בסיפור הזה כל נורות האזהרה נדלקו אבל אף אחד לא הצליח למנוע את סופו: אבישג פחימה ואבישג בשה היו חברות טובות. הכי טובות. אבישג ואבישג. הן גדלו יחד מכיתה ד' באחת השכונות החרדיות של ירושלים, ליוו זו את זו במהלך הלימודים באולפנה ובשנת השירות הלאומי, הסתובבו באותה חבורה ובאופן כללי היו בלתי ניתנות להפרדה. בשנתיים האחרונות חלקו חדר משותף ותיכננו את העתיד שלהן. אחיות שמדברות על הכל. בלי סודות.
"לא מזמן חזרנו מחתונה של חברה משותפת", מספרת אבישג בשה. "נסענו באוטובוס והתחלנו לדבר. כל אחת סיפרה איך היא מדמיינת את החתונה של עצמה. אבישג אמרה לי, 'בחתונה שלי לא יהיו הרבה אנשים. יבואו רק החברות הטובות, נרקוד בכיף שלנו, ויאללה הביתה'. היא גם לא תיכננה להתאפר בחתונה שלה. היא רצתה לבוא כמו שהיא, נקייה".
החברות כבר לא ירקדו בחתונתה של אבישג פחימה ז"ל. למעשה, האיש שעימו התארסה לפני כמה חודשים, דוד נתנזי, יושב כעת במעצר בחשד שגרם למותה. לפני שבועיים, בשבת בבוקר, מצאו אותה חובשים של מד"א בדירה הקטנה שחלקה עם נתנזי בשכונת קטמון, כשהיא ללא רוח חיים, ובגופה כמות גדולה של משככי כאבים. גופתה נטמנה בהר המנוחות. בת 22 הייתה במותה.
בחמשת החודשים הקצרים שבהם ניהלה מערכת יחסים עם נתנזי התרחקה אבישג מכל מכריה ובני משפחתה. הבחורה האנרגטית, עם העיניים הגדולות והחיוך הממיס, תלמידה מצטיינת ועובדת חרוצה, לוחמת טאקוונדו עם בעיטה קטלנית – הלכה ונמוגה. חבריה ומשפחתה של אבישג מספרים לנו השבוע איך הבחור שבו התאהבה בנה סביבה, באיטיות מחושבת, חומה בצורה. הרבה אנשים אהבו את אבישג – "אבוש" כפי שקראו לה חבריה - אבל את החומה הזו של נתנזי אף אחד לא הצליח לחדור.
למי שהתעניין השיבה אבישג שהכל בסדר. יותר מבסדר, מושלם. שהיא עומדת להתחתן עם נסיך חלומותיה. ארבעה ימים לפני מותה, כשניסתה לספר שהנסיך הזה הוא בעצם מפלצת, זה היה מאוחר מדי. בשיחת טלפון בהולה לאחת החברות היא זעקה, לראשונה, לעזרה. אבל החברים הנאמנים של אבישג כבר לא יכלו לעזור לה. גם הניסיון הנואש של הוריה להחזיר אותה הביתה, כשל. אפילו ידה של המשטרה, שנקראה להתערב יומיים בלבד לפני שמתה, הייתה קצרה מלהושיע.
באופן פרדוקסלי דווקא אישיותה החזקה – פיזית ונפשית – של אבישג, היא זו שמנעה ממנה את העזרה שכל כך הייתה צריכה, וסייעה למותה. החברים הקרובים, שהעריצו אותה וראו בה השראה, סמכו עליה. ידעו שאם מישהו פוגעני כלפיה, היא פשוט תקום ותלך. שאם מישהו אלים כלפיה, היא תשחרר לו את אחת מבעיטות הטאקוונדו המפורסמות שלה. "תמיד חשבנו עליה שהיא זו שיודעת מה נכון", אומרת אבישג בשה. "היא בן אדם שהתמודד עם הרבה בחיים, והאמנו שגם עם זה היא תדע להתמודד. מתברר שטעינו".
סיפור מותה של אבישג פחימה מורכב מאוסף של נורות אזהרה, דגלים אדומים שקל להבחין בהם בדיעבד. בדיוק בגלל זה, זה סיפור שכל אחד צריך להכיר. בני משפחתה וחבריה האבלים של אבישג משרטטים עבורנו השבוע, שלב אחר שלב, את החודשים האחרונים בחייה ואת הדינמיקה של מערכת היחסים המסוכנת אליה נשאבה, זו שהסתיימה באופן הטרגי ביותר. "אם זה קרה לה", אומרת אבישג בשה, "זה יכול לקרות לכל אחת".
