בית המשפט העליון פסק היום (ראשון) כי תשלום כספים על ידי הרשות הפלסטינית לאסירים ביטחוניים ולבני משפחותיהם מהווה "אשרור" של פעולות הטרור שביצעו אותם מחבלים. המשמעות: משפחות שכולות יוכלו לתבוע פיצויים מסוימים מהרשות.
ברוב דעות של השופטים יצחק עמית ודוד מינץ, אל מול דעת מיעוט של השופט עופר גרוסקופף, נקבע כי בשל "אשרור" זה, ובהתאם לפקודת הנזיקין שעוסקת בפיצויים, הרשות הפלסטינית שותפה לעוולות שביצעו האסירים שאחראים לפעולות טרור. לדבריהם, לרשות הפלסטינית יש "אחריות נזיקית" כלפי המשפחות השכולות.
ההכרה המשפטית בתשלומי תגמולי הטרור על ידי הרש"פ עשויה לחייב כעת את הממשלה להפעיל לגמרי, ולא באופן חלקי, את חוק "קיזוז שכר המחבלים" מכספי הרשות. החוק לקיזוז משכורות מחבלים, נזכיר, אושר בכנסת ב-2018, והוא קובע כי בתום כל שנה יגיש שר הביטחון לקבינט דו"ח המפרט את הוצאות הרשות הפלסטינית על משכורות מחבלים ושהידים, ולאחר מכן יופעל הקיזוז באופן אוטומטי בתחילת כל חודש.
באשר לסוגיה האם יש מקום לחייב את הרשות הפלסטינית בפיצויים עונשיים - כאלה שבנוסף לפיצויים הנזקיים קיימת גם ענישה לצורך הרתעה - לא התקבלה החלטה. השופט מינץ סבר כי אין מקום לחייב את הרשות בכך, השופט עמית סבר כי יש מקום לעשות זאת ואילו השופט גרוסקופף הותיר את השאלה ב"צריך עיון" - ולכן הסוגיה לא הוכרעה.
העליון עסק בנושא כערכאת ערעור, בעקבות ארבע תביעות שהוגשו נגד הרשות הפלסטינית ואש"ף, שנדונו במאוחד. התובעים איבדו את יקיריהם בארבעה פיגועים רצחניים שאירעו במהלך האינתיפאדה השנייה בירושלים, בין השנים 2001 ל-2002: הפיגוע במסעדת סבארו, פיגוע ההתאבדות הכפול ופיצוץ מכונית התופת במדרחוב בן יהודה, פיגוע התאבדות בקפה מומנט ופיגוע באמצעות מטען חבלה בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית. בפיגועים אלו נרצחו עשרות בני אדם ועוד מאות נפצעו.
"לא הייתה מחלוקת כי האחראי לכל אחד מארבעת הפיגועים היה איש החמאס עבדאללה ברגותי, ובמוקד הדיון בבית המשפט המחוזי עמדה השאלה אם ניתן לייחס לרשות הפלסטינית ולאש"ף אחריות בגין פיגועים אלה", נכתב בהחלטת בית המשפט העליון.
הרשות הפלסטינית מעניקה תגמול מיוחד למחבלים פלסטינים שביצעו עבירות ביטחוניות, בשל העובדה שהועמדו לדין בישראל ונדונו לעונשי מאסר. ככל שהעבירה הביטחונית חמורה יותר ותקופת המאסר ארוכה יותר - כך גדל שיעורו של התגמול המיוחד, שיכול להגיע לכדי תשלום חודשי שוטף של פי ארבעה מהשכר הממוצע בשטחי הרשות.
המשפחות השכולות טענו בערעור שהגישו כי קיים קשר סיבתי בין התשלומים שמשלמת הרש"פ לבין ביצוע פיגועים, וכי מדיניות זו "הכינה את הקרקע" לגיוס מחבלים. לשיטתן, סכום התגמול נקבע לפי מספר היהודים שנהרגו בפיגועים, התשלום משולם לאסיר ועל מנת שמשפחתו תקבל את התשלום - האסיר נדרש לחתום על ייפוי כוח. עוד נטען כי "לא קם ספק ביחס למטרתם של תשלומים אלו", וכי הרשות הייתה מודעת לפיגועי הטרור, ואף השתתפה בהם באופן פעיל באמצעות מימונם. בתגובת הרש"פ נטען כי התשלומים ניתנים למשפחות האסירים, ולא לאסירים עצמם.
סעיף 12 בפקודת הנזיקין מרחיב את מעגל האחראים בנזיקין, והוא מונה שבעה סוגים של שותפים למעשה העוולה: המשתף עצמו, מסייע, מייעץ, מפתה, מצווה, מרשה ומאשרר. המאשרר נחשב ליוצא דופן, מאחר שהוא מתייחס אך ורק למעשה שכבר נעשה בעבר - נטע זר ונדיר בדיני הנזיקין שמעולם לא נעשה בו שימוש בפסיקה, ומכאן המחלוקת בין שלושת השופטים.
היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, עו"ד אביחי מנדלבליט, בחר שלא להתייצב בהליך זה, לאחר שבחן ושקל את ההיבטים השונים של הסוגיה, לרבות אלה הכרוכים ביחסי החוץ והביטחון של מדינת ישראל.
בארגון שורת הדין טענו שלמרות פסק הדין התקדימי - הוא אינו תורם למלחמה בטרור או לעשיית צדק עם הקורבנות. "אמנם בית המשפט פסק שתשלום משכורות לאסירים או למשפחות של המחבלים המתאבדים מטיל אחריות על הרשות ומחייב אותה בתשלום פיצויים לקורבנות, אך הבעיה היא שמדובר בפיצויים נזקיים שמתקזזים עם התגמולים שמקבלים הקורבנות מהביטוח הלאומי", אמרה נשיאת ארגון שורת הדין, עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר. "לרוב, דמי התגמולים גבוהים מהנזקים הישירים, כך שקורבנות הטרור לא יממשו את פסק הדין כנגד הרשות, אלא יעדיפו לקבל את התגמולים ממדינת ישראל. זוהי מכה כואבת למלחמה בטרור".
עו"ד רולנד רוט, שייצג את העותרים, מסר כי בכוונתו להגיש בקשה לדיון נוסף בעליון בנושא. לדבריו, "ההכרה המשפטית של תשלומי תגמולי הטרור על ידי הרש"פ תחייב עכשיו את הממשלה להפעיל לגמרי ולא באופן חלקי את חוק קיזוז שכר המחבלים מכספי הרשות הפלסטינית".
