ראש העיר המיתולוגי של באר שבע הלך לעולמו: יעקב טרנר, ששימש כטייס קרב וכבכיר בחיל האוויר ולאחר מכן כמפכ"ל המשטרה וכראש העיר באר שבע, הלך לעולמו בגיל 89.
בנו, יואב, סיפר כי "בזמן האחרון אבא לא הרגיש כל כך טוב, זו סופה של תקופה קשה אצלנו במשפחה. זכינו לאבא תומך ומדהים, עברנו איתו כברת דרך בבסיסים. הוא היה איש של אנשים. זכינו לאבא שהשאיר מורשת גדולה. הוא היה אבא מצחיק ושטותניק. היה לוקח אותנו לטיולים בשבתות. יש לנו זיכרונות ילדות מופלאים ממנו".
יואב טרנר על פטירתו של אביו
(צילום: מיקי שמידט)
טרנר, שהתגייס לצה"ל בשנת 1953, פיקד במלחמת ששת הימים על טייסת 107 ("אבירי הזנב הכתום"), והוביל מבנים לתקיפת שדות תעופה במסגרת מבצע מוקד שפתח את המלחמה. באחת מהגיחות נפגע מטוסו מאש נ"מ, אך הוא הצליח להנחית את מטוסו הפגוע בישראל.
מספטמבר 1967 עד יולי 1969, כולל במלחמת ההתשה, פיקד על טייסת 110 ("אבירי הצפון"). ב-1972 מונה למפקד בית הספר לטיסה, במהלך מלחמת יום הכיפורים לחם כטייס פנטום בטייסת 107. ב-1977 הוענקה לו דרגת תת-אלוף, ובשנים 1977–1981 פיקד על בסיס חצרים. תפקידו האחרון בצה"ל היה ראש להק כוח אדם של חיל האוויר, והוא השתחרר ב-1985 אחרי 32 שנות שירות. בסך הכל ביצע במסגרת שירותו כטייס קרב מעל 300 גיחות מבצעיות מעבר לקווי האויב.
אחד הפרויקטים האהובים עליו היה הקמת מוזיאון חיל האוויר בחצרים לפני כ-28 שנה. רבים זוכרים את הפרסומת שלו ברדיו ובה הוא מצהיר כי המתחם נמצא "רק חמש דקות מבאר שבע". גם לאחר שחרורו מצה"ל המשיך טרנר להטיס את מטוסי המוזיאון, עד שהגיע לגיל 75. לאחר מכן שימש כמפכ"ל המשטרה בין 1990 ל-1993, וכראש העיר באר שבע בין 1998 ל-2008.
ראש העיר באר שבע המכהן, רוביק דנילוביץ', ספד לטרנר: "אנו נפרדים בכאב גדול מראש העיר השביעי של באר שבע, מפכ״ל המשטרה לשעבר וטייס קרב-תא״ל בחיל האוויר, יעקב טרנר ז"ל. מעל הכל יעקב טרנר היה בן אדם, מענטש. איש אוהב עמו ומדינתו, מסור כל כך, אכפתי ואוהב הבריות. טרנר סימל את הישראלי היפה, זה שלוקח אחריות, לא נרתע לעולם מאתגרים קשים, תמיד מתייצב ראשון לדגל, למען המולדת".
דנילוביץ' כתב כי "תרומתו של טרנר לבאר שבע, באחת התקופות הקשות שלה, הייתה אדירה. הוא לא היסס לקבל החלטות קשות וגורליות, לטובת העתיד של המטרופולין. החיוך הכובש שלו, פניו המאירות וטוב ליבו, יחסרו לנו כל כך. בשנים האחרונות זכינו לארח אותו מספר פעמים בעיר, לחגוג לו יום הולדת ולקחת אותו לסיור בפרויקטים החדשים ברחבי עיר. הוא כל כך שמח והתרגש".