לפני שעברה להתגורר עם נתנזי, גרה אבישג במדרשה שליד הגבעה הצרפתית בירושלים. שם חיות יחד 18 בנות חרדיות, כולן רווקות בשנות ה-20 המוקדמות לחייהן. הבנות, ששוכרות כאן חדר, עובדות או לומדות במהלך היום, ובערב שבות למדרשה, שם הן מקבלות שיעורי תורה מהרבנית המנהלת את המקום. זו דירה צנועה, ללא מזגנים, והקור חודר עצמות. על קירות הסלון תלויות תמונות של הרבנים כדורי, עובדיה יוסף ו"הסטייפלר", אביו של הרב קנייבסקי. הקישוטים הם פרחי פלסטיק ותמונות נוף מיושנות שנתונות במסגרות עץ. "בת מלך יקרה, בישלת? אכלת? אנא שימי לב לסדר ולניקיון", נכתב בשלט קטן שהוצב מעל המטבחון המשותף.
מיטתה של אבישג פחימה עדיין מוצעת בסדינים הסגולים שלה, השמיכה מקופלת בקפידה ומתחת לכרית מונח ספרון "קריאת שמע על המיטה". בפינת החדרון שולחן משרדי זעיר, שעליו שקדה במשך שעות במסגרת לימודיה לתואר ראשון בראיית חשבון במכון טל, קמפוס אקדמי המיועד לנשים בלבד. עכשיו מונחת עליו מודעת אבל, ל"אישה הצנועה והצדקנית, רודפת צדק וחסד, שנקטפה בטרם עת".
מלבד אבישג בשה אנחנו פוגשים במדרשה עוד חמישה מחבריה של אבישג פחימה, שמעדיפים להיקרא בשמותיהם הפרטיים בלבד – שולמית, תהילה, אפרת, משה ומנדי. כל אחד מהם הכיר אותה בשלב אחר בחייה והתמגנט. החברים, נשים וגברים צעירים, מייצגים מנעד רחב של חרדיוּת ירושלמית, שמאיר מכמה זוויות את חייה המורכבים של אבישג, שהתנהלו על הציר שבין נערה שומרת מצוות לאישה שפירנסה את עצמה וידעה גם לבלות עד השעות הקטנות של הלילה. למרות ההלם ממותה, כשהם נזכרים בה פניהם הופכות למוארות והחיוך כמו מתעקל מעצמו. אנחנו מביטים בהם מפיחים חיים באבישג ואי אפשר לטעות: היה בה כוח שמייצר שמחה.
הוריה, הרב דוד וענת פחימה, חזרו בתשובה לאחר שהתחתנו ועברו להתגורר בשכונת גאולה בירושלים. אמה עובדת במאפייה ואביה מעביר שיעורי תורה לבני נוער. אבישג הייתה השלישית מבין עשרת ילדיהם. "היא גידלה את האחים הקטנים שלה מגיל אפס", אומרת אבישג בשה. "היא הייתה כמו אמא בשבילם, את אחותה הקטנה בת השלוש היא הייתה מביאה למדרשה לפעמים, כדי לעשות עליה בייביסיטר". בסמינר החרדי לבנות "נוות ישראל" שבו למדה, התבלטה אבישג כתלמידה מצטיינת. שם גם הכירה את אפרת, נערה חרדית מבית מתירני יותר מבחינה דתית. "אבישג הייתה בחורה שקטה”, אפרת מספרת, “תלמידה מאוד עניינית, כזו שמגיעה ללמוד וחוזרת מבית הספר ישר הביתה. אבל אז, איזה יום אחד, שמעתי אותה מזמזמת שיר של חילונים מהרדיו. אמרתי לעצמי 'היא משלנו'. מהרגע שהפכנו להיות חברות הרגשתי שהוצאתי ממנה אש שהייתה עצורה בתוכה".
הסדקים שנפערו בעולם החרדי המסוגר שבו גדלה, קסמו לאבישג. כך, למשל, אפרת, שהיום יש לה חגורה שחורה בטאקוונדו, לקחה את אבישג לאימונים. "היא הייתה חזקה פיזית ומסוגלת לפרק בן אדם במכות", היא מספרת, "בגלל זה אני יודעת שאם מישהו היה אלים כלפיה, או מדבר מלוכלך, זה היה נגמר באותו רגע". אפרת גם חיברה את אבישג אל מעגל החברים שלה, שהיה שונה מכל מה שהכירה עד אז. אלה היו נערים ונערות חרדים, אבל כאלה שידעו גם לבלות. "היא הבינה שאפשר להיות חרדית, אבל עם תוספות. העיפו אותנו כמה פעמים מהלימודים", מספרת אפרת בחיוך. "אבל באמת שזה היה על דברים שטחיים. יום אחד למשל הגעתי לבית הספר עם סוודר של לקוסט (חברת אופנה שהסמל שלה הוא תנין – ה"ג, א"א), ואמרו לי שמדובר בחיה טמאה והעיפו אותי הביתה. זה היה הראש".
