אם מישהו רוצה להבין מה יחסו של המיינסטרים הדתי (כלומר האורתודוקסי) בישראל לחילוניות, די לו שיקרא את הכתבה "החוקרת שטוענת: היחס לשבת מוכיח שאין באמת חילונים בישראל", שהתפרסמה כאן השבוע. בלי כוונה מגלה הטקסט מה מסתתר מתחת לשמיכה של האורתודוקסיה הממוסדת, על זרמי החינוך והמפלגות שלה, על משרד הדתות והרבנות הראשית, ועל כל יתר הנכסים הגלויים והסמויים של הממסד הדתי בישראל.
וסיפור שהיה כך היה: סתיו שופן-ביטון, חוקרת צעירה וסקרנית יצאה לבדוק את מנהגי השבת של דתיים, מסורתיים וחילונים בישראל. כשהגיעה לחילונים גילתה בתדהמה שהחילונים – שימו לב טוב, כי לא תאמינו – נחים בשבת, מנקים את הבית לקראת שבת, מרבים לערוך ביום שישי בערב ארוחות משפחתיות, לפעמים אפילו חגיגיות, וגם – שומו שמיים – מדליקים לפעמים נרות ומוצאים לעתים קדושה בסוף השבוע שלהם.
את החוקרת זה הפתיע, מה עוד שהיא זכרה שהתייחסות למנהגים שכאלה מופיעות גם בהלכה. מיד עשתה 1 ועוד 1 והגיעה ל-5. אם חילונים עושים דברים כאלה, חשבה לעצמה, הרי (וזה ציטוט מדויק מההרצאה שהכתבה ביקשה לקדם): "הם עושים מה שההלכה מצווה עליהם לעשות". ואם חילונים מצייתים להלכה, המשיכה את חוט המחשבה הזה, הם לא חילונים. ומכאן – אין חילונים בישראל. בנדיבות לב מתנשאת היא גם השאירה לחילונים פתח מילוט: "אני לא אומרת שמי שרואה את עצמו חילוני משקר", היא אמרה, אבל "כאן בסוף כולם דתיים". וכך, בעודה לוקחת לעצמה זכות לא לה להגדיר עבור אחרים את זהותם, היא הידתה (מלשון הדתה) כמעט חצי מהאוכלוסייה היהודית בישראל.
אבל זה רק הסיפור שעל פני השטח. מה שעומד מאחוריו הוא הבעיה המתמשכת של האורתודוקסיה להצדיק את הטענה הבסיסית שלה, שלפיה היהדות היא ההלכה וההלכה היא היהדות. הטענה הזאת היא מה שעומד מאז הקמת המדינה בבסיס המונופול האורתודוקסי על היהדות, והיא תוצאה של ברית ארורה שנוצרה בין הנהגת התנועה הציונית החילונית, ובראשה דוד בן גוריון, לבין האורתודוקסיה. עיקרה של ברית זו היא הסכמה שבשתיקה שלפיה החילונים יקבלו את "העבריות" (המתבטאת בין היתר בתנ"ך) והאורתודוקסים את "היהדות", שאיתה הם יכולים לעשות כטוב בעיניהם (למשל, לזרוק מתוכה תנועות של יהדות מתקדמת, או לשמר בתוכה אפליה נגד נשים).
רק שניסיון ההפרדה הזה נשחק והולך עם השנים, בין היתר כי חילונים מפסיקים לחשוב שהם חייבים להתרחק מהיהדות כדי לא להיות דתיים. הבעיה הקשה ביותר שמציגים כיום חילונים בישראל בפני האורתודוקסיה היא העובדה שהם חיים חיים יהודיים שמנותקים מההלכה; שגם אם הם מקיימים מנהגים שמוזכרים בהלכה (ולרוב – עוד הרבה לפניה, בתנ"ך) הם לא עושים את זה כי הם "מצווים על ידי ההלכה", אלא כי הם מבטאים זהות יהודית חילונית שאחד מהמאפיינים שלה הוא שהיא איננה הלכתית (מה שמאפשר להם, למשל, בלי שום בעיה להדליק אור או לנסוע בשבת, עניינים קטנים שהחוקרת בוחרת פשוט להתעלם מהם).
