אני לא רוצה להדאיג אף אחד, בוודאי לא בהפתעה מעל דפי העיתון, ובכל זאת מומלץ לשר התרבות והספורט הנכנס מיקי זוהר לפנות בהזדמנות לבדיקת רופא. על רקע חילופי השרים החומציים במשרדי הממשלה - כולל עלבונות אישיים, עקיצות מכוערות, וסתם רגעי קרינג' למכביר - הטקס במשרד התרבות והספורט היה כל כך אדיב, מנומס וממלכתי שרצוי לוודא שהשר הנכנס לא סובל ממחסור בברזל או בוויטמין D.
זה בזמן שבמשרדים אחרים שרים התחרו ביניהם מי ייצא יותר גס רוח או סתם אינפנטיל. המנצח הבלתי מעורער הוא שר החינוך הנכנס, יואב קיש, שמעל הבמה - לעיני תלמידי תיכון משתאים - הבהיר לשרת החינוך היוצאת, ד"ר יפעת שאשא-ביטון, שהוא אינו רואה בה שותפה לדרך וקישט ב"הקשבנו לכם כבר שנה וחצי". התנהגות שהיא הכל חוץ מחינוכית, ושיא מבחינת הזמן שלוקח לאדם להוכיח שהוא לא ראוי לתפקיד. לשר החינוך הנכנס אמנם אין רקע בחינוך, אבל כטייס לשעבר, אולי יתחבר לציטוט מ"טופ גאן": "מאווריק, המטוס הזה הוא לא שלך. הוא של משלם המסים".
בלטה גם שרת התחבורה מירי רגב, להוטה כל כך לבטל כל דבר שמזוהה עם קודמיה - פרויקט המטרו עם בצלאל סמוטריץ', נתיבי התחבורה הציבורית עם מרב מיכאלי - שרק בנס הטקס הסתיים לפני שהספיקה לבטל גם את התמרור "עצור" ואת ה"נשק וסע". רגב אף מיהרה להודיע, מיד עם כניסתה לתפקיד, שהצבע הסגול, המזוהה עם מיכאלי, יוחלף מיידית בכל פרסומי המשרד, בכחול ולבן. מי יודע, אולי עקרונות הפנג שוואי יביאו סוף-סוף לזרימה בנתיבי איילון. האמת היא שזה לא רעיון גרוע. כשאתם עושים רונדלים בתל אביב, חיפה או ירושלים, הכחול לבן של משרד התחבורה לפחות מזכיר במשהו חניה פנויה.
על רקע רגעי המבוכה האלה, דבריו של זוהר במעמד חילופי השרים, ובראיונות באמצעי התקשורת, סיפקו אלטרנטיבה נחוצה: "חילי טרופר היה שר מצוין, אני והוא במערכת יחסים טובה, אנחנו עושים את החפיפה באופן מכובד וראוי, הוא עשה לא מעט במשרד, אני מתכוון לשמוע הרבה ממה שיש לו לומר". יפה מאוד ותודה רבה. אמנם עוזר שמדובר בטרופר, האיש החיובי והחמוד ביותר ביקום, שבטח לא עזב את המשרד בלי לוודא שהשאיר למחליפו דיו במדפסת ואת הסיסמה לווייפיי.
השר קיש על ביטול רפורמת הבגרויות
(צילום: משרד החינוך )
אלא שאמירה אחת של שר התרבות החדש בכל זאת משביתה את השמחה: "המשרד בראשותי לא יתמוך בשום צורה בתוכן שפוגע בשמה הטוב של ישראל. כל תוכן באשר הוא, אם יש בו כדי לפגוע בשם הטוב של המדינה, לא יתוקצב". כדי להוכיח רצינות, הוא אף מבהיר שהדרך למנוע מימון של תוכן "פוגעני" עוברת מבחינתו בחקיקה.
נראה שזוהר נכנס למשרד התרבות והספורט בהתלהבות אמיתית ובכוונות טובות, ודווקא בגלל זה כדאי להזכיר כמה עקרונות יסוד שבלעדיהם אין תרבות, אלא לכל היותר צוות הווי ובידור: יוצרים לא אמורים לרצות את הממסד ותפקידה של תרבות הוא לא לעשות לאף אחד נעים בגב. חברה חופשית ודמוקרטית לא משתיקה יוצרים, או מאיימת על אמנים בשלילת תקציבים, אלא מתגאה באמנות טובה וביצירה אמיצה, גם כשהיא מציבה מראה כואבת וגם כשהיא קשה לעיכול.
עינב גליליצילום: אביגיל עוזיתקציב תרבות, הממומן בכספי מסים, הוא לא פרס שהממשלה מעניקה לנתיניה על התנהגות טובה, אלא שייך לאזרחים. לכן, להוציא מקרים מסוג לשון הרע או הסתה - חופש הביטוי אינו חופש הדיבה - השאלה הרלוונטית היחידה צריכה להיות איכות היצירה. בשנת 2023, בחלקים המוארים של העולם, לא אמנות אמיצה מוציאה למדינות שם רע, אלא סתימת פיות.
ויש גם תיעדוף פשוט המבוסס על הערכת נזקים. עם כל הכבוד לסרט ביכורים נוגה על הכיבוש, אחרי רצף פיגועי התדמית האחרונים, אם רוצים להפסיק לממן את מי שפוגע בשמה הטוב של ישראל בעולם, כדאי להתחיל משרים גזעניים, רבנים הומופוביים, מחוקקים של חוקי אפליה מבישים, וכל ראיון בתקשורת עם ח"כ צביקה פוגל.
- עינב גלילי היא אשת תקשורת וסאטיריקנית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