השיא הגיע בכיתה י"א, כאשר אבישג ואפרת הגיעו למסיבת יום ירושלים שערכה העירייה במתחם ממילא. "סגרו את הרחוב והייתה הופעה", מספרת אפרת. "אני ואבישג עלינו לבמה ורקדנו. מישהו צילם והתמונה הגיעה לפייסבוק של העירייה, ואיכשהו המנהלת ראתה את התמונה. אחרי האירוע הזה בהנהלה דרשו שאבישג תביא את ההורים שלה, אבל היא כבר רצתה לעזוב כי הרגישה שמתנכלים אליה יותר מדי".
בגיל 16 עברה אבישג לתיכון אקסטרני, השלימה בגרויות בחמש יחידות אנגלית ומתמטיקה, ועבדה באולם אירועים, שם הכירה את מנדי. הוא התרשם ממנה ממבט ראשון. "היא הייתה מעניינת כי היא הייתה עובדת כמו משוגעת", הוא מספר. "היא הייתה עובדת גם בוקר וגם ערב, בשביל להשיג לחם, בגדים, לשלם ללימודים". "היא הייתה משלמת על עצמה על הכל, כולל קופת חולים", אומרת אבישג בשה. "אבל היא אף פעם לא התלוננה, אף פעם לא אמרה שרע לה. היא הייתה מספרת על הקשיים שלה, אבל תמיד הייתה שמחה".
בנים וסמים, אומרים החברים שלה, תמיד היו בסביבה. אבל אבישג לדבריהם שמרה על עצמה מאלה ומאלה. "לא היו לה הרבה בני זוג, כי היה מאוד קשה להגיע לרגש שלה", אומרת אפרת. "בן אדם שעובר כל כך הרבה קשיים, בונה סביב הלב שלו חסמים. היא לא הייתה נטולת רגש, אבל אי אפשר היה לרגש אותה בקלות. אי אפשר היה לסחוף אותה מהרגליים עם קצת רומנטיקה".
לפני שלוש שנים החלה אבישג את שנת השירות הלאומי שלה באגודה למען החייל ברמת גן, והתגוררה בדירה של בנות שירות בתל אביב. במקביל למדה למבחן הפסיכומטרי, ובערבים הייתה ממלצרת. "אחרי השירות הלאומי לא היה לה לאן לחזור", אומרת אבישג בשה. "יום אחד דיברנו והחלטנו ללכת לגור יחד במדרשה".
שולמית: "היא חיפשה מקום להתחזק בו, להתחיל תהליך של בניית בית ומשפחה".
תהילה: "זה תהליך טבעי של הרבה אנשים חרדים או דתיים. יש שלב שבו אתה מתרחק מהעולם החרדי, ואז חוזר".
"היא אמרה שהוא מאוד קידש אותה, אבל בעצם הוא גם בודד אותה"
אחרי שעברה למדרשה נרשמה אבישג ללימודי ראיית חשבון. בשנתה הראשונה השיגה ממוצע גבוה, כהרגלה. "היא הייתה לומדת מתשע בבוקר עד חמש-שש בערב", מספרת בשה, שהייתה שותפתה לחדר. "היא גם עבדה כמובן וחסכה כסף כדי לקנות מחשב חדש".
אחת העבודות של אבישג בשלב זה הייתה בחנות "אדרת" לתשמישי קדושה, ברחוב עמק רפאים שבמושבה הגרמנית. שם פגשה לראשונה את דוד נתנזי, שהכיר את אחד מבעלי החנויות ברחוב ונהג להסתובב באזור. נתנזי, גבר נאה ומבוגר ממנה בעשר שנים, "צ'ארמר", כפי שמגדירים אותו כמה אנשים שפגשו אותו, היה בעברו מוכר פרחים והציג עצמו גם כקולנוען. הוא הצליח ללכוד את תשומת ליבה של אבישג והשניים החלו לצאת. "אני מתארת לעצמי שהיא אמרה לעצמה 'הוא בחור חמוד, הוא נראה טוב, יש לו נוכחות'", אומרת תהילה. "הוא גם היה מספיק ג'נטלמן ועם מספיק סבלנות, והצליח לעטוף אותה. במעט שסיפרה עליו, היא אמרה שהוא מאוד קידש אותה ושם אותה במרכז. אבל בעצם הוא גם בודד אותה".