עם האיום הזה ניסתה בהתחלה האורתודוקסיה להיאבק על ידי הטענה שהחילונים הם לא באמת יהודים (זוכרים כמה נהנה הרב כדורי לשמוע את נתניהו לוחש באוזנו ש"השמאל שכח מה זה להיות יהודי"?). זה לא עובד יותר. מה עושים? מחליטים שאם הם יהודים, הם לא באמת חילונים. ובא לציון גואל. בקרוב תיפתח ההרשמה ברבנות הראשית לצורך הוצאת תעודת חילוני. אם אתם רוצים כזאת, מציעה שופן-ביטון, כדאי שתחגגו את סוף השבוע שלכם ביום רביעי, כי כך תראו, מבחינתה, שאתם "לא דתיים".
וכך, תוך התעלמות מהעובדה שישראל היא מדינה יהודית, שגם חלקיה החילוניים מתקיימים במסגרת יהודית, היא החליטה שהחילונים מצייתים לחוקי ההלכה. הייתכן שחילונים נחים וחוגגים בשבת, ולא ביום רביעי, לא בגלל ציווי הלכתי אלא כי זהו זמן סוף השבוע, שבו מקומות העבודה ובתי הספר סגורים? שהם נפגשים עם בני משפחה כי החברה הישראלית (אגב, לא רק היהודית) היא חברה מאוד משפחתית? שהם יושבים שבעה, ולא שלושה או חמישה ימים, כי זה הזמן שאותו מממן הביטוח הלאומי, החילוני למהדרין? בדברי החוקרת אין ולו התחלה של חשיבה על האופציה הזו.
במקום זאת טוענת החוקרת שהחילונים היהודים אינם חילונים כי הם אינם פועלים לפי התיאוריה ביחס לחילוניות האוניברסלית. רק שהתיאוריה שהיא מדברת עליה היא תוצר של המאה ה-19. היום אין מחלוקת בין החוקרים על כך שחילוניות איננה תופעה אוניברסלית, ושיש לה משמעויות שונות במקומות שונים. חילוניות שהתפתחה מול הנצרות, למשל, מתבטאת קודם כל באמונה. הדבר המרכזי שיאמרו אנשים ממוצא נוצרי שמגדירים את עצמם חילונים זה שהם אינם מאמינים בישו. ביהדות זה אחרת – הביטוי של החילוניות בה הוא קודם (אבל ממש לא רק) ביטול סמכותה של ההלכה.
ד"ר הגר להבצילום: מאיר קידראז מה שיש בישראל הם חילונים יהודים. הם, לפי הסטטיסטיקה, חוגגים בשיעורים עצומים חגים יהודיים, מלים את ילדיהם וכן – גם מציינים את השבת. כ-60% מהם לא אוכלים חזיר, וחצי מהם, שומו שמיים, מאמינים באלוהים (אם כי לאו דווקא בהבנה האורתודוקסית של המושג). זה לא עושה אותם "דתיים", זה עושה אותם חילונים יהודים.
ואיפה עומדים המסורתיים בתוך המבנה הזה? אז ככה: מסורתיים נוטים לראות בביטוי האורתודוקסי של היהדות (מה שמכונה אצלנו "שמירת מצוות", או "הלכות", או "מנהגים", או "מסורת" ושמות נוספים שמעידים על בלבול המושגים שמתקיים אצלנו) ביטוי נעלה יותר של היהדות. חילונים לא. הם לא רואים בהלכה משהו מחייב ואין להם שום בעיה עם זה. סליחה, חוקרת יקרה, אבל הם לגמרי חילונים.
- ד"ר הגר להב היא מרצה בכירה במחלקה לתקשורת במכללת ספיר, העוסקת במחקר סוציולוגי של אמונה וחילוניות. ספרה "חילוניות מאמינות" יצא לאחרונה לאור בהוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
