הפעילות הישראלית הצבאית מחוץ מגבולות הארץ החלה למעשה עוד לפני קום המדינה. שיתוף הפעולה של היישוב עם השלטון הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה כלל שליחת לוחמים יהודים למבצעים מיוחדים – שונים, משונים וחלקם שנויים במחלוקת - במזרח התיכון ובאירופה. משה דיין, למשל, איבד את עינו ב-1941 כשהצטרף לכוח של בעלות הברית שיצא למשימה נגד צבא משטר וישי בנהר הליטאני בלבנון. דוד רזיאל, ממייסדי אצ"ל וממפקדיו, נהרג באותה שנה בעיראק כשהוביל חוליית קומנדו של הארגון ששלחו הבריטים כדי לרגל אחרי המשטר הפרו-נאצי במדינה ולפגוע בו. על 26 צנחני היישוב - בהם חנה סנש, אנצו סירני, חביבה רייק ואחרים – שחלקם נתפסו ונספו באירופה, אין צורך להרחיב.
בעשורים שאחרי הקמת המדינה, וככל שהסכסוך היהודי-פלסטיני המקומי התרחב לעימות ישראלי-ערבי אזורי, גדל בהתאם גם טווח הפעילות הצבאית. תקיפות אוויריות ומשימות קומנדו בוצעו לא רק בלבנון, סוריה, ירדן ומצרים הגובלות בישראל, אלא גם ביעדים שונים ומרוחקים ברחבי המזרח התיכון.
תיעוד התקיפה הישראלית בנמל חודיידה שבתימן
מלחמת חרבות ברזל, שבמסגרתה מותקפת ישראל בימים אלה על ידי צבאות ומיליציות מלבנון, תימן, עיראק, איראן וסוריה, גררה מבצעי תגובה של צה"ל. חלקם בוצעו מהאוויר ובאופן מוצהר, כמו תקיפתם בחודש שעבר של יעדים של המורדים החות'ים בנמל חודיידה בתימן, קצת פחות מ-2,000 ק"מ מישראל, ואילו אחרים נותרו עמומים יחסית, משיקולי מדיניות גאו-אסטרטגית ובכפוף לצנזורה.
כך או אחרת, מדובר כאמור בהמשכה של שרשרת ארוכה ורבת שנים של מבצעים צבאיים של ישראל הרחק מגבולותיה. רבים מהם היו פעולות קומנדו, חלקן בשילוב חיל הים, דוגמת חיסול אבו ג'יהאד בתוניס, ואחרות מסוג זה נשארו עלומות עד היום. הרשימה שלפניכם תתמקד בתקיפות והמבצעים שישראל הוציאה אל הפועל באמצעות חיל האוויר:
מבצע אנטבה (1976) / להחזיר את החטופים
לא מדובר בתקיפה, אבל בכל זאת היה זה אחד המבצעים המורכבים, הנועזים ומציתי הדמיון שראה העולם. בסוף יוני 1976 נחטף מטוס "אייר פראנס" שעשה דרכו מנתב"ג לצרפת, על 260 נוסעיו ואנשי צוותו. מחבלים פלסטינים (מהחזית העממית) וגרמנים הסיטו אותו ללוב ואז לנמל התעופה באנטבה, בירת אוגנדה, שם שוחררו הנוסעים הלא-יהודים.
46 שנים אחרי מבצע אנטבה: לוחמי סיירת מטכ״ל מספרים
(צילום: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)
כשבוע לאחר מכן נחתו שם בהפתעה ארבעה מטוסי הרקולס ישראליים שחצו 3,600 קילומטר, וכוח של סיירת מטכ"ל ולוחמי חי"ר הצליח להשתלט על הטרמינל, לחסל את החוטפים ולהחזיר לארץ בשלום את רוב בני הערובה. במבצע נהרגו שלושה חטופים (אידה בורוכוביץ', ז'אן ז'אק מימוני ופסקו כהן) וחטופה נוספת (דורה בלוך) נרצחה לאחר מכן בבית חולים באוגנדה לשם פונתה בגלל סיבוך רפואי עוד לפני הגעת הכוח הישראלי. בפעולה נהרג מפקד סיירת מטכ"ל יוני נתניהו.