מרגע שהחלה לצאת עם נתנזי, מיעטה אבישג מלפגוש את חבריה. זו הייתה בדיוק תקופת המבחנים בלימודים והם, שהכירו אותה היטב, העריכו שהיא פשוט לומדת מבוקר עד ערב. לא היה להם מושג שהיא מבלה יותר ויותר זמן עם נתנזי. בהתחלה אבישג גם לא סיפרה לחברותיה, אפילו הטובות ביותר, על החבר החדש שלה. "היא הייתה מספרת לי הכל", אומרת אבישג בשה. "אבל על דוד לא שמעתי עד לפני כמה שבועות".
שולמית: "חודש אחרי שהם הכירו, נפגשנו במדרשה והיא סיפרה לי בפעם הראשונה שיש לה חבר. היא התחילה להראות לי תמונות שלה ושלו בטלפון, ובתמונות האלה היא הייתה נראית מאושרת. שמחתי בשבילה. הכל היה נראה מושלם, כמו זוג שנמצא יחד ואוהב. ואז כנראה הוא בדיוק כתב לה משהו בווטסאפ, והיא מיד לקחה את הטלפון והתחילה לכתוב לו במין לחץ כזה. היום, בדיעבד, זה היה אמור להדליק לי נורה אדומה. באותו יום היא כל הזמן הסתכלה בטלפון שלה, והיא מעולם לא הייתה אחת כזאת. הטלפון היה זרוק לה בדרך כלל בתיק. היא לא נראתה לי מפוחדת, אבל ההתנהגות הזו הייתה מאוד מוזרה. אחרי זה היא קמה והלכה, אני לא יודעת לאן. זה היה לפני שלושה חודשים. מאז לא ראיתי אותה".
בשלושת החודשים שחלפו מאז הפסיקה אבישג להגיע לחדרה במדרשה. מדי כמה שבועות הייתה מופיעה לפתע, לוקחת כמה בגדים ומיד נעלמת. הרבנית, שדיברה איתה בטלפון וגילתה שיש לה חבר חדש, שמעה מאבישג שיש כמה סימני שאלה סביב יהדותו של נתנזי, שאמו היא גיורת. "אחרי זה הוא דיבר אל הרבנית לא יפה בטלפון", מספרת שולמית. "היא ביקשה ממנו תעודות שיעידו על היהדות שלו, והוא לא היה מוכן להראות לה אפילו תעודת זהות".
נתנזי, כך מתברר כעת, הסתכסך לא פעם עם בנות זוג בעבר. רק כמה חודשים קודם לכן הזעיקו עוברי אורח שוטרים לדירה שבה התגורר עם אישה, לאחר שבין השניים פרץ ויכוח סוער. בת הזוג סיפרה לשוטרים שנתנזי תקף אותה בפטיש, אך הוא הכחיש את הדברים ובת הזוג סירבה לבסוף להגיש תלונה במשטרה. באתר “פוליטיקלי קוראת” פורסם בשבוע שעבר ריאיון עם אישה שהזדהתה גם היא כבת זוג לשעבר של נתנזי, שסיפרה כיצד היה מזייף מרשמים כדי להשיג כדורים פסיכיאטריים ומשככי כאבים שבהם היה סוחר. לדבריה, נתנזי גרם לה להתמכר לכדורים הללו, מה שגרם לה לירידה במשקל, הידרדרות נפשית ואף אשפוזים.
לאחר מותה של אבישג ומעצרו של נתנזי, ביקש עורך דינו כי יוטל צו איסור פרסום על פרטיו האישיים, כדי למנוע פגיעה בשמו הטוב. בית המשפט לא קיבל את הבקשה, ונראה כי החלטה זו הוכיחה עצמה: מאז מעצרו, לפחות שלוש בנות זוג לשעבר של נתנזי העידו במשטרה וסיפרו על דפוסי התנהגות זהים ובעייתיים.
