עשר שנים עברו מאז אותו יום ארור, ועדיין, בכל פעם שמארי שטימה שומעת צעדים ליד הדלת, היא חושבת שבתה החטופה שבה הביתה. בהנחה שהיא עדיין בחיים, הבת מרגרט אמורה להיות כבר בת 29, והעבירה יותר משליש מחייה בשבי הג'יהאדיסטי. "הבת שלי תחזור בקרוב", אומרת שטימה בבית מוגן בעיירה צ'יבוק שבניגריה, שממנה נלקחו מרגרט וחברותיה בכוח. "אין לי ברירה, אני חיה בתקווה".
10 צפייה בגלריה
הנערות החטופות, מכוסות בבגדים איסלאמיים, בסרטון מחריד שפרסם "בוקו חראם" אחרי החטיפה. חלקן הגדול טרם שבו
(צילום: youtube)
אירועי 14 באפריל 2014 זעזעו את העולם: מחבלים מארגון הטרור האיסלאמיסטי בוקו חראם הסתערו אז על בית ספר לבנות בצ'יבוק, ירו באוויר, העלו את המקום באש – וחטפו 276 נערות אל היער. ידוענים מכל רחבי תבל, בהם הגברת הראשונה של ארה"ב מישל אובמה, הצטרפו אז לקמפיין הרשת #BringBackOurGirls ("תחזירו את הבנות שלנו") בקריאה להשיבן, ותמונות של הנערות מהשבי, מכוסות בבגדים איסלאמיים ומספרות שאולצו להינשא לחוטפיהן הג'יהאדיסטים, טלטלו את מצפונו של כל בן אנוש.
עשור אחר כך, יותר מ-100 מהנערות עדיין מוחזקות לפי הערכות בשבי אנשיו של בוקו חראם. 57 תלמידות הצליחו לברוח זמן לא רב אחרי החטיפה, עוד יותר מ-100 הוחזרו בשנים הבאות בעסקאות שרקמה ניגריה עם ארגון הטרור, אבל 108 נוספות נותרו מאחור, מוגדרות "נעדרות", והוריהן ממשיכים לחכות. עשרות מהאבות והאימהות הלכו בינתיים לעולמם, ועל אלה שנותרו בחיים מכבידים ההמתנה האיומה, הלחץ והחרדה, וכל זה באזור שהוא ממילא אחד העניים והנחשלים בעולם.
לא פחות איומה, אומרות הניצולות, היא התחושה שהעולם שכח. "אני מרגישה חולשה איומה כשאני חושבת על כך שנערות אחרות ממשיכות לעבור את מה שאני עברתי", אומרת אסאבה, שנחטפה מבית הספר בצ'יבוק כשהייתה בת 14. החטופה לשעבר האווה, שהייתה בת 16 בזמן החטיפה, עוד זוכרת כיצד הסתערו המחבלים על בית הספר באופנועים: "הם צרחו וירו באוויר. הייתי מבועתת – חשבתי כל הזמן שהם הולכים להרוג אותנו. נשאתי את מה שחשבתי אז שהיא התפילה האחרונה שלי".
10 צפייה בגלריה
מנהיג בוקו חראם מתרברב בהישגי ארגונו. 40 אלף הרוגים, ואנשיו ממשיכים להשתולל
(צילום: רויטרס)
10 צפייה בגלריה
בית הספר השרוף אחרי החטיפה ב-2014. "חשבתי שזו התפילה האחרונה שלי"
(צילום: Sunday Aghaeze / AFP)
נערות רבות שחזרו מהשבי מנסות לשקם את חייהן ולסגור את הפער שנוצר להן בהשכלה, אבל הניסיון הזה לא פשוט. גרייס, שהייתה בת 17 בזמן החטיפה, לומדת כעת באוניברסיטה האמריקנית של ניגריה ומקווה להפוך לאחות, אבל אומרת: "הם הרסו לי את החיים. חשבתי שיהיה כל כך הרבה יותר טוב מזה – אם כל זה לא היה קורה כבר הייתי מסיימת ללמוד".
כמו חטופות רבות אחרות היא מספרת שלאחר החטיפה נלקחה ליער סמביסה, מעוז ג'יהאדיסטי, שם היה רק מעט אוכל והנערות נאלצו לרוץ ולתפוס מחסה כשמטוסי הצבא חלפו מעל ראשיהן. רבות מחברותיה ללימודים אולצו להינשא לשובים שלהן, ואחרות, כמוה, אולצו להשתעבד. אחרי שלוש שנים היא שוחררה במסגרת עסקה שקידם הצלב האדום. "לא יכולתי להפסיק לבכות", היא נזכרת בהקלה ובאושר שחשה אז.
