בנו אייל והחבר קהלני סופדים בשידור לגיבור ישראל אמי פלנט
(צילום: נויל האריס)
אביגדור קהלני, חברו הקרוב של תא"ל במיל' אמי פלנט, המ"פ שבלם את הסורים בעמק הבכא והלך אתמול לעולמו, נפרד ממנו היום (שלישי) וסיפר על חברותם ארוכת השנים מאז המלחמה.
"אמי הוא אחד הגיבורים הכי גדולים של מדינת ישראל", אמר קהלני לאולפן ynet. "הוא כל הזמן בעמדות אש, נפלו לו הרבה מאוד לוחמים, וכל הזמן הוא דיווח על עוד הרוג ועוד הרוג. הוא לא זז מהעמדות, כל הזמן הייתה לי התחושה שאותו לא יעברו".
קהלני הוסיף כי "קיבלתי ממנו את החוזק והנחישות והם עברו אליי. גם ברגע הקריטי ביותר ביום שלישי בבוקר שכל רמת הגולן לא הייתה בידינו, אמי היה מראשוני המסתערים על טנקים סוריים, הוא עלה על עמדות ולא הבנתי מאיפה הוא מקבל את האומץ".
הוא ציין כי פלנט היה "אדם שכל דרכו אומץ לב וקבלת ההחלטות שלו היא אומץ לב ונחישות, יושר ואהבת המדינה. כל הדברים שאנחנו מצפים מאדם".
אתה זוכר רגע שהבנת שלצידך נמצא מישהו שהוא באמת מיוחד?
"הבנתי את זה כל הזמן אבל ברגע המסוים שבו נתתי פקודה להסתער על העמדות, כשהם עמדו 800 לפנים, וידעתי שמצד שני של הגבעה נמצאים 160 טנקים ואנחנו היינו בערך 10, היחיד שזז קדימה היה אמי. הוא זז קדימה יחד איתי והחל לצעוק בקשר לפקודים שלו, לקח מקלע והחל לירות לכיוונים כדי לעורר את האנשים כי הם היו בהתמוטטות נפשית. ראיתי שהוא מסתער וצמוד אליי לאורך כל הקו. אין דברים כאלה. אמי היה בתוך האש, לא מצמץ ואיבד הכי הרבה לוחמים - והמשיך להילחם".
קהלני אמר כי הקשר עם אמי נמשך לאורך השנים, עד לרגע האחרון. "אמי הוא אחי הצעיר. למרות שאנחנו מבתים שונים, הוא אחי הצעיר. 50 שנה אנחנו צועקים יחד. כל משימה שהייתה לו או לי חברנו יחד כדי לנצח. אפילו שעמדתי במשפט שלקח מחיי שנתיים וחצי, אמי היה צמוד אליי ולא נתן לאיש לתפוס אותי עומד לבד, זה לא יקרה. זו חברות שהמשיכה עד לרגע האחרון, עד לפני מספר ימים שבאתי אליו הביתה, הוא הסתכל אליי בעיניים ואמר לי שאנחנו נפרדים. אין גבר שכזה במדינה הזו. ידענו שלא נדבר אחד עם השני יותר".
"זה דור הנפילים, אין עוד הרבה כאלו"
אייל פלנט, בנו של אמי ז"ל, סיפר כי אביו היה חולה כבר ארבע שנים. "הוא היה במאבק עיקש. באחת השיחות עם הרופאים, הם נתנו לו חצי שנה ועברו ארבע שנים מהשיחה הזאת. זה רק מראה כמה אבא חזק. בצער גדול הוא נפטר בבילינסון בשעה 16:00".
הוא הסתובב עם תחושה של גיבור? או שזה היה משהו שרק אנשים ראו בו?
"אני חושב שדווקא אביגדור, כחבר הכי קרוב שלו יכול לענות על זה. כבן שלו, דמות הגיבור היא ביום יום. הוא דוגמא למופת בחיי היום יום, הוא תמיד נמצא עם האנשים מקדימה ובחזית, שתמיד הפה והלב שווים, יודע להגיד את הדברים כמו שהם.
אייל סיפר כי אביו שיתף את משפחתו בסיפורי הגבורה משדה הקרב. "לשמחתי, ביום ההולדת ה-70 הצלחנו לכנס את כל המשפחה בעמק הבכא ולאפשר לו לספר את הסיפור עם כל הנכדים, עם כל הקושי. אני שמח שהצלחנו לעשות את זה. זה דור הנפילים שצערי אין עוד הרבה כאלה. מנהיג בכל סיטואציה ובכל המקומות בהם היה".
פלנט התגייס לצה"ל בנובמבר 1969 ושובץ בחיל השריון. לאחר קורס קצינים שירת כמפקד מחלקה בסיני וכסגן מפקד פלוגת חרמ"ש. במלחמת יום הכיפורים היה סרן פלנט מפקד פלוגה ח' בגדוד 77 בחטיבה 7, שבלמה את התקפות השריון הסורי כחלק מקרב עמק הבכא, תחת פיקודו של קהלני.
על חלקו בקרב עמק הבכא הוא קיבל ב-1975 מהרמטכ"ל דאז מוטה גור את עיטור העוז, העיטור השני בחשיבותו שניתן בצה"ל. באתר "בעוז רוחם" נכתב כי פלנט "גילה גבורה במילוי תפקיד קרבי תוך חירוף נפש". שנה לאחר מלחמת יום הכיפור השתחרר פלנט מצה"ל, אבל ב-1977 חזר לשירות קבע. במלחמת לבנון הראשונה הוא שימש כסמח"ט ומח"ט חטיבת קרייתי, ובתפקידו האחרון בצבא כיהן כקצין שריון ראשי, עד יולי 1995. לאחר שירותו הצבאי, כיהן פלנט בכמה תפקידים, ובהם מנכ"ל מפלגת הדרך השלישית והמשרד לביטחון פנים, שניהם תחת קהלני, ששימש באמצע שנות התשעים כיו"ר המפלגה וכשר לביטחון פנים.