"אחד הדברים שאיפשרו את המוות הזה, זה שלא דיברנו אחד עם השני"
הדבר שבלט במיוחד בראיון עם בת הזוג לשעבר של נתנזי, הוא שסיפרה כיצד נתנזי בודד אותה ממשפחתה ומחבריה. מדבריהם של חבריה של אבישג, נראה שזה בדיוק מה שקרה גם לה. היא הפסיקה כאמור להגיע למדרשה, כמעט ולא נפגשה עם חברותיה וכאשר כן ראתה את חבריה, היא נראתה להם אחרת. אפילו אחד מהעובדים בחנות הסמוכה למקום עבודתה שבעמק רפאים, שם לב שמשהו בה השתנה. "היא תמיד הייתה עומדת איתנו על המדרכה, מדברת וצוחקת", הוא מספר. "אבל מהרגע שהיא הכירה את הבחור הזה, היא נראתה פתאום כבויה. לא הייתה יוצאת מהחנות במשך שעות". חודש וחצי בלבד אחרי שהחלה לצאת עם נתנזי, כבר הודיעה אבישג במקום עבודתה שהיא מאורסת. "היא סיפרה לי שהוא הציע לה נישואים", מספר משה שעבד איתה ב"אדרת". "הייתי בהלם".
תהילה: "בדיעבד אני יודעת שפגשתי אותה אחרי שהיא כבר התארסה, והיא לא סיפרה לי. היא כן אמרה שיש לה מישהו והיא מאושרת. היא שידרה שהכל מצוין. לדעתי היא לא סיפרה לי שהיא מתחתנת, כי היא ידעה שאני אכסח אותה".
אבישג בשה: "היא ידעה למי לא לספר. למי שהיא ידעה שיפרגן לה, היא סיפרה שיש לה חבר או שהיא מאורסת. למי שהיה נכנס בה, היא לא סיפרה כלום".
"אבישג ואני היינו בקשר יום-יומי", מספר מנדי, שעובד כברמן באחד הפאבים בשוק מחנה יהודה. "אבל מאז שהם התחילו לצאת ראיתי אותה רק שלוש פעמים, תמיד איתו, בבר. בפעם הראשונה הוא רק אסף אותה משם, ובפעם השנייה הם ישבו בצד, לא התערבבו בכלל. היו שם חברים שלה אבל היא לא יצרה קשר עין, גם לא איתי. אמרתי, 'בטח עכשיו היא בזוגיות טובה והיא רוצה להשקיע בו, אז היא מתנהגת בהתאם'. אבל בפעם השלישית, לפני חודש, זה כבר היה ממש מוזר. הם באו וישבנו לסיגריה בחוץ. היא לא ענתה לשאלות שלי, הוא היה עונה במקומה. זה היה כאילו היא הצל שלו, היא ממש עמדה פיזית מאחוריו. היא חיכתה לאישור שלו לדבר, לשתות, ללכת לשירותים, לענות להודעות בטלפון.
"אבישג ואני היינו מאוד קרובים, אבל מצאתי את עצמי מדבר רק איתו. הוא היה מסתורי, לא ממש ענה לשאלות ולא סיפר בדיוק במה הוא עובד, אמר שהוא בין עסקים, שהוא משקיע פה ושם, אי אפשר היה להבין ממה הוא מתפרנס. הוא ישב בין אבישג לביני ושאל אותי בשקט, 'מה אתה יכול לספר לי עליה, שהיא לא תספר על עצמה בחיים'. הוא לא שאל את זה בצחוק, הוא באמת רצה לדעת. בשלב מסוים הוא גילה שאבישג ישנה בדירת שותפים שלי במשך חודש וחצי, והוא ישר תקף אותה והיא לא ידעה איפה לקבור את עצמה. בשלב הזה הרגשתי קצת לא נעים והלכתי. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה". אבישג גם הייתה זו ששילמה עבור המשקאות בסוף הערב.
כל החברים מסכימים שההתנהגות המרצה והשקטה הזו של אבישג, לא הייתה אופיינית לה. "זה לא נתפס שאבישג תתנהג ככה", אומר משה. אבל כל אחד מהחברים פגש את אבישג באותה תקופה בנפרד. היא מעולם לא ישבה עם כמה מהם יחד. "אחד הדברים שאיפשרו את המוות הזה, זה שאנחנו לא דיברנו אחד עם השני", אומר מנדי.
גם משפחתה הרגישה שהיא תופסת מרחק. "הפעם האחרונה שראיתי אותה הייתה חודש לפני מותה, כשהיא באה להכיר לנו את דוד", מספרת אחותה לאה. "היא התקשרה אליי, סיפרה שהם התארסו וביקשה שנארגן מפגש. עשינו מפגש וכולם הגיעו, אבל היה מאוד קשה לדבר איתה. דוד לא זז ממנה, וכל הזמן לקח אותה למרפסת. המפגש הסתיים כשאנחנו לא יודעים עליו כלום, הרגשתי שיצאתי עם יותר סימני שאלה ממה שהיו לי לפני".
