במה שנתפס כציון דרך חשוב בתעשייה הגרעינית-אזרחית של ארצות הברית, לראשונה זה שלושה עשורים נחנך בה כור גרעיני חדש שנבנה מההתחלה ועד הסוף. הכור החדש, יחידה מס' 3 בתחנת הכוח הגרעינית ווגל שבג'ורג'יה, צפוי לספק חשמל לחצי מיליון לקוחות במשך עשרות שנים, אבל העיכובים הממושכים בבנייתו והסכום האדיר שאליו תפחה העלות שלו ושל כור נוסף שנבנה עדיין באותה תחנה – יותר מ-30 מיליארד דולר – עלולים דווקא להרחיק משקיעים מפרויקטים גדולים שכאלה, וכיום לא מתוכנן אף מיזם נוסף בארה"ב.
הכור שנחנך כעת בג'ורג'יה, ראוי להדגיש, אינו הראשון שמתחיל לפעול בארה"ב בעשור האחרון: אחד נוסף החל לפעול בטנסי ב-2016, אולם היה זה כור שבנייתו החלה כבר ב-1973 ונזנחה במשך יותר מ-20 שנה. הכור החדש, ליד העיר אוגוסטה בג'ורג'יה, הוא הראשון שנבנה מההתחלה ועד הסוף מאז 1996. הוא וכור מס' 4 באותה תחנת כוח, שצפוי לפי שעה להתחיל לפעול בתחילת השנה הבאה, הם גם הכורים הראשונים שקיבלו אישור בנייה מהרשויות האמריקניות מאז 1979 והתאונה הגרעינית שהתרחשה אז באי שלושת המילין בפנסילבניה, אחת התאונות הגרעיניות המפורסמות בהיסטוריה שזעזעה באותה עת את תעשיית הגרעין האזרחי.
כור מס' 3 בתחנת הכוח ווגל צפוי כאמור לספק חשמל לחצי מיליון לקוחות, עם תפוקה של כ-1,100 מגה-וואט. "זהו היום הראשון בתקופה של 60 עד 80 שנה, שבמהלכה יחידה 3 בווגל תספק ללקוחות שלנו אנרגיה נקייה ואמינה", מסרה אתמול החברה שמפעילה את התחנה, Georgia Power. "הכור החדש משקף השקעה ארוכת-טווח בעתיד של האנרגיה הנקייה במדינה", נמסר עוד. אולם מאחורי ההצהרה החגיגית הזו עומדות שנים ארוכות של עיכובים: כשבניית הכור החלה ב-2009 היעד המקורי לחניכתו היה בשנת 2016, ומאז הוא נדחה שוב ושוב בשל קשיים שונים שבהם נתקלו הבונים.
בנייתם של כורים 3 ו-4 בתחנת הכוח, שבה פועלים כבר עשרות שנים שני כורים נוספים, אמורה הייתה לפי התכנון המקורי לעלות כ-14 מיליארד דולר – אבל המחיר זינק בסופו של דבר ל-31 מיליארד. הסכום הזה לא כולל 3.7 מיליארד דולר נוספים שהקבלן המקורי של הכורים, תאגיד ווסטינגהאוס, שילם לבעלים הקודמים של הפרויקט כדי להשתלט עליו. בשל העיכובים והעלויות האדירות ווסטינגהאוס זנח בעצמו את המיזם אחרי שפשט רגל ב-2017. מומחים מזהירים כי העלות האדירה של פיתוח הכורים תמחק למעשה כל אפשרות להניב רווח עתידי מהעלות הנמוכה של ייצור החשמל באמצעותם.
כעת גם נשאלת השאלה מי יממן את המחיר האדיר של שני הכורים החדשים: ייתכן מאוד שגם הלקוחות בג'ורג'יה יידרשו לשלם על כך מכיסם, ולמעשה כבר עתה אישרו שם הרשויות העלאה ראשונית של עלות החשמל ב-4 דולר לחודש. אחרי שגם הכור הרביעי ייכנס לפעילות, אם הדבר אכן יקרה כמתוכנן בשנה הבאה, יקבעו הרשויות באופן סופי כיצד יש לחלק את עלויות הבנייה בין הציבור הרחב לבין המשקיעים. על פי הנהלים במדינה, ניתן לדרוש מהלקוחות לשלם על הוצאות שייקבעו כ"קפדניות", בעוד על הוצאות שייקבעו כי נבעו מהתנהלות "בזבזנית" המשקיעים יידרשו לשלם.
בנייתם של הכורים בג'ורג'יה החלה כאמור בסוף העשור הראשון של שנות האלפיים, בתקופה שבה הייתה תנופה מחודשת בתעשיית הגרעין האזרחי בארה"ב – אבל זו ספגה מכה קשה אחרי האסון הגרעיני בפוקושימה שביפן, ב-2011, ומיזמים אחרים בארה"ב נזנחו. תחנות כוח גרעיניות עדיין נתפסות כמקור אנרגיה חלופי חשוב לדלקי מאובנים, בצל משבר האקלים שנגרם מפליטת גזי החממה, אבל המחיר הגבוה של כורים גרעיניים "מסורתיים" מרחיק כאמור את המשקיעים. חברות בארה"ב פועלות כעת לפתח טכנולוגיות חדשות של כורים גרעיניים קטנים יותר, שלצד תהליך בנייה זול ופשוט יותר עשויים להיות גם בטוחים יותר – אולם הטכנולוגיה הזו טרם הבשילה לכדי פעילות מסחרית.
לפי משרד האנרגיה האמריקני, עם הכור החדש שנחנך כעת פועלים ברחבי ארה"ב 94 כורים גרעיניים מסחריים ב-55 תחנות כוח שונות, ב-28 מדינות. תחנות הכוח הללו אחראיות, נכון לשנה שעברה, ל-18% מכלל ייצור החשמל בארה"ב. רובם הגדול של הכורים עתיק למדי: הגיל הממוצע שלהם הוא 40 שנה, והכור הוותיק ביותר שעדיין פעיל הוא יחידה מס' 1 בתחנת הכוח "ניין מייל פוינט" בניו יורק, שהחלה לפעול בדצמבר 1969.