מפקד האוגדה שהודח על ידי הרמטכ"ל לאחר ששני לוחמים שנפצעו באורח אנוש מאש כוחותינו במהלך תרגיל, חוזר לצה"ל מכוח החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב. למרות התנגדותו של רא"ל כוכבי, הוא יתמודד בקרוב על דרגת אלוף ולאחר מכן ידרוש למנותו, כפי שנקבע בדיון השיבוצים האחרון ואושר על ידי שר הביטחון בטרם התאונה המבצעית, לאלוף פיקוד המרכז. ואם הרמטכ"ל יסרב? האוגדונר ישוב ויבקש סעד מבית המשפט המחוזי.
סיפורו של הלוחם מצטיין, שהתאבד לאחר שגויס באיומים לשמש כמקור של מצ"ח, מטלטל את צה"ל ומציף שאלות קשות על הגבול בין המערכת הצבאית לבין בתי המשפט האזרחיים. האם שופט או שופטת יכולים להחליף את מפקד הצבא ולקבל במקומו החלטות? תלוי את מי שואלים.
לובטון התחרט על הסכמתו לשמש כמקור ברגע שיצא ממשרדי מצ"ח. הוא התקשר לרכזי המודיעין והתחנן. אבל הרכזים, שבמסמכים הפנימיים שלהם כינו אותו בזלזול נוראי "פחדני", העדיפו להתעלם. אז מה אם הוא איים להתאבד במפורש. המגייס ממצ"ח וידא שהלוחם חתם על זיכרון דברים וסיכם ב"הכל טוב, שיזדיין". למחרת בבוקר נמצא לובטון מחוץ לבסיסו ללא רוח חיים.
בתום חקירה רפה החליטה הפרקליטות הצבאית להעמיד לדין את שני הרכזים על עבירה טכנית קלה. התביעה עשתה כל מאמץ שלא לקשור בין המצוקה הנפשית של ניב לאחר האיומים וההפחדות לבין העובדה שהתאבד.
מפקדם של השניים, רב-סרן גלעד פרנקן, יצא ללא פגע מההליך הפלילי, אבל הרמטכ"ל קבע שפרנקן אחראי למתרחש ביחידתו, ונושא באחריות למותו של לובטון לאחר הגיוס האלים. בהמלצת ראש אכ"א דאז מוטי אלמוז הוא הדיח את פרנקן.
אלא שפרנקן לא התרשם במיוחד מהחלטת הרמטכ"ל, וגם מהאחריות הפיקודית. הוא רץ לבית המחוזי בתל אביב ובצעד חריג ביקש שההחלטה תבוטל. השופטת ארנה לוי זיהתה הזדמנות, ופסלה את ההחלטה של כוכבי. למה? כי היא יכולה. את ההורים של ניב, אגב, שביקשו לדבר בפניה, היא השליכה מהאולם.
האם הקדישה כבוד השופטת מחשבה לשאלה מה תעשה פסיקתה, שלקוחה בכלל מתחום דיני העבודה, למשמעות שרשרת הפיקוד בצבא? האם היא חשבה על הציפייה של כל אזרח, של כל מתגייס, של כל אם עברייה, שהמפקדים שלידיהם נמסרת המשמורת על הילדים של כולנו ינהגו בהם בחרדת קודש? ואם שגו, ייקחו אחריות פיקודית ולא יבקשו מבית משפט אזרחי להציל אותם.
ההקלטות שהביאו גילויים חדשים בפרשת מותו של הלוחם ניב לובטון ז"ל
האם חשבה השופטת על הוריו של אביתר יוספי, שנכנס לנחל חילזון באמצע סערה כי כך הורו לו מפקדיו, ולא יצא ממנו לעולם? האם היא זכרה את עילי חיות, שזינק בהוראת מפקדיו מג'יפ, נחת על סלע, נותר משותק ולא יעמוד שוב על רגליו? האם היא טרחה לנסות ולהבין מה המשמעות של ההחלטה שלה, שזורקת לפח את אחד הערכים הבסיסיים ביותר בצה"ל – האחריות.
האם היא לקחה בחשבון שעכשיו יוכל כל מפקד שהודח, כל קצין שלא קיבל את המינוי בו חפץ, כל חייל שהחלטה של מפקד בצבא איננה נוחה לו או מוצאת חן בעיניו, לרוץ לבית משפט אזרחי ולשלוף טיעונים מתחום דיני העבודה?
בזכות המאבק העיקש שמנהלים הוריו של ניב, מיכל וערן, הגיעה הסוגיה הזו עד שולחנם של שופטי בית המשפט העליון. בימים הקרובים הם אמורים לפרסם את החלטתם בערעור שהגיש הרמטכ"ל נגד ההחלטה של שופטת המחוזי.
תקראו שוב את השורות האלה: הרמטכ"ל ערער לבית המשפט העליון וביקש מהשופטים לקבוע שהוא אכן הסמכות הפיקודית העליונה בצה"ל, ואם הוא מחליט שקצין מסוים איננו ראוי לשמש כמפקד, אזי הוא לא ישמש כמפקד.
בדיון ראשון בנושא שכבר נערך בעליון, ביקשו השופטים מהרמטכ"ל להסכים לפשרה בעניינו של פרנקן. להסתפק בנזיפה ולא בהדחה. הם רמזו שדינה של העתירה להידחות. עמיתי נחום ברנע כתב כאן בשבוע שעבר, בצדק, שאסור לרב אלוף כוכבי להסכים לפשרה הזו.
אולם ראוי שבית המשפט, בבואו לקבל החלטה, יחשוב על אותו אוגדונר דמיוני שאיתו פתחנו. האם אנחנו רוצים צבא שבו מפקד שהודח על רקע כישלון פיקודי יחזור לשירות בצו בית משפט אזרחי? ההחלטה הזו עלולה להיות הרסנית, ולפורר מבפנים את הצבא. עוד לא מאוחר לעצור.