האמא שהתייאשה: "אסור לנו לחשוב עליהן עוד"
אבל חברתה האווה מתקשה להסתיר את הזעם שלה. כיום היא בת 26 ולומדת לתואר בתקשורת, והיא חושבת על הבנות שלא קיבלו הזדמנות שנייה. "חלק מהחברות שלנו לספסל הלימודים לא שוחררו, ותלמידים ממשיכים להיחטף. אני חושבת עליהם בכל יום. זה כאילו לממשלה לא אכפת מהם".
10 צפייה בגלריה
החטופות אמינה עלי (מימין) וג'ומאי מוטה, שהשתחררו מהשבי. "הם צרחו וירו, הייתי מבועתת"
(צילום: AP Photo/Mansur Ibrahim, File)
10 צפייה בגלריה
כוחות הביטחון הניגריים בבית הספר החרב. נפתח מחדש ב-2021
(צילום: AP Photo/ Haruna Umar, File)
שלטונות ניגריה אכן לא עמדו בהבטחותיהם. הם הפרו לא רק את השבועה להחזיר בשלום כל אחת ואחת מהנערות החטופות, אלא גם את ההבטחה לשים קץ לתופעת החטיפות ההמוניות: לפי ארגון Save the Children, מאז תחילת 2014 ועד לסוף 2022 נחטפו יותר מ-1,680 תלמידים ותלמידות מבתי ספר בניגריה, ורק בחודשים האחרונים דווח על עוד מאות חטופים ממוסדות החינוך. בחטיפה הגדולה שבהן, בתחילת החודש שעבר, לקחו ג'יהאדיסטים כ-130 ילדים מבית הספר שלהם במדינת המחוז קדונה שבצפון-מערב ניגריה.
"ממשלת ניגריה לא למדה דבר – היא לחלוטין המשיכה קדימה", אומר ג'ף אוקורואפור מקמפיין Bring Back Our Girls. "בגלל זה לחוטפים הייתה התעוזה לחטוף תלמידים מקדונה". פעילה אחרת בקמפיין, צ'יומה אגווגבו, אומרת: "הפכנו את האבסורד לנורמלי בניגריה. 10 שנים אחרי החטיפה ההיא, זה כתם לא רק על הממשלה אלא גם על כוחות הביטחון שלנו והאזרחים עצמם".
גם ארגון בוקו חראם עצמו לא מוגר. לא הרחק מצ'יבוק, מעשי הטרור של המורדים, שהחלו לפני כמעט 15 שנה, ויותר מ-40 אלף איש נהרגו בהם עד כה, נמשכים. הג'יהאדיסטים פועלים ביישובים סמוכים, ותושבים שומעים קולות ירי לעתים קרובות.
10 צפייה בגלריה
"עכשיו, ובחיים". טקס לציון עשור לחטיפת הנערות, שלשום בניגריה
(צילום: AP Photo/Sunday Alamba)
10 צפייה בגלריה
אימהות לנערות שנחטפו בצ'יבוק. "לא עובר יום בלי שאחשוב על הבת שלי"
(צילום: AP Photo/Mansur Ibrahim )
בית הספר שממנו נחטפו הבנות נפתח מחדש ב-2021, שבע שנים אחרי החטיפה, וכעת הוא יעד מבוצר המוקף בחומות בטון וגדר תיל. מהכיתות החדשות שם, תלמידות יכולות עדיין לראות את המעונות הישנים שרופים לחלוטין, זכר להצתה של ליל החטיפה.
הוריהן של 108 החטופות שנותרו בשבי לא יכולים להפסיק לחשוב על מה שעובר עליהן שם. כעשר מחטופות צ'יבוק הצליחו בשנתיים האחרונות לברוח מהשובים שלהן ולחזור הביתה, אבל כולן עשו זאת עם ילדים שאותם ילדו בשבי, מן הסתם שלא מבחירה. "לא עובר יום שבו אני לא חושב על הבת שלי ומזכיר אותה בתפילותיי", אומר לוואן זאנה, שבתו עאישה נחטפה ממצ'יבוק, "וזה גורם לי לכעוס כל כך".
אבל יש גם מי שמודים שהרימו ידיים. בסרט בן 17 שהופק לאחרונה במלאות עשור לחטיפה התראיינה אחת האימהות, וניפקה משפט מצצמרר: "אני חושבת שאסור לנו לחשוב עליהן עוד", אמרה. "אני מרגישה שכבר איבדנו אותן".
