קו פרשת המים: נהג הטרקטור שיצא בשבוע שעבר לעוד יום של עבודה על התשתיות בשכונה החדשה בקיבוץ ניר עם - לא ידע שהוא עתיד להיתקל בפיסת היסטוריה. אבל במהלך החפירות באדמה, לפתע הוא הרגיש שהכף פגעה בחפץ מתכתי. כשחפר מסביב גילה צינור מים חלוד וישן, שמסתיר מאחוריו סיפור מרגש.
עמי רבין, חבר הקיבוץ שהוזעק לאתר הבנייה, הבין שאותו צינור ישן הוא למעשה מוביל המים המרכזי ל-11 נקודות ההתיישבות שהוקמו בצפון הנגב לפני קום המדינה. "מדובר בקו החיים של ההתיישבות הראשונה בנגב", הסביר.
במוצאי יום הכיפורים, אוקטובר 1946, יצא לדרך המבצע שמטרתו חיזוק גבולות המדינה. צעירים וצעירות התפרסו ב-11 נקודות בדרום והקימו התיישבויות ובהן קיבוץ נירים, קיבוץ בארי, קיבוץ אורים ועוד. תנאי המחיה ביישובים הצעירים לא היו קלים, כשהבעיה העיקרית שממנה סבלו המתיישבים הייתה מחסור במים. כתוצאה מכך יצאה חברת מקורות במבצע בזק לסלילת קו מים עבורם, מבריכת אגירה גדולה וממגדל מים שנבנו כמה שנים קודם לכן בקיבוץ ניר עם.
השנים עברו, התשתיות הוחלפו, וקו המים נשכח באדמה. מגדל המים בניר עם נשמר והפך למוזיאון שמביא את סיפור ההתיישבות באזור. צינור המים הישן שהתגלה שם לפני כמה ימים במקרה הועבר לשם. "זה פריט חשוב", אמר יגאל כהן, מנהל מוזיאון המים בניר עם. "אנחנו מזמינים את כולם לבוא לראות אותו, ובעיקר לשמוע את הסיפור ההיסטורי סביב בנייתו".
כהן סיפר כי "הקו הראשון לנגב" שהניחה מקורות תרם לעיצוב גבולות מדינת ישראל. "המים הפריחו את השממה, חיזקו את האחיזה היהודית ואפשרו ליישובים הקטנים והמבודדים להחזיק מעמד. זמן קצר לאחר הנחתו אמר דוד בן גוריון: 'בלי צינור זה, לא הייתה לנו כל אחיזה בנגב ואיני יודע אם היינו אפילו חולמים על הגנת הנגב'".