מבצע "אופרה" (1981) / להשמיד את הכור
עד היום מונחה ישראל לפי "דוקטרינת בגין" שאותה טבע ראש הממשלה לשעבר, ולפיה אין להשלים עם מציאות שבמסגרתה מדינת אויב חותרת לפרויקט גרעין. בהתאם למדיניות זו, ב-7 ביוני 1981 המריאו שמונה מטוסי F-16 ושישה F-15 של חיל האוויר ופנו מזרחה כדי כשהמטרה היא הכור הגרעיני העיראקי אוסיראק, במרחק של יותר מ-1,600 קילומטר מישראל. התקיפה הצליחה מעבר למצופה והכור הושמד לחלוטין ללא אבדות ישראליות. הפעולה גררה גינויים בינלאומיים, אולם עשור לאחר מכן, עם פרוץ מלחמת המפרץ הראשונה, נהנה גם המערב מהעובדה שמסדאם חוסיין נמנעה היכולת להשיג נשק גרעיני.
ההכנות למבצע נמשכו חצי שנה. בראש המבנה שתקף את הכור היה אל"מ (מיל') זאב רז, ובין הטייסים שהשתתפו בו היו אילן רמון ז"ל, עמוס ידלין ויפתח ספקטור יבדל"א. "ביקשתי מאילן רמון, שהיה טייס מצוין אך חסר ניסיון, לבדוק אם ניתן לטוס למשימה ללא תדלוק באוויר", סיפר השבוע רז ל-ynet. "הוא עשה את החישוב ואמר שזה גבולי".
היו שלבים בטיסה שחששת שהמבצע ייכשל?
"היה רגע אחד שבו איבדנו את הניווט. למערכת הניווט ב-F16 אז הייתה בעיית עדכון ולאט לאט היא הייתה 'נסחפת', בשפה שלנו. בטיסה ארוכה יכולת לגלות שאתה לא במקום שחשבת. לפני הטיסה חיפשנו במפות משהו מאוד ברור וגדול באזור ומצאנו אגם גדול עם אי. חשבנו שנמצא אותו והכל יהיה בסדר, אבל כשהגענו לאגם לא מצאנו את האי כי שנה קודם ירדו הרבה גשמים והמים כיסו אותו. המפות לא היו מעודכנות והיינו צריכים להתגבר על המכשול הזה".
תקיפת הכור עיראק, יוני 1981
(באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון)
בשעה וחצי הראשונות שמרו הטייסים על דממת אלחוט כדי לא להתגלות, ורק אז התפקדו בקשר כדי לוודא שכולם בסדר. "אילן רמון, שהיה שמיני במבנה, לא ענה", משחזר רז. "הוא היה כל כך עסוק בלבדוק אם יש מטוסים סביבנו ולא שם לב שהוא צריך לענות. היינו בטוחים שקרה לו משהו. עברו עלינו כמה רגעים מלחיצים עד שהוא ענה.
"בכלל, לא האמנו שכולם יחזרו בשלום. בסוף התדריך לפני היציאה למשימה, אמר לנו רפול (הרמטכ"ל רפאל איתן, נ"פ): 'עכשיו נתחיל לדבר על השבי'. היה ברור שחלק מהחבר'ה יפלו. הוא אמר שמי שנופל בשבי - שיספר את כל מה שהוא יודע, העיקר שיוכל מתישהו לחזור בשלום. לפני שעלינו למטוסים הוא נתן לכל אחד תמר ואמר: 'תתרגלו. זה מה שתאכלו בשבי'".
