שר הביטחון בני גנץ הודיע הבוקר (רביעי) כי לאחר הערכת מצב ובהמלצת גורמי הביטחון, הוא החליט כי ישראל תחזיק בגופתו של המחבל נאסר אבו חמיד, ממייסדי חללי אל-אקצא שמת אתמול בבית החולים אסף הרופא מסרטן. בכך נענה גנץ לבקשת משפחות קורבנות הפיגועים שהוציא לפועל אבו חמיד במהלך האינתיפאדה השנייה, שדרשו לא לאפשר את שחרור הגופה כדי למנוע הלוויית ענק עבור המחבל ברשות הפלסטינית.
גנץ ציין כי ההחלטה התקבלה בהתאם להחלטת הקבינט מלפני שנתיים, שבה הוחלט להרחיב את ההחזקה בגופות מחבלים שהיו מעורבים ברצח, פציעת אדם, ואחיזת אמצעי לחימה, גם אם אינם בעלי שייכות ארגונית לחמאס. לכלל הזה יש כמובן יוצאים מן הכלל, לפי שיקולים ביטחוניים שונים, וגנץ היה יכול גם להחליט לשחרר את גופת המחבל, שמותו עורר זעם רב ברשות הפלסטינים, שם טענו כי "רשלנות" ישראלית היא שהביאה למותו של אבו חמיד - אף שקיבל טיפול למחלת הסרטן שעמה התמודד.
דובר משרד האסירים בעזה, מונתסר א-נאעוק, כינה את החלטת גנץ "פשע כפול". לדבריו, "החלטת הכיבוש שלא למסור את גופתו של האסיר נאסר אבו חמיד היא פגיעה בכבוד האדם ועבירה על כל הנורמות האנושיות. החלטה זו משקפת כישלון מוחלט של הקהילה הבינלאומית ומוסדות זכויות האדם, שעדיין שותקים ונוטשים את נושאי עמנו, שבראשה נושא האסירים".
מאז חודש ספטמבר התנהל קמפיין פלסטיני לשחררו בשל מחלתו. בדצמבר 2002 נגזרו על המחבל, שהוגדר אז "יד ימינו של ברגותי" ואחראי לרצח שבעה ישראלים לפחות, שבעה מאסרי עולם מצטברים ו-50 שנות מאסר נוספות בגין פעולות טרור.
לפי שב"ס, אבו חמיד אושפז בבית החולים שמיר אסף הרופא שלשום, ומת אתמול. "האסיר טופל באופן הדוק ושוטף על ידי גורמי הרפואה של שב"ס וגורמים חיצוניים", הבהירו. "האסיר, יליד 1971, רווק, תושב יו"ש, שפוט למאסר עולם בגין רצח, פעולות איבה, עבירות ביטחון ציוד, ניסיון לרצח. הוא נקלט בשב"ס באפריל 2002, וזהו מאסרו הרביעי. הודעה נמסרה למשפחתו. כבכל מקרה מסוג זה, האירוע ייבדק".
אבו חמיד, שארבעה מאחיו מרצים גם הם מאסר עולם בבתי הכלא הישראליים ואח נוסף מת ב-1994, הורשע ברציחתם של בנימין וטליה כהנא, בדצמבר 2000, סמוך להתנחלות עופרה; אליהו כהן בדצמבר 2001, סמוך לגבעת זאב; גדי רג'ואן בפברואר 2002 באזור התעשייה עטרות; ויוסף הבי, אלי דהן והשוטר סלים ברכאת, במסעדת סי-פוד מרקט בתל-אביב במרץ 2002. כמו כן הוא הורשע ב-12 עבירות של ניסיון לרצח ועבירות נוספות.
הפלסטינים טענו כי במשך כל התקופה שהיה חולה לא אפשרו לאמו לראות את בנה. המשפחה הוזעקה לבית החולים בעקבות ההידרדרות במצבו של אבו חמיד, אך ספק אם הספיקה להיפרד ממנו. לפי דיווחים פלסטיניים, אבו חמיד כתב צוואה והעבירה למשפחתו. בית המשפחה, אגב, נהרס פעמים רבות בעבר בעקבות מעורבות האחים בפעילות טרור - הפעם האחרונה הייתה ב-2019, בעקבות הרשעתו של איסלאם אבו חמיד ברצח הלוחם רונן לוברסקי.
הוועדה לענייני אסירים ואסירים לשעבר הודיעה על מותו של האסיר, ומסרה כי מדובר ב"תוצאה של מדיניות ההרג הרפואי המכוונת על-ידי הנהלת בית כלא הכיבוש נגד אסירים חולים". הוועדה טענה שהתריעה בכל רגע על מותו הקרב של האסיר, "משום שהכיבוש נהג נגדו בכוונה ברשלנות רפואית ואפשר לסרטן לאכול את גופו, בלי לשקול לשחררו עקב מצבו הבריאותי הקשה".