המפגש המרגש של גילעד מזמר ועופר אוחנה בבית החולים
(באדיבות המשפחות)
גילעד מזמר ואמו מירב הגיעו לפני כמה ימים אל המרכז הרפואי הדסה בירושלים לבקר את עופר אוחנה מקריית ארבע, שנפצע קשה מאוד לפני כחודשיים בפיגוע שהתרחש ביישוב. לא היה זה עוד ביקור: אוחנה, חובש ונהג אמבולנס, היה זה שהציל במו ידיו את חייו של מזמר, שנפצע אנוש מדקירה בצוואר בהיותו חייל. "זה היה מרגש עד דמעות", סיפר אוחנה על המפגש, "נזכרתי ברגעים שלא חשבתי שגילעד יחיה. נלחמתי בידיים לעצור את הדימום שהיה לו מהצוואר ומהראש. שמחתי מאוד שהם הגיעו אליי לבית החולים".
2 צפייה בגלריה
"יש בינינו אחדות גורל". עופר אוחנה (מימין) עם גילעד מזמר ואמו מירב
(צילום: באדיבות המצולמים)
ב-26 באוקטובר 2015, בהיותו חייל בחטיבת השריון 188, נפצע כאמור מזמר (27) אנושות בסמוך לקריית ארבע, לאחר שמחבל חמוש בסכין דקר אותו דקירה עמוקה בצוואר. "תגברנו אז את גבעתי", משחזר גילעד, "הבאנו ארוחת בוקר לחיילים שהיו בעמדה על כביש 60. בזמן שהם אכלו, אנחנו שמרנו. מחבל התקרב אליי ובעשירית השנייה שלא הסתכלתי הוא שלף סכין ורץ לעברי. ניסיתי לברוח ממנו ואחד החיילים גם ירה לעברו. המחבל דקר אותי בחלק העליון של הצוואר. הספקתי להסתובב ולירות לעברו. חיסלתי אותו אבל בשל הדקירה נקרע לי העורק הראשי".
מזמר מוסיף ומשחזר: "מאותו רגע ניסו להשאיר אותי בהכרה עד הגעת האמבולנס. החזיקו לי את הפצע. ברגע שהגיע האמבולנס עופר המשיך להחזיק לי את הפצע המדמם בצוואר. בזמן שלקחו אותי לבית החולים שערי צדק, מתנדב נוסף, אהרון אדלר, שלקח מנות דם מבית החולים, פגש את האמבולנס שלנו בדרך. הוא זרק את האופנוע שלו ועלה לאמבולנס, עזר במתן מנות דם שכבר התחילו להיגמר. איבדתי קרוב לארבעה ליטר דם והייתי בסכנת מוות. פחות מאחוז בשביל לשרוד. עופר החזיק אותי, עם היד שנפצע בה כעת, עד שהגעתי לחדר הטראומה, ומשם לחדר הניתוח. המנתח אמר לי שמקרה כמו שלי זה פעם בקריירה".
"נזכרתי ברגעים שלא חשבתי שגילעד יחיה. התפללתי עליו"
אוחנה: "הגעתי אליו ראשון עם האמבולנס. המחבל היה הרוג וגילעד דימם מהצוואר ומהראש. לחצתי עם היד על מקום הדימום בצוואר וכך נסענו לחדר הטראומה. הצוות בבית החולים התחיל לטפל גם בי, כי לאחר הלחיצה הארוכה לא יכולתי להזיז את היד".
מה אתה זוכר מהנסיעה באמבולנס עם גילעד?
"הוא היה בהכרה בדרך. אמרתי לו: 'אתה חייב להחזיק מעמד', למרות שבתוך תוכי לא כל כך האמנתי שהוא יחזיק מעמד. התפללתי עליו, הורדתי דמעות. זוכר שהוא שאל איך נודיע להורים שלו. אמרתי לו: 'אל תדאג, הכל יהיה בסדר'. אין הרבה אנשים שהיו במצב שלו וניצלו. זה היה נס משמיים. מאז אני בקשר עם אמא שלו ואיתו. אמא שלו מקפידה לשלוח לי איחולי חג שמח. כשהוא היה פצוע הגעתי כל יום כמעט לבקר אותו".
גילעד: "הייתי מורדם ומונשם במשך יומיים ולאחר היציאה מבית החולים עברתי שיקום ארוך, נפשי בעיקר. אני סובל מפוסט-טראומה לא פשוטה שתופסת הרבה רבדים ושכבות בחיים שלי".
הוא מוזיקאי בנשמה ועוסק בכך גם לפרנסתו, מנגן בהפקות גדולות. "אני מנגן בגיטרה מגיל עשר", גילעד מספר, "האהבה לנגינה הייתה חלק חשוב מאוד בשיקום שלי. הנגינה היא המקצוע שלי. אני בוגר תואר ראשון במוזיקה רב-תחומית. יש לי להקה בשם 'סופה'. בנוסף, אני מנצל את הידע שלי כדי ללמד נגינה".
לפני כחודשיים, ב-28 באוקטובר 2022, מוצאי שבת, התקבל דיווח על פיגוע בקריית ארבע, לאחר שמחבל ירה לעבר אב ובנו שהגיעו לערוך קניות. הבן נפצע קל. אביו נפגע באורח אנוש ובהמשך נקבע מותו.
"לא הייתי תורן באותו הערב", משחזר אוחנה בן ה-51, "הגעתי למקום עם עוד חובש ברכב הפרטי שלי. ראיתי רכב מחורר מירי ויהודי יושב בתוכו עם פגיעת ראש קשה, נושם נשימות אחרונות. התחלתי לטפל בו. היו מסביבי ערבים וגם מישהו עם גלימה חומה שלא התייחסתי אליו, כי חשבתי שהוא עוד אחד מהערבים שהיו שם, עד שאותו מחבל הוציא רובה וירה בי ממרחק קצר.
"נפגעתי מכדור ביד וכדור בבטן. ברחתי לכיוון בית של ערבי כדי לתפוס מחסה. החובש שהיה איתי רץ אחריי. הוא שם לי חוסם עורקים על היד כי היה לי דימום מסיבי, ואז איבדתי את ההכרה. פינו גם אותי לשערי צדק. הייתי במצב קשה מאוד, מורדם ומונשם למשך יומיים-שלושה. בהמשך הועברתי להדסה ואני עדיין מאושפז".
גילעד מספר כי שמע על הפציעה של עופר בתקשורת. "הייתי בשוק", הוא מספר, "כאב לי לשמוע שהוא הפצוע. עופר היה תמיד קרוב לאש, מציל חיים המון שנים, ובסוף גם הוא נפצע. אמא ואני הגענו אליו לשיקום בהדסה. זה היה כל כך מרגש. היו דמעות, הרבה רגשות שעלו. דיברנו על האירוע שלי ועל האירוע שלו. על המצב הנפשי שאסור להזניח. עופר הוא איש של חסד, אדם שהציל חיים כמעט מדי יום. באתי אליו כי אני חייב לו את החיים שלי".
עופר מסכם: "כבר 30 שנה שאני מטפל באנשים, ראיתי הכל. ביני ובין גילעד יש אחדות גורל".