על שמו של טרנר נקרא אצטדיון הכדורגל העירוני בבאר שבע. בקבוצה ספדו לו וכתבו כי "הייתה לנו הזכות לארח אותו במעמד פתיחת האצטדיון". גם בעמותת "וסרמיליה" של אוהדי הפועל באר שבע ספדו: "כבוד לעיר ולמועדון הכדורגל שלנו שהאצטדיון קרוי על שמו. בכל שער אנו זועקים משמחה: This is Turner. טרנר שלנו! תנחומים וחיבוק חם ואוהב לבנים היקרים: איתי, יואב וציקי, שעטפו את אביהם באהבה, במסירות רבה ובחום לאורך כל השנים, במיוחד לאחר מותה של רעייתו האהובה, אריאלה ז"ל".
דבריו של אלוף גורן
(צילום: מיקי שמידט)
אלוף במיל' רן גורן, לשעבר סגן מפקד חיל האוויר ומפקד טייסת 107, סיפר ל-ynet כי "הלך לעולמו חבר. חבר לנשק, אבל גם חבר אישי. אני עם טרנר משנות ה-60 המוקדמות, פחות או יותר ביחד. לא תמיד באותם מקומות, אבל גם הרבה ביחד בטייסות משותפות באותו בסיס ואחר כך גם בחיל האוויר". גורן אמר כי "הוא היה איש מיוחד, יוצא דופן מבין מפקדי חיל האוויר. היה לו כמובן את כל מה שצריך בשביל להיות טייס מעולה ומפקד - מפקד טייסת, מפקד בסיס אבל בנוסף להיותו איש של אנשים היה לו גם שאר רוח וחשיבה מחוץ לקופסה עם הרבה מאוד יוזמות לא-שגרתיות, לאו דווקא בתחום המבצעי.
"הוא כמובן היה מאוד ממוקד, מיינדד כמו שאומרים, בנושא של כוח אדם לאורך כל הדרך, גם כמפקד יחידות לוחמות וכמובן כראש להק כוח אדם בחיל האוויר. טרנר התבלט ביצירתיות, חשיבה יצירתית, המון הומור. אני זוכר שכשהגעתי לטייסת מיסטר ממש בשנת 63 היה לטייסת ספר השמצות, ככה קראו לזה, כל מיני בדיחות שהחבר'ה התבדחו אחד על השני, אבל מי שריכז וכתב את הספר, זה היה טרנר. היה לו הומור משובח. אני זוכר גם את הפתקים שהוא היה כותב לי, גם כשהייתי כבר מפקד, מפקד כנף או מפקד יותר בכיר, היה נותן מין פידבקים כאלה, מצד אחד בהומור וברוח טובה, אבל מצד שני לפעמים מאוד מדויקים ולפעמים גם מרמזים על ביקורת. אספתי את הפתקים האלה, יש לי את כולם, זה דבר שלא היה לי עם אף מפקד אחר בחיל האוויר".
בביטאון חיל האוויר פרסמו בשנת 2010 כתבה על הטיסה האחרונה שלו בחיל האוויר. ב"ניגוד לרוב הטייסים, שעוזבים את הקוקפיט בסביבות גילי ה-50 לחייהם, הוא הצליח למתוח את הגבול עוד 20 שנים תמימות, בטיסה על המטוסים ההיסטוריים", כך נכתב.
בכתבה הוא צוטט: "אני מודה על כך שחיל האוויר נהג בי בהגינות רבה ואפשר לי לטוס עד גיל 75. זה גיל לא שגרתי, אין טייסים בני 75 בחיל. בחיים האזרחיים יש, אבל שם הכללים אחרים והמגבלות שונות. 20 השנים הנוספות שטסתי מעבר לחבריי לקורס, הן בראש ובראשונה כי התמדתי לטוס על הסטירמן ועל ההרווארד, עם כל הקשיים שיש בטיסה עם גלגל זנב ופרופלור. בסך הכל הצלחתי להעביר 55 שנות טיסה בשקט ובהצלחה, ללא תקלות מיוחדות. היה ברור שאני שומר על אלגנטיות בטיסה. אם יקרה לי הדבר הכי קטן, אני גוזר על עצמי הפסקת טיסות. לכן אני צריך להיות ממושמע יותר מכל אחד אחר בחיל. הטיסה הזו על המטוסים של המוזיאון הייתה בונוס, שיש לשמור עליו מכל משמר".
השתתפו בהכנת הכתבה: שי מוגילבסקי
