חאלד אבו ג'ודה מהעיירה כסייפה רצח בסוף 2017 את חייל צה"ל רון-יצחק קוקיא. הוא זכה לסיוע מאחיו, זאהי אבו ג'ודה. הנד אל-עוקבי, צעיר בן 21 מהעיירה חורה, רצח ב-2015 את חייל צה"ל עומרי לוי. עלאא זיוד מאום אל פחם ביצע ב-2015 פיגוע דריסה ודקירה בגן שמואל. הוריהם נכנסו לישראל במסגרת החריגים שמאפשר חוק האזרחות. הם לא היחידים. יש עוד רבים.
המעורבות של חריגים באירועי טרור גדולה פי שלושה מזו של הערבים אזרחי ישראל. זו הבעיה הקטנה. הבעיה הגדולה יותר היא בני הדור השני. זו לא תופעה ישראלית - זו תופעה בינלאומית. בני הדור השני של המהגרים לאירופה הרבה יותר רדיקלים מבני דור המהגרים הראשון. כך שכבר היינו אמורים לדעת שפתיחת השערים במערכה הראשונה תוביל למעשי רצח במערכה השלישית. אבל בשם זכויות האדם אנחנו מאפשרים שפיכות דמים.
חוק האזרחות והכניסה לישראל, הידוע בכינויו "איחוד משפחות", נועד למנוע פיגועים ו"זכות שיבה" באמצעות נישואים, אבל החוק משאיר את הדלת פתוחה לחריגים. פתוחה מדי. קצת יותר מ-50 אחוז מהבקשות זוכות למענה חיובי. לפי הנתונים המעודכנים ביותר של הלמ"ס, שפורסמו בתחילת 2021, כ-8% מהגידול באוכלוסייה היהודית בישראל בשנת 2020 נובע מהגירה. כלומר, עולים חדשים. ובמקביל, 7% מהגידול באוכלוסייה הערבית, 2,506 נפשות, נובע גם הוא מ... הגירה.
בקרב היהודים מדובר בחוק השבות, שהוא הביטוי להיותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. אצל ערביי ישראל מדובר למעשה במימוש עקיף של "זכות השיבה". כל זה קרה בחסות ה"חריגים" בחוק האזרחות. אם שיעור הגידול מהגירה אצל יהודים זהה כמעט לחלוטין לזה של ערביי ישראל - אז יש לנו כאן פרק במצעד האיוולת.
הממשלה הקודמת לא עצרה את ההגירה באמצעות פייק-ילודה בדרום. היא לא חוקקה שום חוק הגירה, שעכשיו היא נזכרה שהוא מאוד-מאוד חיוני וחשוב. בקיצור, היא לא עשתה שום דבר
וזה עוד לא הכל. משום שלנתונים הרשמיים מצטרפים השוהים הבלתי-חוקיים, שכל המבצעים לאתר אותם הם בעלי הצלחה מוגבלת. אליהם מתווספים תינוקות פלסטיניים שנולדו בעיקר בדרום הר חברון, אבל מגיעים לישראל, ונרשמים על ידי אמהות בדואיות כילדים ישראלים. זו תופעה שידועה כבר הרבה מאוד שנים. בכיר בביטוח הלאומי אמר לי שמדובר באחד הסקנדלים הגדולים ביותר. הבעיה היא שאין גדר הפרדה בדרום, אבל יש מדיניות בת יענה.
וגם זה לא הכל. הממשלה הקודמת לא הוציאה מישראל את השוהים הבלתי חוקיים. היא לא עצרה את ההגירה באמצעות פייק-ילודה בדרום. היא לא חוקקה שום חוק הגירה, שעכשיו היא נזכרה שהוא מאוד-מאוד חיוני וחשוב. ובקיצור, היא לא עשתה שום דבר. אבל אותה ממשלה, ממשלת המחדל, שהפכה לאופוזיציה, רוצה לטרפד גם את הקצת שיש. היא מאיימת להכשיל את התיקון לחוק האזרחות, כדי שנחזור למצב של נהירה המונית.
במשך שני עשורים מנהל השמאל הקיצוני מאבק חורמה נגד חוק האזרחות. הוא הגיש אינספור עתירות נגד החוק. הנתונים שהוצגו על ידי גורמי הביטחון היו מפחידים. 50 ישראלים נהרגו על ידי פלסטינים שמימשו את "זכות השיבה". ישראל לא מצליחה למנוע פיגועים של בני הדור הראשון, ובוודאי לא של בני הדור השני. האבסורד הוא ששני סיבובים עברו העתירות בבג"ץ, ובשני הסיבובים רק על חודו של קול ניצל החוק מפסילה.
שרת הפנים איילת שקד נחושה להביא לאישור החוק. אלא שהמשימה שלה ושל הממשלה הנוכחית כפולה. ראשית, להעביר את החוק, ושנית לנער את ועדות החריגים. משום שחריגים, כשמם כן הם, אמורים להיות בודדים. כאשר מדובר ביותר מ-50 אחוז מהבקשות שנענות בחיוב - אז משהו במימוש החוק התרופף לחלוטין.
בניגוד לכל מיני פרסומים, זה לא היה חוק שהימין יזם. חיים רמון היה מהדוחפים העיקריים. כך גם רוב חבריו למפלגת העבודה. ומדי שנה אושר החוק על ידי האופוזיציה והקואליציה. כך היה עד עכשיו וכך צריך להיות גם עכשיו. קשה להאמין שעכשיו זה יהיה דווקא הגוש הימני-חרדי שייצור קואליציה עם הגוש האנטי-ציוני. הרי מעבר לכל דבר אחר יש את טובת המדינה, והיא קודמת לכל מחלוקת בין אופוזיציה לקואליציה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
