות של הארכיאולוגים לפעול בהר הבית", אמר בתסכול ד"ר ברוך. "למרות זאת, לפעמים יש הזדמנות לחפור תוך כדי ליווי עבודות תשתית שמבצע הווקף".
בשנת 2009 ביצע הווקף עבודות להחלפת מרצפות צפונית לכיפת הסלע, וד"ר ברוך שהתלווה לפקח על העבודות ניצל את ההזדמנות, חפר על השביל וגילה מתחת לאדמה מבנה ענק באורך של כ-40 מטרים.
"הצלחנו לתעד את המבנה ולתארך אותו למאה התשיעית", סיפר. "זה מבנה גדול וחשוב שלא היה מוכר בתולדות ההר בכלל". שנה קודם לכן, במהלך עבודות של הווקף להחלפת כבלי חשמל, גילו ד"ר ברוך וצוותו שכבת קרקע הומוגנית שמתוארכת לתקופת בית ראשון.
עבודות הווקף לא תמיד סייעו למחקר הארכיאולוגי, ופעמים רבות הן גרמו נזק חמור ביותר לממצאים הארכיאולוגיים שעל ההר. כך למשל קרה בזמן העבודות שביצע הווקף בשנות ה-90 בחלקו הדרומי של ההר, באורוות שלמה. "בפעולה חד-צדדית, הווקף יצר פתח חירום ענק באמצעות חפירת בור בעומק של 14 מטר ובגודל של 30 על 30 מטרים".
"הרשויות לא עצרו את זה, וכל העפר שבתוכו שכבות עם ממצאים ושכבות היסטוריות הושלכו מחוץ להר הבית", תיאר בעצב ד"ר ברוך. "אותו עפר מסונן כיום במסגרת פרויקט סינון עפר הר הבית, אבל כשהממצאים מאבדים את ההקשר שלהם קשה מאוד לחבר אותם לסיפור אחד שלם".
חוסר היכולת לבצע מחקר מקיף בהר הבית מתסכל מאוד את הארכיאולוגים כבר שנים ארוכות. "מסתכלים על הר הבית היום בעיניים אמוניות, אבל אנחנו כציבור עדיין לא מבינים מה הערכים האחרים שיש על ההר. מה הערכים האמנותיים שיש בו? מה הערכים התרבותיים וההיסטוריים שלו? בלי קשר לדת כזו או אחרת.
"צריך להבין, מי שלא מבקר בהר הבית זה כמו לבקר באתונה ולא לבקר באקרופוליס, או לבקר במצרים בלי להיות בפירמידות. זה הסיפור המרכזי של היהדות ושל ירושלים", סיכם ד"ר ברוך. "אצלנו משום מה אתרים כמו עיר דוד מקבלים מעמד גדול – אבל האתר החשוב ביותר נמצא במרחק של 200 מטרים משם".
פורסם לראשונה: 10:59, 15.09.20
