עם תחילתו של השבוע הרביעי של הסגר, השפעותיו ההרסניות נראות באופן ברור בשטח. עמותות וארגונים רבים ברחבי הארץ מדווחים על ירידה משמעותית במתנדבים שנמנעים מלצאת מהבית מחשש להפר את ההנחיות, ומזהירים שאם המצב ימשיך כך לא יהיה ביכולתם לסייע.
החשש הגדול ביותר קיים בעמותות המסייעות במזון, שבמקביל לירידה במתנדבים חוות עלייה בפניות כתוצאה מהמשבר הכלכלי, וחוששות שאם המצב ימשיך, משפחות רבות יישארו רעבות ללחם. "לצערנו, נוכח הסגר וההגבלות המחמירות - מרבית המתנדבים, הן הקיימים והן הפוטנציאליים, לא מודעים לכך שהתנדבות הינה פעילות חיונית ומותרת ולכן חוששים להגיע למרכזי הסיוע", הסביר אלי כהן, מנכ"ל ארגון "פתחון לב" הפועל לשבירת מעגל העוני בישראל.
כהן הוסיף כי בשל הקורונה, בארגונו חלה עלייה של 1,800% בביקוש לסלי מזון מצד נזקקים. "נוכח העלייה הקיצונית בביקוש והמחסור המדאיג במתנדבים, אנו עלולים להגיע במהרה למצב שבו יהיה מספיק אוכל לחלק, יהיה מספיק ביקוש לסלי מזון - ולא תהיה דרך לחבר בין השניים", אמר כהן. "הנזקקים זקוקים לכך כמו אוויר לנשימה".
חדווה (63) מנהריה שנעזרת בעמותה אמרה כי "אם לא יהיו מתנדבים, לא יהיה לי אוכל. בעלי ואני לא עובדים, אני יצאתי לפנסיה והוא נכה. המצב הכלכלי שלנו מאוד ירוד. כל ההכנסה שלנו יחד מגיעה ל-3,200 שקל לחודש ובזה אנחנו משלמים את התרופות, המים והחשמל.
"אחרי כל ההוצאות האלה לא נשאר לנו כסף לאוכל ולכן העזרה הזו מאוד חשובה", הוסיפה חדווה. המתנדבים הם אור לנגד עינינו. מעבר לעזרה הגשמית הם עוזרים לנו נפשית".
גם מרסל (74) מראשון לציון הסביר שיתקשה להסתדר ללא סיוע. "מצבי הכלכלי שחור. אני במינוס קבוע כמה אלפי שקלים כל חודש. כולם שואלים אותי איך אני חי. אחרי שכל החשבונות יורדים נשארים לי 700-600 שקלים שאיתם אני אמור לקנות אוכל ותרופות", הוא סיפר.
מרסל הוסיף כי "אני מקבל פעם בשבוע אוכל. לחם, אורז, אטריות. חשוב לי שימשיכו לבוא. מצבי הפיזי קשה מאוד, אני בקושי הולך. אני כבר 20 שנה בפנסיה, עם כמעט 100% נכות, ובנוסף לפני שלושה חודשים שברתי את הירך ואני מרותק לבית. אני זכאי לשירותים מיוחדים, אם לא הייתי זכאי הייתי יושב בפינת רחוב ומבקש נדבות.