אחרי שאבישג תפסה מרחק מהמשפחה, מהמדרשה ומהחברים, השלב הבא היה ניתוק מהלימודים, הדבר שהיה הכי חשוב בחייה. לסמסטר שהחל לפני כמה שבועות היא כבר לא הגיעה, וגם חברתה הטובה ללימודים, נ', שאיתה בילתה שעות על גבי שעות בהכנות למבחנים, לא ראתה אותה במשך כמה שבועות. בדיעבד, מספרת אבישג בשה שכשאבישג עזבה את המדרשה, היא לא השאירה מאחור רק את הבגדים שלה, אלא גם את המחשב ששימש אותה ללימודים. עוד דגל אדום שפוספס.
הפעם האחרונה שנפגשה עם הוריה הייתה ביום שני, כחמישה ימים לפני מותה. היא הגיעה עם נתנזי לבית המשפחה כדי להשאיל את הרכב המשפחתי, ועלתה לפגוש את הוריה כשנתנזי ממתין לה בחוץ. "היא נכנסה לרבע שעה, לא יותר", משחזר האב. "היא הראתה לנו תמונות של שמלת הכלה שלה, כשהוא מחכה לה למטה. זה היה נראה לי משונה שהוא לא עלה בכלל. למחרת היה לנו אירוע משפחתי והיא לא הגיעה. זה לא מתאים לה כי היא תמיד אהבה מפגשים, אהבה לשמוח".
הזרמים התת קרקעיים שסחפו את אבישג, אלו שעד כה היה אפשר להתעלם מהם, התפרצו במלוא העוצמה יומיים אחר כך. לאחר שעזבה את חדרה במדרשה התגוררה אבישג עם נתנזי בשכונת קטמון, ביחידת דיור קטנה הצמודה לביתו של אביו. לפני שבועיים וחצי, ביום רביעי, שלושה ימים בלבד לפני מותה, התקשרה אבישג לפתע לחברתה נ' כשהיא נסערת. ככל הנראה, השיחה נערכה מתחנת האוטובוס שסמוכה ליחידת הדיור שבה גרה עם נתנזי. "היא הייתה בהיסטריה, בפחד, בפאניקה", מספרת תהילה, ששוחחה עם נ' ושמעה ממנה על אותה שיחה. "אבישג אמרה לנ', 'הוא עוקב אחריי, הוא מחטט לי בטלפון, הוא אובססיבי, קנאי, הוא לא נותן לי ללכת'. היא סיפרה שהיא ברחה מהבית לחמש דקות, שהיא לא יודעת מה לעשות, שהיא רוצה לפרק את הזוגיות".
נ' דחקה באבישג שתתקשר להוריה, כדי שיגיעו לקחת אותה הביתה. אבישג לא התקשרה באותו יום להוריה, אבל אמה קיבלה הודעה שנשלחה מהטלפון שלה, ובה היא מדווחת שהיא ישנה אצל נ'. למחרת בבוקר נ' התקשרה לאם כדי לשאול מה שלומה של אבישג. האם ענת הופתעה לגלות שאבישג לא ישנה אצל נ', ונחרדה לשמוע על השיחה שנערכה ביום הקודם. לדברי תהילה, השיחה הזו איחרה את המועד. "אבישג היא טיפוס שורד. היא יודעת לשבת בשקט ואז לצאת לטרוף", היא מסבירה. "אבל במקרה הזה, היא חיכתה יותר מדי. במקום לטרוף, היא נטרפה".
למחרת שיחת הטלפון, יום חמישי, התייצבה האם ענת בדירה של נתנזי, נחושה להציל את בתה. מי שפתח לה את הדלת היה אביו של נתנזי. "הוא פתח לי את הדלת ואמר שאבישג אצל חברה שלה או בעבודה", מספרת האם ענת. "שאלתי אותו אם הכל בסדר, והוא ענה לי כן. הוא עמד בכניסה לדלת ולא נתן לי להיכנס. זה היה מוזר, כי זו פעם ראשונה שאני פוגשת אותו, חודש לפני שאנחנו אמורים לחתן את הילדים. יצאתי משם בלב כבד, ואחרי שעתיים חזרתי, דפקתי שוב ולא ענו לי".
בשלב זה נפל האסימון. האם הנסערת התקשרה למשטרה ודיווחה כי בתה נעדרת, ובעקבות כך הגיעו שני שוטרים לדירה. לאחר דין ודברים עם האב יצאה אבישג לשוטרים וסיפרה להם שהיא בסדר, וכי היא לא מעוניינת לפגוש את אמה. לדברי המשטרה, לא היה בסמכותם של השוטרים להתערב במקרה, מכיוון ואבישג היא בגירה ואין אפשרות לאלץ אותה להיפגש עם אמה. הם עזבו את המקום. זו הייתה הפעם האחרונה שמישהו ראה את אבישג בחיים.
