שלוש אלמנות צה"ל פונות לשר הביטחון יואב גלנט: אל תשלח לנו את האיגרת בחתימתך ואת השי שמשרד הביטחון שולח מדי שנה לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל.
"על רקע המהפכה המשטרית שממשלת ישראל מקדמת, אשר מאיימת לשנות את אופיה וצביונה של המדינה, אנו מוותרות על האיגרת והשי הסמלי מהמדינה שלמענה שילמו יקירינו בחייהם", כותבות האלמנות דליה אלקלעי, גילה ברזיו רקוץ' וויוי גן מור ויילר. "יקירינו יצאו לקרב, לא רק על הגנת גבולות המדינה וביטחון תושביה, אלא גם כדי שנמשיך לחיות כאן במדינת חוק דמוקרטית, חופשית, נאורה ופלורליסטית. לתחושתנו, הממשלה שאתה חבר בה מרוקנת מתוכן את החזון של יקירנו ומפרה את החוזה שיש לה ‑ לא רק עם החיים, אלא גם עם המתים".
סא"ל עמינדב (עמי) אלקלעי שירת כטייס בטייסת 69. במלחמת יום הכיפורים מטוסו נפגע, הוא נפצע קשה ונפל בשבי, אך שב לאותה טייסת. ב-22 באפריל 1979 נהרג בטיסת אימונים. רס"ן לוי ברזיו מקיבוץ עין המפרץ, סגן מפקד טייסת 110, נפל ביום השני למלחמת יום הכיפורים מעל העיר סואץ. רס"ן גדעון ויילר ז"ל עלה לארץ מיוהנסבורג בגיל שבע. במלחמת ההתשה נפל אחיו אדם. במלחמת יום כיפור נהרג כשיצא לחלץ טנקים בעמק הבכא.
שלוש האלמנות, המגדירות עצמן חברות קרובות זה שנים רבות, מתכוונות להחתים על המכתב משפחות שכולות נוספות. "ככל שיום הזיכרון התקרב הרגשנו שהפעם אנחנו רוצות להשמיע גם את הקול של המתים. השכול לא שייך לימין או לשמאל, וכל אלמנה חווה את זה בצורה אחרת. אנחנו יודעות שאהובינו, אם היו היום בחיים, היו יוצאים לרחובות כדי לשמור על המדינה שלנו, כפי שהם עשו כשיצאו לקרב ממנו לא חזרו".
הן מסיימות את מכתבן לשר הביטחון במילים: "ביום הזיכרון נעלה לבתי הקברות כדי להתייחד ולזכור את אהובינו. השנה גם נבטיח להם להמשיך את מורשתם ולהיות להם לקול. לכן החלטנו לוותר על האיגרת והשי מהמדינה ששינתה את פניה, ושעליה שילמנו גם אנו את המחיר היקר לנו מכל".
