בנאום בכנסת בשבוע שעבר אמר ח"כ רם בן ברק (יש עתיד) כי "גם בגרמניה הנאצית עלו לשלטון בצורה דמוקרטית", בבחינת רמז עבה למחלוקת סביב הרפורמה המשפטית. זו לא הייתה התבטאות ראשונה בנושא של המשנה לראש המוסד לשעבר ומי שעד לאחרונה היה יו"ר ועדת חוץ וביטחון. באירוע "שבתרבות" לפני הבחירות האחרונות הוא אמר: "אני לא משווה, אבל היטלר עלה לשלטון בצורה דמוקרטית, ואחד החוקים הראשונים שלו היה לבטל את בית המשפט העליון, ולאחר מכן הביא את גרמניה למה שהיא הייתה".
מעבר לעובדה שדבריו השטחיים והמסולפים היסטורית מביישים את האינטליגנציה, הם עלולים לשמש נשק תעמולתי אנטישמי. אמצעי תקשורת זרים ברחבי העולם נוטים לא להחמיץ הזדמנות לצטט דברים מהסוג הזה, קל וחומר כשביטחוניסט יהודי בכיר וחבר הפרלמנט הישראלי משווה את הממשלה הנוכחית למשטר הנאצי. הבורות הזאת, עם או בלי קשר לנזק שהיא גורמת, מחייבת התייחסות.
ב-1923, כשעוד נתפס כקריקטורה פוליטית, ניסה אדולף היטלר לבצע פוטש אך כשל בניסיון ההפיכה נגד השלטון הגרמני המרכזי ובהשתלטות על בירת מחוז בוואריה, מינכן. למרות ניסיון הבגידה בחרה מערכת המשפט הגרמנית לטפל בו בכפפות משי, וגזרה עליו חמש שנות מאסר שהומרו בפועל לעונש מגוחך של תשעה חודשי כליאה. זאת, בין היתר, בזכות מערכת קשרים הדוקה שטווה כבר בתחילת דרכו הפוליטית עם בכירי מערכת המשפט, שהעדיפו להימנע מלהעמידו לדין. ב-1 באפריל 1924 הוא נלקח לכלא במצודת לנדסברג בבוואריה, שם נהנה מתנאים נוחים, כולל זכאות לקבל מתנות ומבקרים באופן חופשי.
בבחירות החופשיות האחרונות שבהן התמודד, בנובמבר 1932, זכה היטלר בשליש מהמושבים ברייכסטאג (33.1%). בבחירות של 5 במרץ 1933, שנקבעו באופן שרירותי, שאפו הנאצים להכפיל את כוחם כדי להעביר את חוק ההסמכה שיאפשר להיטלר לבסס את שלטונו האוטוריטרי. מערכת הבחירות הזאת נוהלה תחת תעמולה אגרסיבית, אגרוף ברזל ואווירת טרור קשה שהשליטו בריוני האס-אה ברחובות ועל המצביעים. היטלר נהנה באותם ימים מתמיכה רחבה של בכירי התעשייה הגרמנית, שהעמידו לרשותו יותר משני מיליון מארק למימון מערכת הבחירות. עבורם זו הייתה השקעה זניחה שהניבה תשואה אדירה בשנים שלאחר מכן.
בסופו של דבר, חרף ההתגייסות של האליטה הכלכלית, השלטת הטרור והפחד ומערכת משפט אוהדת, לאכזבתו זכה היטלר ב-44% בלבד מקולות הבוחרים, שגם הפעם לא אפשרו לו להקים קואליציה לבד. מנגד, מפלגת המרכז הסוציאל-דמוקרטית ומפלגת השמאל הקומוניסטית, שכבר ישבו יחדיו בקואליציה והחזיקו בסט ערכים אידאולוגי משותף, לא השכילו לחבור יחדיו ולייצר גוש חוסם. במקום זאת, ראשיהן העדיפו לעסוק בפוליטיקה קטנה, מאבקי שררה ואגו פנים-גושיים, ודה-פקטו העניקו להיטלר את השלטון על מגש של כסף.
ח"כ בן ברק: "גם הנאצים עלו לשלטון בצורה דמוקרטית"
(צילום: ערוץ כנסת)
האם על רקע צבר הנסיבות הפוליטיות, המדיניות והסוציולוגיות ניתן לקבוע שהדמוקרטיה היא משטר מסוכן כדברי ח"כ בן ברק? והרי "הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה בעולם, מלבד כל יתר שיטות המשטר", דייק לומר צ'רצ'יל. כמו כן, האם אוזלת ידה של מערכת המשפט הגרמני שנהגה בהיטלר בכפפות משי, או בכירי התעשייה הגרמנית שתמכו בו, הם האחראים לעלייתו לשלטון? או שמא אלו בכלל הסוציאליסטים והקומוניסטים שלא השכילו להתאחד יחדיו כגוש חוסם? ואולי האשם בכלל בהסכם הכניעה במלחמת העולם הראשונה והשפל הכלכלי בעקבותיו? אף אחת מהנסיבות לבדה לא תוכל להסביר את נסיבות עלייתה של קריקטורה סאטירית מטורפת לעמוד בראש אומה שנחשבה ערש התרבות האירופאית. בפועל, התשובה לכך נוגעת למכלול נסיבות היסטוריות קיצוניות ובלתי סבירות שחברו להן יחדיו ויצרו בסופו של יום את המפלצת הנאצית.
אריק בלומברגאמירתו המסולפת של ח"כ בן ברק מצטרפת לשרשרת של התבטאויות משולהבות וחריגות בקיצוניותן מצד גנרלים, מדינאים ואנשי צבא כאהוד ברק, יאיר גולן, אהוד אולמרט, דן חלוץ, רון חולדאי ובוגי יעלון, שמפלרטטות עם אנרכיה, מרי אזרחי ומלחמת אחים. מסכת הדיונים המתישה בוועדת החוקה בנוגע לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים או פסקת ההתגברות לא מאיימת כמלוא נימה על הדמוקרטיה הישראלית, אלא חוסר הכבוד המופגן לשלטון החוק ונבחריו.
הניכוס של צה"ל וחיילי המילואים לצד מובהק בוויכוח הציבורי, תקיפת נבחרי ציבור ואי קבלת תוצאות הבחירות - הם שמזכירים יותר מכל תקופות אפלות בהיסטוריה היהודית ומהווים סכנה מיידית לדמוקרטיה. ככל שיתגברו ההשוואות לגרמניה הנאצית ולשואה, כך ייחלש התוקף המוסרי של טיעוני המתנגדים לרפורמה. אם הם מבקשים שדבריהם יישמעו ויתקבלו בציבור הישראלי, הם צריכים בראש ובראשונה להפסיק את ההשוואות הציניות והמסוכנות הללו.
- אריק בלומברג הוא יועץ אסטרטגי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