"היא כעסה עליי שהזמנתי משטרה", מספרת ענת. "התקשרה אליי ואמרה שהיא לא ילדה קטנה, שהכל בסדר. היא אמרה כל כך הרבה פעמים שהכל בסדר, שידעתי שמשהו לא בסדר. ואז ניתקה. זו הפעם האחרונה שדיברנו".
יומיים אחר כך, בשבת בצהריים, התקבלה שיחה במוקד 100 של המשטרה. על הקו היה נתנזי, שדיווח על אישה מחוסרת הכרה בדירתו לאחר שלקחה סמים. אנשי מד"א שהגיעו למקום מצאו את אבישג שכובה באחד החדרים בדירה הדחוסה. ניסיונות ההחייאה שלה כשלו. "הייתי בבית הכנסת כשבאו להודיע לי שהיא מתה", מספר אביה של אבישג. "ראיתי את קצין המשטרה מתקרב לעברי, ואמרתי לו, 'תגיד לי שאני טועה, ושזו לא אבישג'. הרגשתי שמשהו נלקח לי מהנשמה".
לשוטרים שהגיעו לזירה סיפר נתנזי שהוא ואבישג נטלו יחד כדורים, וכשהוא התעורר בבוקר שם לב שהיא אינה מגיבה. בהמשך שינה את גרסתו וסיפר כי הוא ואבישג היו אמורים להתחתן בעוד כחודש, וכי בערב לפני כן התפתח ביניהם ויכוח שבמהלכו הודיעה לו אבישג שהיא עוזבת אותו. בעקבות כך הוא החליט להתאבד באמצעות בליעת כדורי פרקוסט, משככי כאבים עוצמתיים וממכרים שניתן להשיג בבית מרקחת, אותם החזיק לדבריו במרשם לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים. מאוחר יותר יגלו במשטרה כי המרשמים הללו ככל הנראה זויפו.
בדירה אף נמצא מכתב התאבדות קצר, שבו כתב נתנזי שהוא מעוניין לתרום את כספו לצדקה. "150 אלף שקל למען נוער בסיכון", כתב באחת השורות במכתב. בפח האשפה נמצאו גם חפיסות ריקות רבות של הכדורים אותם בלעו הוא ואבישג. נתנזי סיפר שלאחר שנטל את הכדורים נרדם, וכשהתעורר בבוקר מצא את אבישג מחוסרת הכרה לידו. הוא טופל בבית חולים, שם נמצאו סימני בצקת במוחו שמעידים כי אכן נטל כמות גדולה של משככי כאבים. בהמשך סיפק נתנזי עוד גרסאות סותרות לשוטרים. הוא נחקר, נעצר בסיום החקירה, ומעצרו הוארך מאז שלוש פעמים בבית המשפט.
גופתה של אבישג נשלחה למכון לרפואה משפטית, במטרה להבין מה הייתה סיבת המוות ולאסוף ראיות שיכולות לשרטט את השעות האחרונות בחייה. במכון איתרו בבדיקה חיצונית שני חתכים ישנים על גופה, אך לא נמצאו סימני אלימות הקשורים במותה. כמו כן נערכה לה בדיקה טוקסיקולוגית, ונמצאו שאריות של חומרים רעילים בגופה. בעקבות כך ביקשו במכון לערוך לגופה נתיחה, אך המשפחה התנגדה לכך מטעמי דת. לאחרונה פנתה המשטרה למשפחה שוב בבקשה כי הגופה תוצא מהקבר ותיערך לה נתיחה, מה שיגדיל את הסיכויים להאשמתו ולהרשעתו של נתנזי בגרימת מותה. "כשנקבל את התוצאות, אני מניח שכולנו נבין מה קרה שם בחדר", הסביר נציג המשטרה בדיון. עד כה מסרבת המשפחה לביצוע הנתיחה, לטענתה, מכיוון שהנתיחה יכולה להוכיח שאבישג מתה כתוצאה מנטילת הכדורים, אך לא תוכל להוכיח שאולצה לבלוע אותם.
נתנזי חשוד בהמתה בקלות דעת, שידול או סיוע בהתאבדות, זיוף מרשמים רפואיים ועוד, ומעצרו הוארך השבוע בשמונה ימים. בשלב מסוים נעצר גם אביו של נתנזי בחשד לשיבוש חקירה: מצלמות נסתרות שהתקינה המשטרה גילו כי לאחר פינוי הגופה, האב נכנס לדירה דרך המרפסת וביצע מספר פעולות שנועדו לשבש את הזירה.