מבצע "רגל עץ" (1985) / ישראלים בשמי תוניסיה
לאחר מלחמת לבנון הראשונה גלה אש"ף לתוניסיה, והפצצת המפקדות שלו שם על ידי חיל האוויר באוקטובר 1985 נחשבת עד היום לתקיפה המרוחקת ביותר שביצעה ישראל: 2,300 קילומטר מגבולותיה. המבצע תוכנן בעקבות רצח שלושה ישראלים על ידי מחבלים על יאכטה ליד לרנקה בקפריסין, ביום הכיפורים באותה שנה. בתקיפה, לטענת ישראל, נהרגו יותר מ-60 מחבלים ומספר דומה נפצעו.
"מדינת ישראל התלבטה איך להגיב והיו שתי אפשרויות", מספר תא"ל (מיל') אבנר, שפיקד על המבצע. "הראשונה הייתה לתקוף מחנות אימונים של אש"ף בתימן. השנייה הייתה לפגוע במפקדות של כוח 17 שביצע את ההתנקשות בקפריסין. הוחלט שנתקוף בתוניס עם מטוסי F15 שיש להם טווח טיסה ארוך עם תדלוק אווירי".
המבצע יצא לדרך אחרי ארבעה ימי אימון וריענון של הצוותים. "המורכבות בטיסה מסוג זה נעוצה בתכנון התדלוק והבאת החימוש שלקחת בצורה המדויקת ביותר למטרה", אומר אבנר. "התכנון מאוד מורכב כי יש הרבה אפשרויות של מקרים, תגובות ותקלות, בטח בטווח כזה. מהרגע שהנענו מנועים ועד שכיבינו אותם עברו שבע שעות. התחושות היו שאין מקום לעשות שום טעות".
הרגשת את הסכנה?
"התקיפה עצמה לא הייתה באזור מאוים ולא חשתי סכנה. מהבחינה הזו זה היה מבצע יותר טכני-מבצעי - לוודא שאנחנו יכולים לטוס מרחק ארוך. האתגר המרכזי היה לפגוע בכל המטרות עם אפס טעויות. המטרות שלי היו המפקדה והבית של יאסר ערפאת, שנמצאו 180 מטר מבית ספר של ילדים תוניסאים. ברור שאסור שתהיה שום פגיעה בבלתי מעורבים או חפים מפשע. ואכן הצלחנו והפגיעה הזו הייתה הפתעה מוחלטת לכוח 17 שספג אבדות רבות".
מבצע "מחוץ לקופסה" (2007) / עוד כור הושמד
לקראת סוף שנת 2006 החלה ישראל לאסוף מידע על מבנה חשוד באזור דר א-זור בצפון מזרח סוריה, ובתום שורת פעולות מודיעיניות אימתה את החשש שבשאר אסד בונה במקום כור גרעיני בסיוע צפון קוריאה. בהתאם לדוקטרינת בגין, החליט ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט על השמדתו. בלילה שבין 5 ל-6 בספטמבר 2007, אחרי חודשים של תכנון, אימונים ומחלוקות בצמרת המדינית, חדרו מטוסים של חיל האוויר לסוריה, השמידו את הכור ושבו בשלום לישראל.
חרף החשש שאסד יפתח במלחמה לאחר היוודע דבר הפעולה הלילית, הנשיא הסורי העדיף לעמעם את שהתרחש. בישראל אמנם רמזו פה ושם מי ביצע את התקיפה, אבל המדינה לקחה עליה אחריות רשמית רק ב-2018, לאחר יותר מעשור.
הסרט המלא: תקיפת הכור הסורי ב-2007
(צילום: ירון שרון)
א', שהשתתף במבצע כסגן מפקד טייסת F-15, סיפר אז בראיון ל-ynet: "טייסי חיל האוויר מאומנים בכך שמדי פעם יש דברים שהם סודיים ולא את הכול אפשר לחשוף. הם לא מכירים את המטרה והם לא מכירים את האזור. אומרים להם שמשהו מתהווה, והם יודעים לא לשאול שאלות שלא צריך לשאול. למבצע היו כמה אופציות, ולכן לא ידענו בדיוק את סדר הכוחות שיטוסו ואת מספר המטוסים המדויק. ברגע שהדברים מתחילים להתגבש אנחנו מכנסים את האנשים שאנחנו מאמנים וערב לפני כן מבצעים מודל גדול בשמי הדרום שמדמה אחד לאחד את המבצע".
