בימי שגרה, רפיח - הנקודה הדרומית ברצועת עזה - נטושה. על שטחה הגדול ישנם 280 אלף תושבים בלבד. בימים האחרונים, בצל הנהירה מצפון לדרום, המספר הזה כבר עלה ב-470 אלף פליטים נוספים. באו"ם חוששים כי תוך זמן לא רב היא עשויה לארח עוד מאות אלפי פליטים. למען הדיוק, היא עשויה לקלוט לתוכה יותר ממיליון עזתים, מחצית מאוכלוסיית הרצועה המונה כ-2.2 מיליון תושבים.
רפיח ממבט הרחפן
(צילום: רויטרס)
רפיח, שהופכת לעיר מקלט של ממש מתחילת המלחמה, ממוקמת בין חאן יונס למצרים, שנכון להיום מתעלמת מכל האזהרות ומבהירה פעם אחר פעם שלא תהיה מוכנה לקלוט את הפליטים לשטחה. בנפה הוקם אזור אוהלים, ועוד קשה לאמוד את המספר המדויק של הפליטים שכבר הגיעו למקום. עם התקדמות המלחמה, וכך גם התקדמות התמרון ברצועה, עוד ועוד עזתים נעו דרומה. צה"ל שומר על עמימות בנוגע להמשך התמרון - ובתשובה לשאלת הוול סטריט ג'ורנל האם הכוחות יגיעו גם לרפיח הגיבו: "אנחנו לא מתייחסים לתוכניות עתידיות".
דמי השכירות מזנקים, העזתים מתוסכלים ועייפים
בינתיים, דמי השכירות עבור דירה באזור זינקו. מ-100 דולר לכ-5,000. האפשרויות עבור הפליטים החדשים, שנוהרים לנפה בימים האחרונים, לא גדולות. חלקם מקימים אוהלים ואחרים מנסים לייצר מקלט במגרשים ריקים. מזג האוויר החורפי בוודאי לא מסייע להם.
חמד אל-עאמודי, בן 45, שמתגורר בצפון הרצועה והתפנה דרומה, כבר מיואש. מתחילת המלחמה הוא עבר דרך חמישה אזורי מקלט. בריאיון לאל-ג'זירה סיפר כי החליט להקים אוהל בחצר בית ספר ברפיח, למרות שנתקל בסירוב כשניסה להיקלט במקום. "לאן אני אקח את המשפחה שלי?", תהה, "הצפיפות ברפיח קשה". הוא רוצה לחזור לביתו, אך מבין כי זה עוד רחוק: "אנחנו עייפים והעולם צופה בנו מתים מהפצצות או ממחלות".
באו"ם כאמור חוששים מ"תרחיש אימים", כלשונם. דובר סוכנות אונר"א טען כי שיעור מחלות המעיים בקרב האוכלוסייה ברצועת עזה גדל בשיעור של פי ארבעה, מחלות העור גדלו בשיעור של פי שלושה, וכ-170 אלף ילדים סובלים ממחלות ריאות. "בשל הצפיפות ותנאים סניטריים גרועים במקלטי אונר"א בדרום, נרשמו עליות משמעותיות במספר מחלות זיהומיות".
"אין כאן כלום, אבל לפחות אין הפצצות"
ועדת החירום בעיר רפיח החליטה להפנות את העקורים ה"חדשים" למבני בתי חולים שנמצאים בבנייה במערב העיר, ומינהלת הוואקף ברפיח פותחת את המסגדים עבור נשים, ילדים וקשישים.
בהודעה שפרסם המשרד לתיאום עניינים הומניטריים ברצועה נכתב: "בהתחשב בכך שהמקלטים בעיר רפיח חרגו בהרבה מיכולתם, רוב הפליטים החדשים שהגיעו למקום התיישבו ברחובות ובחללים ריקים ברחבי העיר, שם הם הקימו אוהלים ומקלטים זמניים".
רתיבה חמודה, תושבת חאן יונס, היא אחת מהן. היא הגיעה עם בנה, שלדבריה סובל מהתקפי חרדה בגלל תקיפות צה"ל: "אין לנו כאן כלום, אבל לפחות אין הפצצות מפחידות". פליט נוסף סיפר: "יש כאן חוסר בכל דבר. בקושי יש אוכל, מים ומוצרי בסיס אבל לפחות זה מקלט מינימלי שיכול להיות לנו פתרון זמני קשה, אבל אין לנו ברירה. זה עדיף על פני למות בבית".
מצרים תעזור?
ראש ועדת החירום הבריאותית ברפיח, ד"ר מרואן אל-המס, כינה את המצב "מדאיג", והסיף כי רפיח היא "עיר מוכת אסון". לדבריו, "הצפיפות בבתי ספר, במתקנים ציבוריים ובבתי מגורים מעידה על אסון בריאותי, ואין לנו את היכולות להתמודד עם האסון הזה".
ד"ר רמי עבדו, נציב זכויות אדם האירו-ים תיכוני, אמר כי "המחנות רחוקים כ-500 מטרים מגבול מצרים, מדובר במאות אלפי פליטים שמגיעים לנפת רפיח, ואין להם ברירה". בקהיר מודאגים מנהירה לא חוקית של עזתים לשטחה, ובינתיים מצרים לא מתכוונת לקלוט אותם.
מאות מהפליטים מנסים את מזלם. הם מתקרבים יותר ויותר לשער כרם שלום, בתקווה שמישהו יפתח להם את השער וייקח אותם מ"התופת", כלשונם. אך המצרים כאמור לא מראים שום סימן לקליטת המוני הפליטים, ואולי אפילו להיפך. אפילו אזרחי מצרים ברצועה נתקעו שם, בלי יכולת לחזור הביתה. באו"ם כעת מקווים שלפחות יתאפשר סיוע הומניטרי דרך מעבר כרם שלום, שנסגר ב-7 באוקטובר. ארגונים בינלאומיים כבר קוראים לישראל לפתוח את המעבר, כדי להבטיח שסיוע נוסף יגיע לרצועת עזה.