"במקום הכנות לחתונה, עשינו הכנות להלוויה. במקום שמלת כלה, תכריכים"
“זה חלום רע שלא נגמר”, אומרת לנו בכאב ענת, אמה של אבישג. "במקום הכנות לחתונה, עשינו הכנות להלוויה. במקום שמלת כלה, תכריכים". השבוע הגיע האב דוד למדרשה שבה שהתה בתו עד לאחרונה. "לא רציתי שהחברות שלה שירגישו אשמות", הוא אומר. "ביקשתי מהן שייקחו מאבישג את המוטיבציה, את הרצון הטוב, שהן ימשיכו את המורשת שלה. היה לי חשוב שהבנות יתעודדו, אבל בעיקר שילמדו לשתף ושלא יגיעו למצב שהבת שלי הגיעה אליו. אני לא רוצה שזה יקרה לעוד בנות".
חבריה של אבישג מחייכים כאמור כשהם נזכרים בה, אבל בליבם יש לא רק עצב, אלא גם תחושת החמצה. שוב ושוב הם מנסים לברר כיצד פיספסו את סימני האזהרה, כיצד נתנו לחברה שלהם לחמוק להם בין הידיים. "אבישג מאוד קידשה את הפרטיות שלה, ובשבילנו לבוא ולהתערב, זה היה לחלל את הפרטיות הזו", אומרת תהילה. "אני הייתי בראש של 'למה את חופרת לה? למה את חודרת לה לפרטיות?' סמכתי עליה בגלל שהיא הייתה כל כך חזקה", מצטרפת שולמית.
"היא כל כך רצתה להתחתן והיא נבלעה", אומרת אפרת. "היא אמרה, 'לא אכפת לי מה אתם אומרים, אני אוהבת אותו ואני רוצה בית משלי'. היא גם חשבה לעצמה שזה יוריד ממנה קצת אחריות, שיהיה לה בית משלה והיא לא תצטרך לדאוג לאחים שלה יותר. היא רצתה פינה. היחסים איתו היו בריחה".
כמה שעות לאחר שנודע לו שנפטרה, שלח משה לחברתו אבישג הודעת ווטסאפ. "לא אשכח אותך נשמה טהורה שבטהורות", כתב לה. "את תמיד תישארי אצלי בלב. לא אשכח לעולם את הדרך שלך להפיץ אור ושמחה לאנשים. להיות חזקה ולהקליל את החיים. אני אשתדל כמיטב יכולתי להפיץ את הבשורה שלך, ולעשות טוב בעולם כמו שאת רצית תמיד. תודה על שזיכית אותי להכיר אותך. אני מבקש סליחה ומחילה אם לא הייתי שם בשבילך מספיק". בטלפון של משה, ליד ההודעה לאבישג, מסומן עד היום וי אחד, אפור.
תגובת עו"ד יהודה שושן, המייצג את דוד נתנזי: "על אף הרצון להשחיר את מרשי, ולהעליל עליו שקרים, מרשי טוען כי לא הייתה לו כל תרומה במותה של המנוחה. הוא אהב אותה, רצה להינשא לה וכיום מבכה את מותה. משפחתה התנגדה לנתיחת הגופה מטעמי דת, מה שיצר נזק ראייתי חמור. בני הזוג היו בקשר זוגי במשך ארבעה חודשים וחצי והתגוררו בחדר בדירת האב. מרשי מסר כי המנוחה החליטה לנתק קשר עם משפחתה מטעמים השמורים עימה וטענות שונות הנוגעות להתנהגותו השלילית כלפיה, הם דברי בלע".
עו”ד רווית זילברפרב, מומחית במשפט פלילי ובליווי נפגעי עבירה, המייצגת את משפחת פחימה: “שבועיים חלפו מאז הרצח המזעזע, ובכל יום שעובר אנחנו מגלים עוד ועוד פיסות מידע בתוך החור השחור של הפרשה האפלה הזו. בתיבת הפנדורה הזו רובץ איש אפל, שפעל לאורך תקופה בשיטתיות, תוך שימוש במרמה וזיופים, והפיל לא מעט קורבנות ברשת. אבישג פחימה ז”ל היא רק הקצה הכואב והמזעזע של הקרחון בפרשה הזו, שעוד תתגלה, תטלטל ותזעזע עולמות, אבל כבר היום אנחנו יודעים להגיד בבירור - הכתובת הייתה על הקיר”.
