כמו סופת חול, שמתחילה מכמה גרגרים והופכת רוח לסופה חזקה שיכולה להפיל בניינים, כך הפכה "פרשת קובבת החול" שנזרקה אל עבר השר בן גביר לסערה של ממש.
אפשר לדבר ימים ולילות על האלימות בין שני צדדי המטבע של המאבקים נגד השלטון - במקרה זה, זריקת חול אלימה אל עבר שר בממשלה, בין אם מסכנת חיים או לא - וגם אפשר לדבר שעות על חומרת המעצר של המפגינים - במקרה זה, של נועה גולדנברג, בחורה בת 27 ללא כל עבר פלילי, שבילתה לילה בנווה תרצה ליד פושעות אמיתיות - ואיזה נזק יכול להיגרם להם כתוצאה מכך.
אבל עיקרה של סופת החול היא לא מהצד הזה ולא מהצד הזה של הסכסוך: הסופה מגיעה במעטפת של תופים, חולצות בצבעים, חליפות של שרים, והמון המון המון אנשים שמייחסים את המעשה האלים כביכול של אותה אישה - אישה, לא "ילדה" ולא "נערה", כפי שמכנים אותה ברשתות החברתיות - למצע פוליטי של חברי כנסת וארגונים משני צדי המטבע, לציוצי שנאה בטוויטר, לעוד ועוד אלימות ברחוב, ועוד ועוד דברים שהופכים את מדינת ישראל לאחת המסוכסכות בין אזרחיה.
האלימות בהפגנות כלפי מפגינים וכלפי שוטרים מחלחלת ומובילה למעצר של גולדנברג בת ה-27 שהייתה בים וחשודה בזריקת חול על שר. היא נהייתה אויבת הימין, והשוטרים שעצרו אותה הפכו לאויבי השמאל. כי או שאתה בצד הזה או שאתה בצד ההוא, לא משנה מה עומד מאחורי מעשיך או המדים שאתה לובש.
גולדנברג הפכה להיות סמל של מאבק, בין אם רצתה בכך ובין אם לא - ועכשיו מוטלת עליה משימה גדולה, שספק אם רצתה בה
גולדנברג הפכה להיות סמל של מאבק, בין אם רצתה בכך ובין אם לא - ועכשיו מוטלת עליה משימה גדולה, שספק אם רצתה בה. ואת השנאה הזו, את השחור והלבן הזה, אנחנו יוצרים - בעיקר גיבורי המקלדת.
קובבת החול שהושלכה על בן גביר היא רק מטאפורה נוספת לשנאה שאנחנו חייבים לבלום מהר, לפני שסופת החול תהפוך לרעידת אדמה שתבלע את כולנו.
