חיסול תאמר אל-כילאני, חבר קבוצת "גוב האריות"
מזה כמה חודשים נרשמת החרפה באירועי הטרור בצפון הגדה, המיוחסת בעיקר לפעילות של "גוב האריות" – קבוצה ספונטנית נטולת היררכיה או מסגרת ארגונית של צעירים פלסטינים מאזור שכם. פעילותה הייתה הפתעה לשב"כ ולצה"ל, ובהיעדר מענה מודיעיני אפקטיבי התקבלה לאחרונה החלטה על עונש קולקטיבי: הגבלת התנועה של כל תושבי שכם, מהלך שבוצע לאחר שמתנחלים מהאזור סימנו את הדרך וחסמו את הכניסות אליה. איזו מטרה ניסו להשיג בכך? התוצאה הייתה כנראה הפוכה מהרצוי, עם הגברת ווליום השנאה לישראל ועלייה בתמיכה ובהצטרפות לגוב האריות. האם מערכת הביטחון לא נתנה כאן מענה פופוליסטי, בעיקר לדרישות של מתנחלים, במקום לפעול ברציונליות?
במשך הרבה שנים התנגד שב"כ לעונשים קולקטיביים בנימוק שהנזק עולה על התועלת. הכלים להילחם בטרור, התעקשו בארגון, הם קודם כל מודיעיניים-פרטניים ולא קולקטיביים. יש להפריד בין הטרור לבין האוכלוסייה הפלסטינית, וביטול האבחנה הזאת מביא לנקיטת צעדים קשים שאולי נשמעים טוב למאזינים פופוליסטים, אך הם נעדרי חשיבה מודיעינית מקצועית. קצין צה"ל אמר לאחרונה: "כאשר אתה חוטף אירועי ירי ואנשים מתים, צריך לעצור זאת זה". נכון, אבל האומנם זו הדרך?
ניכר שקיים חשש גדול בקרב רבים בתחום הביטחון להעלות את התהייה הזאת מחשש שיואשמו בתבוסתנות או בשמאלנות. בתקופה האחרונה נסחף שב"כ אחרי המערכת הצבאית ואיבד את ההשפעה הממתנת והמקצועית שלו, בין היתר בגלל הביקורת הציבורית הקשה המוטחת בו מאז גל הפיגועים של מרץ-אפריל. בארגון חוששים להודות שיש מעט מאוד לעשות נגד טרור חמוש של בודדים או מול קבוצה דוגמת "גוב האריות". וגם אם ייעשה משהו, אחרי כמה זמן יקומו קבוצות אחרות.
וכשלא מוכנים להודות, עושים מהלכים לא חכמים. הנה דוגמה: המחבל עודאי תמימי, שהרג את סמלת נועה לזר ז"ל במחסום שועפט, נמלט ולא נתפס. כתוצאה מכך הוטל עוצר של כמה ימים על מחנה הפליטים שועפט, שבו חיים כ-100 אלף פלסטינים. אחרי כעשרה ימים תמימי תקף שוב במעלה אדומים ונהרג. האם מישהו קם והודה שהסגר על מחנה הפליטים היה מוטעה?
ברור לכל שמה שקורה בשטחים בימים אלה זו התנגדות עממית גוברת. לא עוד חמאס, הג'יהאד האיסלמי או פתח. השטח המתעורר והמתקומם לא פועל לפי הנחיית הארגונים "הממוסדים". הניסיון מלמד שמאמצי סיכול אפקטיביים רק כשיש מטרות ממוקדות אבל זה לא המצב כיום. השטח כולו בוער.
בניגוד לדעה הרווחת, לא מדובר בהכרח במגמה חדשה. אינתיפאדת הסכינים ב-2016-2015, שמצאה בתחילה את מערכת הביטחון ושב"כ מופתעים וחסרי אונים, הייתה גם היא התקוממות של דור צעיר שהפסיק להאמין בהנהגה שלו, שלשיטתו לא עשתה את הנדרש ממנה - לפעול להפסקת הכיבוש. טרור היחידים, תופעה דיפוזית ספונטנית, מתפתח כבר כמה שנים. אחרי הפסקה מסוימת, עכשיו הוא שוב חוזר.
הסיבה לכך היא שהפלסטינים מבינים היטב את האסטרטגיה הביטחונית של ישראל. הם מזהים את התפתחת התופעה שבמסגרתה נוצרות מובלעות פלסטיניות נפרדות, כ-150 במספר, שאותן ניתן לאטום בקלות בעוד המתנחלים סביבם נהנים מחופש תנועה בכבישים עוקפים. ירים את ידו מי שחושב שהמתקפות המתרבות של מתנחלים - כ-100 רק בחודש האחרון, חלק לא קטן מהן תוך עצימת עין של צה"ל – עוברות ליד האוזן של הפלסטינים ולא חודרות פנימה לתודעתם? האם לנגד עינינו לא מתפתח תרחיש שבו מחממים את השטח כדי לתת עילה ציבורית למבצע "חומת מגן 2"?
המגמות הללו יעמיקו וייאשו את הפלסטינים עוד יותר. הם לא רואים את ההנהגה שלהם פועלת באופן אפקטיבי בנדון, אין להם תקווה באבו מאזן ובארגונים הממסדיים שלו וגם הם מבינים שהרשות נראית כגוף בתהליך התפרקות. מכך הם למדים שיהיה גרוע יותר. ברמת ייאוש כזאת, הסיכולים של צה"ל לא באמת מחלישים את הרצון הפלסטיני להתקומם. כאמור, אולי אפילו להיפך.
ד״ר אבנר ברנעצילום: יח"צאז לאן פונים? שכחנו לגמרי את האופק המדיני שאולי ייתן תקווה לצד השני. אמנם ראש הממשלה יאיר לפיד ושר הביטחון זורקים מדי פעם התייחסות עמומה בנושא, וגם הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט גמגם משהו, אבל דבריהם לא מעוררים הדים. במקום זאת מתקבעת התודעה שאי אפשר לשנות את המצב.
מי שאחראי על הערכת הנעשה בשטחים הוא שב"כ, אולם אנחנו לא יודעים מה הערכותיו המפוכחות לגבי המצב והצפי בעתיד. אנו גם לא יודעים אם עמדותיו מוצגות לדרג מקבלי ההחלטות ואם מתייחסים אליהן כראוי. המצב הזה לא תקין: פעילות שב"כ לא צריכה להיות מושפעת מהלכי רוח משתנים או מבחירות. אל לו לחשוש לגבש ולהציג את הערכותיו.
- ד"ר אבנר ברנע, לשעבר בכיר בשב"כ, הוא עמית מחקר במרכז לחקר הביטחון הלאומי, אוניברסיטת חיפה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