באותו ראיון העריך א' שההגנה האווירית הסורית לא זיהתה את מטוסי חיל האוויר: "כשאתה טס בלילה בשטח סוריה - אזור ההגנה האווירית הצפוף ביותר בעולם - הנחת היסוד שלך היא שתתגלה בשלב מסוים. אבל היכולות שלנו הן לא פחות טובות. אנחנו יודעים גם להתחמק מהמערכות האלה וגם לתמרן נגדן. רגע שחרור הפצצות זה הרגע שמחכים לו. מגיעים מעל המטרה, לוחצים 'פיקל', ואתה מרגיש את זה, את אותה מכה בכנף, ואתה יודע שזה בדרך. עכשיו מחכים כמה שניות עד שהן פוגעות".
סיכול הברחות בסודן (2021-2009) / חסימת האספקה
לאורך שנים ארוכות שימשה סודן נקודה בעלת משמעות בנתיב הברחת הנשק לחמאס בעזה, בעיקר מאיראן. כבר ב-2002 השתלט כוח מוסק של שייטת 13 וסיירת יהל"ם על ספינת הנשק "קארין A" ליד סודן. בהמשך אותו עשור החלה סדרת תקיפות אוויריות – שיוחסו בתקשורת העולמית לישראל אף שזו לא קיבלה עליהן אחריות באופן רשמי – במטרה לשבש את אותו נתיב. בין השאר מדובר בתקיפת שיירת נשק במזרח סודן ב-2009, הפצצת מפעל נשק בבירה חרטום ב-2012 ופגיעה בספינה איראנית ב-2021.
אז מי תוקף באיראן?
אף גורם רשמי בישראלי לא לקח אחריות על החיסול השבוע בטהרן של ראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה. אין בכך חידוש מיוחד. אף גורם ישראלי לא לקח אחריות גם על שורה ארוכה של פעולות, מבצעים, תקיפות וחיסולים שבוצעו על אדמת איראן בעשור וחצי האחרונים, דוגמת הפיצוץ במתקן הצנטריפוגות בנתנז ב-2010, חיסולו של "אבי תוכנית הגרעין" מוחסן פח'רי-זאדה ב-2020, מתקפת הרחפנים על המתקן הצבאי באיספהאן בינואר 2023 או על פיצוץ שני צינורות גז בפברואר השנה.
יותר מזה, אפילו על התקיפה שבוצעה במתקנים באיראן באפריל האחרון, לכאורה בתגובה לשיגור מאות טילים וכטב"מים לעבר ישראל כמה ימים קודם לכן, לא נלקחה אחריות פומבית. מלבד כמובן שרת התחבורה וחברת הקבינט המדיני-ביטחוני מירי רגב שנשאלה על תגובה ישראלית למתקפת האיראנית - והשיבה: "הגבנו והמסר עבר. איראן קיבלה את המסר, והעולם שמסתכל מבין שמדינת ישראל לא פראיירית".
האישור החריג היחיד לפעולה ישראלית באיראן הגיע בדצמבר 2023, והתפרסם כביכול כלאחר יד במאמר בעיתון זר. בטור שכתב ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט ל"וול סטריט ג'ורנל" הוא אישר שישראל היא זו שתקפה בפברואר 2022 מפעל לייצור כטב"מים במחוז כרמאנשאה במערב איראן, אולם לא פרסם כיצד. הוא גם רמז שחיסולו באותה שנה של בכיר משמרות המהפכה חסן סיאד חודאי בטהרן בוצע על ידי המוסד. בימים אלה, שבהם נדמה שהעימות בין ישראל לאיראן נמצא כפסע מהתלקחות, ייתכן שקצרים ימיה של מדיניות העמימות האופפת אותו.
